"ויהי כי יראו המילדת את האלקים ויעש להם בתים" (שמות א,כא). '"ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים". רב ושמואל, חד אמר: בתי כהונה ולויה, וחד אמר: בתי מלכות. מ"ד בתי כהונה ולויה - אהרן ומשה. ומ"ד בתי מלכות - דוד נמי ממרים קאתי, דכתיב (דברי הימים א ב, יט) "ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור", וכתיב (שמואל א יז, יב) "ודוד בן איש אפרתי" וגו'' (סוטה יא,ב). 'אהרן ומשה – שיצאו מיוכבד. ותמת עזובה אשת כלב – והיא מרים, ולקמן מפרש למה נקראת שמה עזובה והאי "ותמת" שנצטרעה. ויקח לו כלב את אפרת – לאחר שנתרפאת חזר ולקחה לו, אלמא אפרת קרי מרים, וכתיב בדוד בן איש אפרתי' (רש"י). למה זכו דווקא לדברים אלו? בפשטות נראה שכיון שמעשיהם נבעו מתוך יראת אלקים, לכן מתגלה כנגד זה כהונה ולויה (ובפרט איש לוי חשוב כמשה) ומלכות, שכל אלו מנהיגים שמגלים בישראל את שם ה', ומשפיעים עליהם יראת שמים, לכן זה מידה כנגד מידה כנגד מעשיהם (ואף זה מגלה את מהותם, ולכן כך התגלה בזרעם, שהעבירו את המעלה הזו לזרעם). בנוסף, הם לא הרגו את הזכרים, ובכך גרמו שיהיו בתי ישראל, שלא כעצת פרעה להרוג את הזכרים ולהשאיר רק את הנשים וכך הן יהיו למצרים, ובכך יתבטל בית ישראל; לכן כנגד שהביאו גילוי בעולם של בתים חשובים (כגילוי של ישראל לעומת מצרים) לכן כנגד זה קיבלו בתים חשובים שזהו כהונה לויה ומלכות; וכן בית ישראל מיועד לגלות שם ה' בעולם, שכך נעשה גם בלויה כהונה ומלכות. הבא"ח מפרש בעומק למה דווקא זכו לזה: 'ונראה נתן להם זה מדה כנגד מדה, הם חסו על כללות ישראל לכך נתן כתר כהונה וכתר מלכות אשר בשתיים אלה תלוי כללות כל ישראל. גם עוד הם חסו על הזכרים לבלתי ימיתו אותם ניתן להם כתר כהונה דאינו נוהג אלא בזכרים וכן כתר מלכות אינו נוהג אלא בזכרים. ועוד נראה לי בס"ד הקדוש ברוך הוא שילם להם דברים כמעשיהם הטובה כי ישראל נרמזים באות יו־ד דאלפא ביתא ואחר 'יוד' יש אותיות 'כלם' שרצה פרעה לקיים בישראל אותיות כלם והם לא רצו לכך נתן להם שכרם באותיות כלם שהוא ראשי תיבות כ'הונה ל'ויה מ'לכות. גם כלם למפרע 'מלך' שנתן להם כתר מלכות. גם כלם אותיות מ'כל ש'נותנים ת'רומה לכהן אחד מחמשים שזו היא בינונית וכתיב "וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית יד, כ). והנה כל אחת לקחה שכרה הרמוז בשמה, כי יוכבד לקחה כהונה הרמוזה באות כ־ף אשר בתוך שמה, ומרים לקחה מלכות הרמוזה באות מ־ם פתוחה שבראש שמה, והטעם כי יוכבד היא שפרה שמשפרת הולד באצבעותיה והאצבעות עומדים כנגד אמצע הגוף כשישלשל האדם ידו למטה, ולכן זכתה לכהונה הרמוזה באות כ' שעומד באמצע שמה. אבל מרים היתה פועה בפיה והפה עומד בראש האדם, לכן זכתה למלכות הרמוזה באות מ־ם פתוחה העומדת בראש שמה, ולכך נקראת מרים "עֲזוּבָה" (דברי הימים א' ב, יט) 'עוז בה' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהילים כא, ב) אין 'עוז' אלא מלכות, שנאמר "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ" (שמואל א' ב, י) שזכתה לבניה בכתר מלכות' וכו' (בן יהוידע [וממשיך עוד בהסבר ע"ד הקבלה]). אולי אפשר שמיוכבד יצאו משה ואהרן שזהו כהונה ולויה, כרמז בשמה 'יו-כבד' ש-י'ו זהו ההתחלה של שני חצאי שם ה' הויה (י'ה, ו'ה), שעמלק קשור לפגיעה