חג פסח וסיפורי צדיקים - הבבא מאיר זצוקל זיעא בנו של הבבא סמלי זיעא זצוקל
| 26/3/2026
בעזהשי"ת
קונטרס
אשר לשלמה
על חג הפסח
ומצו"ב קונטרס
סיפורים על האי צדיק יסוד עולם קודש הקדשים
ה"בבא מאיר" רבי מאיר שלום אבוחצירא זצוק"ל
ליומא דהילולא י"ז ניסן תשמ"ג
בעזרת החונן לאדם דעת
שלמה דייטש
עיה"ת ביתר ת"ב
בעזהשי"ת
קונטרס
אשר לשלמה
על חג הפסח
לבאר ולהאיר באור יקרות את ימי הפסח הבעל"ט עד שבאמת נרגיש את יציאת מצרים שאנו יהודים
ומצו"ב קונטרס
סיפורים ששמעתי מבעלי המעשה על קודש הקדשים כל רז לא אניס ליה פטיש החזק בור סיד שאינו מאבד טיפה בקי בכל מכמני התורה בפרד"ס בנגלה ובנסתר כפשוטו ואף בספרי החסידות אספקלריא המאירה שייף עייל ושייף נפיק ככל היוצא מפיו יעשה צדיק גוזר והקב"ה מקיים ורבים נושעו מברכותיו המקובל האלוקי אורו של עולם
רבי מאיר שלום אביחצירא זצוק"ל ה"בבא מאיר"
לרגל יומא דהילולא ה-43 החל עתה ביום י"ז ניסן הבעל"ט
שלמה דייטש
[email protected]
כל הזכויות שמורות
הנה מובא ד"בראש כל מועדות נשאת פסח" "חודש אשר ישועות בו מקיפות" "רצנו כשי בחודש הזה" (יוצרות מוסף של פ' החודש) דהוא תחילת המועדים ותחילת הימים טובים והוא כדוגמת תינוק שנולד שהוריו וזקניו שמחים שמחה גדולה ועצומה...בפרט אם התינוק עשה את אביו אבא... ואומרים להם מזל טוב... והם עושים שלום זכר וואך נאכט ברית או קידוש...שעוד ילד יהודי נולד בעולם שיאמר שמע ישראל...וימליך וייחד את ה' על כל העולם... וממילא ה"ה חג הפסח דאז יצאנו ממצריים ונהינו בריה חדשה (כמו שיתבאר לקמן אי"ה)
ולכך זה בקשתנו "רצנו כשי בחודש הזה" כמו מתנה שאחד נותן לחבירו בשעת קבלת המתנה אין המקבל מסתכל בה אם היא שלימה או פגומה והוא כתינוק שנולד הנ"ל דהוריו שמחים אפי' אם ח"ו נולד ילד חולה וכדומה רח"ל ,וממילא אנו מבקשים מרבש"ע שתרצה ותקבל אותנו בחודש זה כמו מתנה שאל תסתכל עלינו יותר מדי... ותקבל אותנו כמו שאנו נראים... (הרה"ק ר' שמעון מלעלוב זצוק"ל) ד"בין כך ובין כך נקראים בנים ואפי' משחיתים וכו' " (וכך פסק הרשב"א כר"מ בגמ' קידושין לה.) והכל משם דאנו בנים של הקב"ה כמו שכתב התניא (בפ"ב) דאנו חלק אלוה ממעל ממש וכו' כדכתיב בני בכורי ישראל בנים אתם לה' אלוקיכם פי' כמו שהבן נמשך ממח האב כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו ית' וכו'
ובן זה הוא המדריגה הגבוהה ביותר שמה שיעשה אביו יסלח לו כי הוא חלק ממנו כנ"ל וכמו שאדם מוחל לעצמו שחוטא... כן ימחול לבנו במהרה, ולמעשה "חג הפסח" הוא הוא היו"ט הראשון בשנה כדכתבנו לעיל "בראש כל נועדות נשאת פסח" ו"ראשון הוא לכם לחדשי השנה"
ועתה נבאר כמה ענינים: א. מהו מהות חג הפסח? ב. מהי משמעות החירות דהרי אכילה בצד שמאל היא קשה ומעצבנת מאוד וכלל אינה דרך חירות? ג. מדוע הוצרכו לילך דווקא בחפזון גדול ולא די בישוב הדעת? ד. סדר השתלשלות יציאת מצרים? ה. ענין בדיקת ושריפת חמץ? ו. מהו ענין ליל הסדר? ז. ולמה עושים עסק מהלילה הזה כ"כ בשונה מכל לילות השנה? ח. מהו ענין מצוות סיפור יציאת מצרים בשונה מכל השנה שאין מצווה מן התורה על דיבור וסיפור? ט. ענין הג' מצות וה' כוסות? י. ענין יום שביעי של פסח?
