פרשת חיי שרה- מיהו אליעזר- וסוד הצלחתו?/ אהובה קליין.
פרשת
חיי שרה- מיהו אליעזר
–וסוד הצלחתו?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת את שליחותו הייחודית של אליעזר – עבד
אברהם. אברהם מטיל על אליעזר למצוא – ליצחק בנו –אישה- הראויה לו - ואף מבקש להשביעו על
כך, כפי שנאמר:
"וַיֹּאמֶר
אַבְרָהָם, אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ: שִׂים נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי
הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר
לֹא תִיקַּח אִישָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב
בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי,
תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִישה , לִבְנִי לְיִצְחָק".[בראשית כ"ד, ב'-ה']
ציורי תנ"ך/ אליעזר יוצא לדרך-לארם נהריים/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)
השאלות
הן:
א] מי היה
אליעזר ועל מה הקפיד אברהם בבקשתו אליו?
ב] בזכות מה הצליח אליעזר לבחור אישה ליצחק?
תשובות.
זהותו של
אליעזר ובקשת אברהם ממנו.
אליעזר היה עבדו של
אברהם אבינו.
על-
פי תרגום יונתן:
"אֱלִיעֶזֶר בַּר נִמְרוֹד דַהֲוָה מְתִיל בִּגְבוּרְתֵּיהּ"-כלומר: היה
בן נמרוד ומפורסם בגבורתו. אך יש אומרים שהיה עבדו של נמרוד ולא בנו.
אברהם מבקש מאליעזר
להישבע לו שלא ייקח אישה ליצחק מבנות כנען.
רש"י מבאר: כי אליעזר נשבע ושם ידו תחת
ירכו לפי שהנשבע היה צריך ליטול בידו חפץ של מצווה-כגון: ספר
תורה , או תפילין והיות והמצווה הראשונה שהייתה לו היא ברית מילה ומצווה זו באה לו
על- ידי צער וכיון שהייתה חביבה עליו
ביותר, לכן בחר ונטל חפץ של
מצווה לצורך השבועה הזו.
אליעזר התאמץ לקיים
את דרישת אברהם בקפדנות, לכן שאל אותו: ואם לא תחפוץ האישה לבוא
לארץ ? אברהם עונה ומזהיר את אליעזר:
"הִשָּׁמֶר
לְךָ, פֶּן־ תָּשִׁיב אֶת ־בְּנִי שָׁמָּה.
יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ
מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר ־לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־ לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ
אֶתֵּן אֶת־ הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִישָּׁה
לִבְנִי, מִשָּׁם".
רבינו בחיי מסביר את דרישת אברהם מאליעזר:
"אֲשֶׁר
לֹא תִיקַּח אִישָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי",
אברהם הזהיר את
אליעזר שלא ייקח אישה לבנו מבנות כנען—הזרע המקולל [כפי שקילל נח את כנען] זאת
מהסיבה -שהאישה שהולכת בדרך הפורענות תטה את האדם לצידה- היינו -לדרך רעה דוגמת חוה- אם
כל חי - שהסיטה את אדם לבצע את החטא אכילת
הפרי האסור בגן עדן. כדוגמת שלמה המלך
שבעת זקנותו נשא נשים עמוניות, מואביות וצידוניות- שהיטו את לבבו מהדרך הטובה..
רבינו בחיי מסביר: אברהם – לא היה מוכן - שיצחק יעזוב את הארץ הקדושה לחוצה לארץ – לפי
שהיה יצחק עולה תמימה[בעקדת יצחק] ואין "קודש נעשה חול"
האגדה מתארת: כי אברהם התרשם מאליעזר שהוא אדם טוב ונאמן עושה צדקה וחסד ואף מלמד אנשים בסביבה – חכמה
ודעת אלוקים. גם סמך עליו לפי שהיה אחראי על ביתו,
לקח אברהם ספר וכתב
בו: "כל אשר יש לי אתן ליצחק בני" הגיש את הספר עם חתימתו לאליעזר .
אמר לו: ספר זה תחזיק
בידך וכשתגיע לבית הנערה אשר אותה יוכיח לך ה' כמתאימה לבני, תראה לאביה את הספר
הזה".
רבינו בחיי אומר: כי היה חשוב לאברהם לכתוב
כי כל מה שייתן - זה ליצחק כדי שבשעת פטירתו של אברהם לא יבואו בני קטורה ויערערו
על כך.
הזכות שהייתה לאליעזר – שממנה נבעה - הצלחת השידוך.