בשם ה' (כמו שיצא להילחם בישראל ובכך הפחית מהאימה שהיתה על הגוים מפני גילוי שם ה' על ישראל כמו שהתגלה לכל העולם במכות וקריעת ים סוף) עד שמתגלה בפגיעה בירושלים כסא ה' בעולם (תנחומא "כי תצא" סימן יא. רש”י; שמות יז,טז) ולכן נעשה השם חסר לחצי, כיון שנעשה חסרון בגילוי שם ה' בעולם (ששם ה' מבטא את התגלותו בעולם [שלכן נקרא ע”ש התגלותו בעולם – אלקים דין, הוי"ה חסד וכדו']) לכן כרמז לתיקון העולם כמו שמתגלה בלויה וכהונה שעובדים במקדש [שמגלה שם ה' בעולם בחוזקה] (היפך עמלק שהחריב את ירושלים), מתגלה י' כהתחלת החצי הראשון ו-ו' כהתחלת החצי השני כרמז שבאים לגלות את שם ה' בשלמות בעולם, ובכך זהו כבוד ה' (כעין ששמו וכסאו שלם), לכן זהו י'ו – כבד – לשון כבוד. מרים לשון הרמה, שזהו מלך שהוא הכי מורם מעם: '“תשים עליך מלך" – והלא כבר נאמר "שום תשים עליך מלך", ומה תלמוד לומר "תשים עליך מלך"? שתהא אימתו עליך. מיכן אמרו: מלך אין רוכבים על סוסו ואין יושבים על כסאו ואין משתמשים בשרביטו ואין רואים אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ' (ספרי; דברים יז,טו). 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך"' (סנהדרין יט,ב). אולי גם התגלה כנגד מעשיהם (שזה ע"פ המתגלה בשמם, שזה מרמז על מהותם, וממילא גם על מה שעשו): 'שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד. ד"א: שפרה – שפרו ורבו ישראל בימיה' (סוטה שם). משפרת את הולד, כעין שהלוים והכהנים עובדים במקדש ומשפרים בכך את ישראל לפני אביהם שבשמים. וכן בעבודת המקדש מורידים את מידת הדין שפוגעת ח”ו בישראל, וכך נעשים בנ"י רבים, כמו שפרו ורבו בימיה. 'פועה זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה. ד"א: פועה – שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל' (שם). 'שהיתה פועה לולד – משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו. פועה – צועקת, כמו "כיולדה אפעה" (ישעיהו מב)' (רש"י). כנגד זה מתגלה מלכות, שהמלך מצווה וע"פ זה מחוייבים לקיים (ומי שלא שומע למלך רשות בידו להרגו, וזהו כמו שהחייתה בקולה, כך מי ששומע בקול המלך לא יומת), שזהו כמו שהתינוק מושפע מקולה שמשעשעת אותו, כך האנשים מושפעים מהמלך – שמחייבים לשמוע בקולו. ומה שאמרה שיצא משה שהוא מושיע ישראל, זה תפקיד מרכזי של המלך לצאת למלחמות ישראל; וכן משה במנהיגותו היה נחשב כעין מלך ('אלישבע … יבמה מלך' [זבחים קב,א]), לכן זכתה למלכות. אולי הן זכו לבית כהונה לויה ומלכות כנגד שהן פעלו למען בנ"י, ולכן זה מתגלה כנגד שורש הכהונה והמלכות. כהונה באה לאהרן בשל מסירותו למען ישראל בעגל: 'ד"א: '"וירא אהרן", מה ראה? אמר אהרן: אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן, מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל … אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן (תהלים מה, ח): "אָהַבְתָּ צֶדֶק [וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע]" אהבת לצדק את בני ושנאת מלחייבן, "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹקים אֱלֹקיךָ"; אמר לו: חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה' (ויק"ר י,ג). הכהונה היא שיא מעלת שבט לוי, ולכן זה מרמז גם על לוי