וקודם עניית ה"מה נשתנה" הנ"ל נביא כאן מעשה נפלא מהרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זצוק"ל לחזק אותנו היהודים הפשוטים בעשיית ה"ליל הסדר" וכמה זה חשוב ועולה במאוד מאוד לפני אדון כל והוא דפעם אחת בליל חג ראשון של פסח הרגיש ר' לוי יצחק מברדיטשוב כי עלה בידו לערוך את ליל הסדר בשלמות ובמלוא הכוונה. התגאה (כביכול) ושמח על כך בלבו. והנה שמע שאומרים לו מן השמים: "על מה אתה מתגאה כל כך? והרי בן עירך, ר' חיים הסבָּל, ערך הלילה ליל הסדר נאה משלך.".. בתוך כך באו חסידים אל ביתו כדי לראות את רבם בעריכת הסדר. שאל אותם ר' לוי יצחק: "האם אתם מכירים אדם בשם חיים הסַבָּל?"
השיב אחד מהם: "אני מכיר אותו, אבל איני יודע היכן הוא גר."
ביקש ר' לוי יצחק שיביאו אותו אליו, והחסידים יצאו לחפש את ביתו ברחובות ברדיטשוב.
חיפשו וחיפשו עד שהגיעו לדלת ביתו של חיים הסבל ודפקו עליה. פתחה להם אשתו ושאלה: "מה אתם צריכים ממנו? הוא ישן עכשיו במיטתו, שיכור כלוט." נכנסו החסידים אל חדרו, ניסו להעיר אותו משנתו ולבסוף נאלצו לסחוב אותו על כתפיהם כל הדרך אל בית רבם. כשנכנסו, ציווה ר' לוי יצחק להושיב את חיים על כיסאו, ואז פנה אליו ושאל אותו: "ר' חיים חביבי, האם אמרת השבת 'עבדים היינו', כפי שנוהגים בבית הכנסת?"
השיב חיים: "כן."
הוסיף ושאל: "והאם בדקת את החמץ?" "כן." והאם שרפת את החמץ?" התחיל חיים חושב, ולבסוף אמר: "לא, שכחתי והשארתי אותו מונח על המדף." שוב שאל ר' לוי יצחק: "ר' חיים, האם ערכת סדר הלילה?" הביט בו חיים והשיב: "רבי, אגיד לך את האמת. מכיוון ששמעתי שאסור לשתות יין-שרף כל שמונת ימי החג, שתיתי אתמול כמות כזאת שתספיק לי לשמונה ימים, ולכן התעייפתי מאוד ונרדמתי על המיטה. עד שבאה אשתי, ניערה אותי ואמרה: 'חיים, למה אינך עורך סדר, כמו כל היהודים?' ועניתי לה: 'מה את רוצה ממני? הרי אני עם הארץ, ואבי היה עם הארץ, ואני לא יודע כלל מה נהוג ומה יש לעשות, ורק את זה אני יודע – שאנחנו היהודים היינו בגלות אצל הציגָאנֶערס (כלומר – הצוענים או המצרים), ושיש לנו אלוהים שהוציא אותנו משם. וגם עכשיו אנחנו בגלות, וה' יוציא אותנו גם מגלות זו!' והנה ראיתי שהשולחן ערוך, ועליו כוסות יין, מצות וביצים. אכלתי מהמצות ומהביצים ושתיתי גם יין, ומרוב עייפות הייתי מוכרח לחזור לישון, ונרדמתי." הבין ר' לוי כי דבריו של הסבל התקבלו בשמים, מכיוון שנאמרו בלב תם ובלי שום גאווה ומחשבה זרה. ביקש הרבי מחסידיו ללוות את חיים בחזרה אל ביתו.
