התארח במקום שבו יש חשש שלא יקבל שירות הולם בגלל מראהו היהודי, או שיש חשש מפני סכנה- רשאי לשנות את לבושו ללבוש של העמים.

הרב שי טחן

בשולחן ערוך (יו״ד סימן קנז ס״ב) כתב: "אם כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי משנה מלבושו בשעת הגזירה מותר, כיון שאינו אומר שהוא עובד כוכבים". והלכה זו אינה דווקא בשעת הגזירה שגוזרים להרוג כל יהודי, ולכן משנה מלבושו כדי להסתיר את זהותו (ש״ך ס״ק יז), אלא אף בשאר זמנים רשאי לשנות מלבושו אם עושה כן כדי להפיק תועלת. וכן התיר המהר״י (בתרומת הדשן סימן קצו, הביאו הש״ך כאן): "אפילו בשעת השמד אינו אסור אלא כשהעובדי כוכבים מכירים אותו ורוצים לכופו לעבור, אבל ללבוש בגד העשוי כבגדי עובדי כוכבים שרי, שאז ליכא חילול השם שהרי אין העובדי כוכבים מכירים אותו"

וכן הוא בנימוקי יוסף (בבא קמא מ, א): "היכא שגזרו שיהרג כל הנקרא בשם יהודי על שאינו עובד כוכבים, וזה כדי שלא יכירוהו מפני פקוח נפש משנה מלבושו כמלבושם ובורח מותר. דלא דמי לאין מתרפאים מעצי אשרה (פסחים דף כה א), וכן לההיא דגלוי עריות דאמרינן (סנהדרין דף עה א) ימות ואל תספר עמו מאחרי הגדר, דהתם הוא [שבדעתו] ורצון בחירתו ליהנות מן האיסור, וכדי שלא יבא להמשך ולהכשל בעבירה ההיא או שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות החמירו בלאו דהנך העבירות כעבירות עצמן, אבל זה אדרבה אינו מכוין אלא להטעותם ורצונו מצטערת בזה בשעת מעשה מותר. תדע, דהא לא היו מחמירין חכמים אם תבא אשתו לספר עמו אחורי הגדר להטעותו ולא אמרו בזה ימות ואל תספר עמו אחורי הגדר עם שהוא מכוין וסבור ליהנות מן הערוה, וכל שכן הכא שאין רצונו ליהנות מן האיסור כדי שנחוש ונגזור שמא ימשך אחריו, וגם האיסור מצד עצמו מותר מפני פקוח נפש שאין ראוי לחוש כלל ומותר... אחר כך מצאתי במדרש רבה (פרשת וישלח): שני תלמידין של רבי יהושע שינו עטיפתן בשעת השמד, פגע בהם איסתרייטו"ס מומר, אמר להם: אם בניה של תורה אתם תנו נפשכם עליה למה שניתם עטיפתכם ואם אין בניה אתם וכו'. אמרי ליה בניה אנו ועליה אנו נהרגין, עכ"ל המחבר. הרי מבואר שגם כי רצונם ליהרג בשביל התורה, עם כל זאת היו רשאין לשנות מלבושיהן למלבוש עכו"ם שמא לא יכירום ולא ימיתום עליהם״.

וכוונתו בסיפור זה להוכיח ממעשה רב, שאותם רבנים שינו בגדיהם לבגדי נכרים, ולא היו חייבים למסור נפשם על מלבושם.