שיש בהם מעלת מסירות נפש על בנ"י; ובכ"א גילוי לוי היה דרך משה, שהוא בהתחלה היה כהן (במילואים או גם אח"כ [זבחים קב,א]) כך שגילוי לוי אצלה היה עם גילוי כהונה (שלא יכול היה להיות כהן אם לא היה משבט לוי), ולכן משורש מסירות נפש על ישראל התגלה אצלה גם לויה דרך משה. גם מלכות מתגלה במסירות נפש על ישראל – המלך יוצא למלחמות בראש הצבא (וזה אחד התפקידים של המלך); ואף מובא בחסיד יעב”ץ: 'כי כל מה שיקשה לך כהצלחת אחאב וכדומה, במיתתו יתבאר לך. פירוש: כי עמד על המרכבה בכח אדם מוכה כל היום, למען לא ינוסו ישראל ויפלו, על כן שמהו ה' נגיד לעמו' (אבות ה,כב [על המשנה 'בן בג בג אומר'. יש שמופיע כמשנה כה]). וכן נאמר על מנהיגות הזקנים: 'והיו השוטרים מוכים על שאר העם ולא היו מוסרין אותן ביד הנוגשים, והיו אומרים: מוטב לנו ללקות, ואל ייכשלו שאר העם. לפיכך כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "אספה לי שבעים איש”, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבוני, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר לו: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו”, אותן הזקנים והשוטרים שמסרו עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים, הם יבאו ויטלו בגדולה הזו. לפיכך הוא אומר: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו”. ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור, לפיכך: "ונשאו אתך במשא העם”' (תנחומא “בהעלותך” סימן יג). וכן נאמר בשורש מלכות שאול: 'אמר רבי שמעון בן לקיש: מפני מה זכה שאול למלכות? מפני שהיה זקנו מדליק נרות לרבים במבואות האפלין' וכו' (תנחומא "תצוה" סימן ח). כמו"כ שורש מלכות דוד זה בבועז שעזר מאוד לרות, כך שמתגלה בזה עזרה מרובה לבנ"י. גם על משה התורה סיפרה את תחילתו בהגנה על ישראל – שהכה את המצרי להצלת ישראל; ובכלל יצא בשביל לעזור לישראל: "ויצא אל אחיו וירא בסבלתם" (שמות ב,יא). '"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם", מהו ויראה? שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר: חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם; שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט. והיה נותן כתפיו ומסיע לכל אחד ואחד מהן. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: ראה משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול, ומשוי איש על אשה ומשוי אשה על איש, ומשוי זקן על בחור ומשוי בחור על זקן. והיה מניח דרגון שלו והולך ומישב להם סבלותיהם ועושה כאלו מסיע לפרעה. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים? אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך, הדא הוא דכתיב (שמות ג ד): "וירא ה' כי סר לראות", ראה הקדוש ברוך הוא במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך: "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה"' (שמו"ר א,כז). הרי ששליחותו כמנהיג ישראל (שנשלח לגאול את ישראל) שורשו במה שעשה למען עם ישראל בצעירותו כשיצא אל בנ"י, שפעל בכל יכולתו למען עם ישראל, ולכן ראוי למנהיגות, שגם מתגלה אצלו בכעין מלכות (זבחים שם). לכן במסירות נפש על ילדי ישראל זכו יוכבד ומרים לבתי כהונה לויה ומלוכה.