וזה בא ללמד אותנו מהו כוחו של האדם הפשוט שדווקא פשטותו התמימה של סבל שיכור בשם חיים יכולה לגרום לסדר הפסח העלוב שלו להיות שלם יותר מן הסדר המפואר של הרבי מברדיטשוב. למרות התשובות המוזרות של הסבל, רבי לוי אינו שופט אותו אלא מבין שבסופו של דבר מה שחשוב הוא כוונת הלב.
מהות חג הפסח
ועתה נבאר את מהותו של חג קדוש וטהור זה הנקרא בכמה שמות: א. חג הפסח- "כי פסח ה' אלוהינו על הפתח" וכו', ב. חג המצות- שלא הספיק בציקם של אבותינו להחמיץ, ג. חג החירות- על שם שכלל ישראל ביציאת מצריים יצאו משעבוד פרעה וניהיו בני חורין
ונראה לומר בפשטות ששלשה שמות הנ"ל הם שלשה שלבים בגאולת מצריים האחד הוא במכת בכורות שהקב"ה אמר למשחית את מי להרוג ואת מי לא להרוג והכל לפי הסימנים על המשקוף ועל שתי המזוזות כידוע וזהו התחלת הגאולה, השנית שאח"כ אמר להם הקב"ה מהר מהר צאו ממצרים ולא הספיק בציקם להחמיץ, והשלישית היא שאחר שכבר יצאו ונתרחקו מפרעה אז היו ממש בני חורין ונכנסו תחת כנפי השכינה
וביתר עומק נראה לומר דכל שמות הללו כוונה אחת להם כדלקמן והוא בשנקדים דמהו באמת ה"חירות"? דאולי הכוונה הוא חופש ושחרור וכדומה... וזה מזכיר לי שלפעמים אני מגיע לחתונות למיניהם... מלאות ב"טראנסים"... והקפצות.... ואני משתומם האם אני נמצא בחתונה של חתן וכלה שהולכים לבנות בית יהודי נאמן המיוסד על אדני התורה והחסידות או ח"ו הכל זה רק בשביל הגשמיות והחיצוניות השטריימל והוויסע זאקן... (ח"ו אני לא בא לקטרג אלא רק בשביל להאיר את האמת) ,וזהו ודאי אינה חירות אמיתית דהוא כמו שכתוב בגמ' גיטין (יג.) "עבדא בהפקירא ניחא ליה זילא ליה שכיחא ליה פריצה ליה" הרי לנו שכל מהות החופש וההפקרות למינהו זהו מעשה של עבד כנעני ולא כלל של איש יהודי נזר הבריאה!
אבל החירות האמיתית הוא כמו שכתוב במשניות אבות "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" והיינו דהגדרת "חירות" זה לא מה שאני חושב שהוא חופש ושחרור כנ"ל דהמציאות היא דבעונותינו הרבים בחורים וכדומה שיש להם אייפון וכדומה אפילו שזה נראה "שכיף להם" והם משוחררים אבל זה עצמו השעבוד הגדול שאדם לא יכול להתנתק מהמכשיר הטמא רח"ל ושוכח מכל העולם והרבה פעמים גם עוזב את דרך התורה והמצוות... ,עד כדי כך שישבתי בשמחה משפחתית בעבר והיו שם כמה שיש להם מכשיר הנ"ל והשתוממתי למראה עיני שכמעט כל הזמן היו שקועים בזה המכשיר ואפילו לא החליפו מילה עם ילדיהם היקרים ה"י וא"כ זהו בדיוק הפוך מחירות הנ"ל
{אבל באמת כל יהודי אפילו שיש לו אייפון וכדומה ה' אוהב אותו אהבת נפש דהוא בנו של ה' ואינו מרחקו כלל ורק מקרבו ומחבקו ומנשקו תמיד כילד שאמו מקרבתו אליו ומחבקת ומנשקת אותו באופן תמידי רק הבעיה שהמציאות הוכיחה רח"ל שהבחור מתמכר לזה ואזי הוא נכבה בהרבה אופנים מתורה ויראת שמים- והאמת שאני לא מהאנשים שיוצאים נגד זה... אלא רק כתבתי זאת לשבר את האוזן בתור דוגמא של שעבוד וכן ענין הסגריות הוא גם סוג של שעבוד שלא יכול בלי זה ואף שיודע שזה לא בריא והמבין יבין}