אליעזר יוצא מביתו של
אברהם עם עשרה גמלים ועל פי הכתוב: הוא
לוקח אתו: "וְכָל־טוּב
אֲדֹנָיו",
רש"י מבאר את הכוונה: "וְכָל־טוּב אֲדֹנָיו",
וכי אליעזר החזיק
בידו את כל רכוש אברהם? אלא היה בידו שטר מתנה ושם כתב אברהם ליצחק – מה יקבל ממנו
וזאת מפני הטעם: שירצו הורי הנערה המתאימה ליצחק- לשלוח את הבת שלהם כדי שיצחק יישא
אותה לאישה. וזו הכוונה לרכוש הרב- שהיה רשום על השטר.
רש"י מדגיש –
אליעזר לוקח "מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו"- גמלים אלה של אדוניו היו שונים במראיהם- משאר הגמלים של אנשים אחרים –לפי
שפיהם היו חסומים מחשש של גזל - כדי למנוע מהם לרעות בשדות אחרים.
אליעזר ידע את חשיבות
התפילה לבורא עולם- הוא הבין- כי כדי שתהיה לו - סייעתא דשמיא- לקיים בהצלחה את רצון אברהם-
עליו להתפלל אל הקב"ה.
"וַיֹּאמַר--יְהוָה
אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה חֶסֶד, עִם
אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי
נִצָּב, עַל עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב
מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר
אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה,
וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ
לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם ־אֲדֹנִי". [ להלן: כ"ד, י"ב-
ט"ו]
רבינו בחיי אומר על תפילתו של עבד אברהם: פתח העבד בחסד וחתם- בחסד, והיות וגדל
אליעזר בבית אברהם היה חכם גדול בתורה ובחכמה- וידע כי מידת החסד היא של אברהם ולכן שם את הדגש על החסד.
עוד אומר רבינו בחיי: הרי פרשת אליעזר כפולה- היא יש בה
רמזים חשובים מהתורה:
דרשו רז"ל: "יפה שיחת עבדי אבות
לפני הקב"ה מתורתן של בנים" וזה מוכיח את מעלת האבות שהם מהווים את
המרכבה של האמונה ויש לאדם לפקוח את העין כי כל הצלחת השליחות של אליעזר היו על
העין [עין טובה]
לכן הוזכר בפרשה שלוש
פעמים:
א]"הִנֵּה
אָנֹכִי נִיצָּב, עַל ־עֵין הַמָּיִם" ,ב] "
וָאָבֹא הַיּוֹם, אֶל הָעָיִן"
ג] רִבְקָה
יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ," וַתֵּרֶד הָעַיְנָה",
דברי רבינו בחיי
מזכירים את המשנה: "עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ
נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ" [מסכת אבות ה', י"ט]
האגדה מתארת: כי שני מלאכים ליוו את אליעזר – האחד לשמרו בדרכו והשני להביא את
רבקה לפני אליעזר –בדרך .ה' שלח לו ברקים ואורות- להאיר לו את הדרך, לפתע ראה
אליעזר שהוא הגיע מהר מאד וראה את עצמו במעין חרן ולמרות שזו הייתה דרך ארוכה של
שישה עשר יום ,הוא הגיע ביממה אחת- לכן הבין כי זו עזרת שמים. נשא ידיו השמימה והתחנן לה' שתופיע נערה עם מידות טובות,
ועושה חסדים- מיד הוציא המלאך את רבקה
מביתה והוליכה אל המעיין וכשהתקרבה אל אליעזר- הוא ראה כי המים עולים
לקראתה והבחין כי בדרך היא מסייעת לאנשים רבים הזקוקים לרחמי שמים. מכל הנשים שראה
ביקש מהן מים לשתות-רק רבקה הייתה היחידה
שהגישה לו מים וגם לגמליו ולכן בחר אותה לאישה
עבור יצחק: משהגיעה רבקה עם
נערותיה ועם –אליעזר ואנשיו אל
יצחק התרחש נס:
חז"ל
במדרש רבה אומרים : יצחק ראה חמישה
סימנים:
1] הענן
שהיה קשור לאהל שרה ופסק ביום מותה, חזר בשנית עם הגעתה של רבקה.
2] דלתות
הבית היו פתוחות ,מעתה ,ממש כמו אצל שרה אמו.
3]
ברכה מיוחדת הייתה בעיסתה, כמו אצל שרה.
4]
הנר היה דולק מערב שבת לערב שבת.
5]
הייתה עוסקת בעיסה, בטהרה- בדומה לשרה.
יצחק
ראה שהכול שב על כנו ורבקה היא ממשיכה את דרך אמו-שרה- לכן התנחם לאחר מות אמו.
לסיכום. לאור האמור לעיל- אליעזר היה צדיק בהשראת אברהם אדונו והאיר פנים
לסביבה ולאור התנהגותו הנפלאה- תפילתו
והשתדלותו זכה להיות השדכן הראשון בתנ"ך.
יפים וחשובים- דברי
דוד המלך:
"וַאֲנִי
בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי
גָמַל עָלָי". [תהלים, י"ג, ו']