והחירות האמיתי הוא מי שיושב ועוסק בתורה והיינו שהוא לא שקוע ומשועבד בעניני עוה"ז כנ"ל אלא הוא שומע ומקשיב לעצמותו ומהותו שזהו נשמתו חלק אלוה ממעל ממש שהקב"ה טבע בו ושומע לה ומשתדל כל ימיו לילך אחריה שיודע שמטרתו בעולם הזה היא להיות דבוק בה' ועושה כל מה שיוכל להגיע לזה דהיינו ללמוד תורה ולקיים מצוות במטרה להגיע בחייו לתורה לשמה עד שמגיע להתענג על ה' שהוא התכלית
ועד שאדם זה הוא לא יהיה כאותו האיש שלמד 120 שנה כמעט ברציפות! ואז נפטר והגיע למעלה בשמים ופתאום מגיעה לפניו נשמתו עצובה ובוכיה והוא נותן לה יד לשלום ואומר לה שלום עליכם נשמתי פעם ראשונה שאני רואה אותך...
אלא אדם זה הוא ממלא את התפקיד שהקב"ה נתן לו וחושב ובודק מה אני יכול לעשות ולשמח אצת רבש"ע עד שרבש"ע יגיד עלי "ישמח ה' במעשיו" וכל ימי חייו עלי אדמות הוא מברר בברור אחר ברור את יעודו בעולם ולומד תורה ומצוות מתוך מטרה להיות דבוק בה' ולא סתם כמצוות אנשים מלומדה {וזה באמת דרגה אבל לפחות חושב על זה ומתוך שלא לשמה בא לשמה כידוע}
וזהו משמעות החירות חירות הנשמה כנ"ל שאדם מסתכל ומכיר בנשמתו...וזהו "אין לך בן חורין אלא מי שיושב ועוסק בתורה" "דאורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא" {תרגום: שהתורה והקב"ה וכלל ישראל כולם היא משמעות אחת ודבר אחד} וישראל זה "קדושת ישראל" שזה הנשמה שבנו שמאיר וזכה שהיא "נפש האלוקית" שבזה אנחנו שונים מגוי שאין לו "נפש האלוקית" ויש לו רק "נפש הבהמית" כידוע
וא"כ התורה וה' וישראל זה דבר אחד כנ"ל וישראל זה הנשמה נמצא שהתורה והנשמה זה "היינו הך" {תרגום: אותו דבר} ולכך חירות האמיתי זה מי שעוסק בתורה שהיא הקב"ה והוא כמ"ש התניא (פ"ד) שהלומד תורה "הרי זה כמחבק את המלך" וכו' וכן התורה זה הנשמה שהיא ישראל כנ"ל נמצא שחירות היא לחיות בחיי הנשמה האלוקית
ולחיות עם הנשמה זה בעצם כל חיינו כמ"ש ה"שפת אמת" בר"ה "דהחיים שאנו מבקשים בר"ה הם חיי הנשמה", והקשר בין חיי הנשמה לפסח היא דכשהיו כלל ישראל במצרים ערוות הארץ היו משועבדים תחת קליפת פרעה הרשע והיו עבדים של הסטרא אחרא (והוא כמו שעיבוד האיפון וכדומה) משא"כ שיצאו ממצרים ונכנסו תחת כנפי השכינה אמרו "הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה" שהגדרת עבד האמיתי היא להיות עבד של הקב"ה כמו שאנו אומרים בפתיחת הארון "אנא עבדא דקוב"ה דסגידנא קמיה ומקמיה דיקר אורייתא בכל עידן ועידן" (תרגום: אני עבד של הקב"ה שאני משתחווה ובטל אליו ולתורה הק' בכל מצב ומצב) ,וזהו חיי הנשמה לחיות עם הקב"ה ותחת הקב"ה דמה לנו יותר טוב להיותנו משעובדים ובטלים לקוב"ה בורא עולם
ולפי"ז יבואר שלשה שמות החג הנ"ל (חג הפסח, חג המצות, חג החירות) הם כולם משמעות אחת דחג החירות היא כנ"ל להסתכל על הנשמה ולחיות איתה...וחג הפסח היא ע"ש הדילוג כידוע שכל האורות האירו בבת אחת וזהו ממש אורות הנשמה שמאירה וזכה...וחג המצות ע"ש שלא הספיק בציקם להחמיץ ואז ניהיה מצה שהיא רק מים וקמח ואין מים אלא תורה (ב"ק יז.) והתורה זה הנשמה כנ"ל נמצא שהכל היא ענין אחד להאיר ולהיות משעובד לנשמה שזהו החירות האמיתי ששייך להיות
ורואים זאת בחוש את צדיקי אמת שבדורנו... ואת עובדי ה' האמיתים... ואפילו האנשים הפשוטים אבל מלאים באמונה ובתמימות לעבדך באמת וביראה ובאהבה... ומהצד השני רואים להבדיל באלף אלפי הבדלות את מנהיגי הגויים ימ"ש ואפילו להבדיל באלף אלפי הבדלות את אחינו התועים בן אם זה בחורי ישראל לא עלינו ולא עליכם שירדו מהדרך...והולכים כבהמות...וכל הזמן שקועים בהבלי עוה"ז...בין אם זה ממש חילונים ה"י למי יש יותר חיים בעוה"ז למי שפורק על ומשעובד לנפש הבהמית שלו או למי שדבוק בעץ החיים ומטרתו בעולם העשייה היא להיות דבוק ומחובר בה'?
וודאי ובוודאי שמי שמטרת חייו ושאיפתו היא להיות דבוק בה' הוא דבוק בעץ החיים ולו יש את החיים האמיתים שהם חיי הנשמה כנ"ל כי הוא באמת משעובד וחי לעצמו ולנשמתו ומממש את עצמותו ומהותו ולוח יש יותר סיפוק מהחיים מאשר אותו יהודי שכל הזמן מחפש את עצמו ולכך קונה איפון ומעשן...וכל לבושו עדכני בסטייל...ולא מוצא מנוח ומזור לעצמו כי נשמתו צועקת וזועקת מה בשביל זה נחצבתי מתחת כסא הכבוד להגיע אליך וככה אתה בועט בי ומזלזל בי???!!! אוי לאותה בושה ולאותה כלימה! וככה מסתובב בעולם סחור סחור כמו סביבון שאין לו סיפוק עד שמוצא עוד שטות ועוד שטות...עד שמחפש את עצמו בכל העולם וטס לפה ולשם...ואם זוכה וה' מאיר לו את עיניו חוזר בתשובה שלימה ואולי אפילו ניהיה מרצה ומחזיר אנשים בתשובה כמו הרבה רבנים היום שחזרו בתשובה...אבל אם ח"ו לא זוכה אז הוא כמו קין שנע ונד בעולם עד שנקבר כמו שהוא...ונשמתו טסה לפני בית דין של מעלה כולה בוכיה...ועתה היא קצת שמחה שהשתחררה מאותו איש שלא חושב על נשמתו...
ומה נמלצו לחכי עריבות דברי התניא (פ' מ"ז) "והנה בכל דר ודר וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצריים והיא יציאת נפש האלהית ממאסר הגוף משכא דחויא ליכלל ביחוד אור אין סוף ב"ה ע"י עסק התורה והמצוות בכלל ובפרט בקבלת מלכות שמים בק"ש וכו' הרי לנו שזוהי חירות האמיתית שמאירה הנפש האלוקית וגוברת על הנפש הבהמית שהיא בעצם מאסר הגוף כידוע
ובזה מתורץ מה שהקשינו דמדוע אנו מסובים בליל הסדר על צד שמאל שהרי זה לא נח ומה החירות פה? ולפי"ז שפיר שחירות היא לא נקבעת מה לי נח ומה לי כיף דזהו כאותו האיש כנ"ל שהוא "מאבד עצמו לדעת" אלא חירות היא חירות הנשמה שהיא ביטול לרצון העליון ומה שרבש"ע אומר אנו עושים ללא כלל לשאול שאלות וקושיות! שזהו חירות האמיתית כנ"ל ,דהרי פסח נקרא גם חג האמונה וזהו אמונה לזרוק השכל ולהתבטל לבעל הרצון שזה הקב"ה בכל מצב שהוא ואז מגיע לדרגה יותר גבוהה מהשכל דהרי האמונה מתחילה איפה שהשכל נגמר ואז הוא נמצא בלמעלה מטעם ודעת בבחי' כתר כידוע...
ועפ"ז יתורץ ג"כ מה שהקשינו דמדוע הוצרכו באמת לילך כ"כ בחפזון גדול? הכל משום ביטול לרצון העליון דהקב"ה רצה לראות את מסירות נפשם באמת ובתמים בבחי' "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" דהוא כנ"ל לזרוק את השכל שאומר לחכות עד שיאפה הבצק... ולילך אחר רצון ה' שאמר לילך כמה שיותר מהר ממצריים... בחפזון גדול...
השתלשלות יציאת מצרים
{קטע זה עמוק מאוד והרוצה לדלג ידלג...} ידוע מהאר"י הק' שבחודש תשרי אנו מתעסקים בבנין המלכות (השכינה), אבל עתה בחודש ניסן אנו מתעסקים בבנין הז"א שהוא זעיר אנפין (פי' ו' ספירות: חג"ת נה"י)
וסדר בנין ה"זעיר אנפין" הוא כך: עיבור, יניקה, ומוחין ועתה נתחיל אם עיבור והוא שכלל ישראל במצרים היו כאשה מעוברת שצר לה וסובלת... וכך כלל ישראל במצריים עבדו בפרך בחומר ובלבנים... והיו בבחי' "גלות הדעת" "דהוא מלשון והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד" וכו' (תניא סוף פ"ג) , וא"כ כלל ישראל במצרים הדעת שהוא הקשר והחיבור להי"ת היה בגלות שהיו עבדי פרעה ה"י שהוא הוא "דעת דקליפה" והכל מחמת קושי השעבוד וזהו בחי' "עיבור" שהיו כאשה מעוברת כנ"ל
ואזי הגיע משה רבינו ע"ה שהוא "דעת דקדושה" לגאלם והביא הי"ת עליהם "עשרה מכות" כיוון דפרעה היה מורכב מי' ספירות דקליפה שהם חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות כידוע {דכמו שיש י' ספירות דקדושה כן יש י' ספירות דטומאה – תניא פ"ו} והי' מכות הכניעו אותו מחמת זה... וכשהגיע מכת בכורות שהיא השלמת הי' ספירות אז הוא נכנע ואמר "קומו צאי מתוך עמי"
{מפה הקטע פחות עמוק}
וזהו זמן יציאת מצריים שנכנע קליפת פרעה דהוא הזמן של "ליל הסדר" שמכונה בבחי' "לידה" שאז נבחרנו ונהינו "עבדי ה' ולא עבדי פרעה" ונחשב שנולדנו מחדש דבמצריים היה מצב של "הללו והללו עובדי ע"ז " ושיצאנו ממצריים נחשבנו בגדר של "גר שנתגייר כקטן שנולד" ולכך נולדנו מחדש בליל הסדר ולכך זה נקרא לידה דהוא כשמחה הגדולה שנולד תינוק קטן ואומרים לאבא ולסבא מזל טוב ומעריפים עליהם ברכות ואיחולים...והשמחה בכל העולמות עד בלי די... ה"ה וביתר שאת ועז הוא ליל הסדר זמן גאולת מצרים שהוא הוא לידה כפשוטו שיצאנו מסבל הרב שהיה לנו בפרעה... וכנ"ל כצער האשה המעוברת... ונכנסנו תחת כנפי השכינה שנולדנו מחדש "וקרבנו המקום לעבודתו" ,ונראה לי דלמה נקראת הלידה בשם גאולה דכמו דזמן המדיוק של לידת תינוק אף אחד אינו יודע אותו ואפילו שהרופאים נותנים זמן אף פעם אינו יוצא באותו תאריך! שזה משהו שמימי שרק הקב"ה יודע והוא המחליט! וה"ה גאולת מצריים כלל ישראל עבדו מעל 200 שנה בעבודת פרך!!! ואזי פתאום ללא הודעה מוקדמת הקב"ה גאלני בחפזון ובלי תאריך מראש!!!
מכאן תצא הקריאה לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם שאפילו עוברים עליו נסיונות כגלות מצרים אל יתיאש ד"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתיאש אדם מן הרחמים" כי הקב"ה הוא אב רחמן ובסוף הוא מביא את הגאולה דהוא אבינו רוענו מלכנו ותמיד דואג לנו בכל זמן וזמן גם שנראה לנו שח"ו הוא עזב אותנו זהו אינו נכון דהוא רק בבחי' "ואנכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא מהם" אבל בסוף כנ"ל מגיעה הגאולה
שזה מציאות שלכל אחד ואחד יש כמה וכמה נסיונות בחייו אחד יותר קשים ואחד פחות קשים אבל המציאות היא שאף אחד לא נשאר עם נסיון אחד לכל ימי חייו שאו שהנסיון עובר ומגיע רוגע ושלווה... או שפשוט עובר לנסיון אחר... וגם זה בסוף עובר...
{הקטע הזה קצת עמוק...}
ואז בלילה קדוש זה הקב"ה האיר בנו את כל האורות ביחד כדי להכניע את קליפת פרעה... (שהם קטנות א' וב' וגדלות א וב' שלא כסידרן כידוע...) ולאחר ליל הסדר הקב"ה נוטל מאיתנו את האורות האלו ונשאר רק רשימו שהוא כחותמת שנשאר סימן על מקום החתום כן מהאורות האלה נשאר רק סימן מסוים... ובספירת העומר המכונה באר"י הק' יניקה כאשה מינקת... אנו עובדים לאט לאט על המידות והמוחין כידוע..., עד שמגיע חג השבועות שמכונה מוחין שאז הז"א (זעיר אנפין- ששת המידות- חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד) גדל ומקבל מוחין... ונקרא שבועות ג"כ כתר דכתר וגדלות המוחין שהוא גדלות שלישי שהוא מלך המשיח- גדלות שלישי-יחידה שבנפש שבמהרה יבוא ויגאלנו מלך המשיח "רוח אפינו משיח ה' "... ויביא לנו את בית מקדשנו "זבול בית תפארתנו"...ונמצא דבשבועות נשלם בנין הז"א דהוא עיבור-יניקה-ומוחין
קמחא דפיסחא
ידועים דברי הרמ"א בהל' פסח ד"נהגו ליתן מעות לעניים בערב פסח"... וכבר אימצו כלל ישראל בכל אתר ואתר את ענין ומנהג ה"קימחא דפיסחא"... בפרט עתה בזמן מלחמה שכולם טרודים על המחיה ועל הכלכלה... והכל שיהא "צרכי פסח בהרחבה"... וממש חג הפסח הוא "בראש כל מועדות" שמביא שפע בגשמיות וברוחניות לכל השנה...
והדברים צריכים ביאור: א. מדוע דווקא הרמ"א כתב זאת בהל' פסח ולא בהל' ראש השנה דהרי חודש תשרי הוא מלא וגדוש במועדים וזמנים טובים והוא לא פחות מהוצאות הפסח וא"כ אם אפשר לשאול בדרך אפשר מדוע הרמ"א לא כתב ג"כ סעיף בהל' ראש השנה שמצווה ליתן מעות לעניים כדי לקיים את החגים והמועדים הבאים לקראתנו לשלום? ב. הרי הרמ"א כתב מלא הלכות בשו"ע ומדוע העולם נהגו לאמץ דווקא את הלכה זו ביתר שאת ועז בשונה משאר ההלכות שכתב הרמ"א?
וי"ל דעל האי צדיק כהרמ"א אין לנו קושיא דעל צדיקים אין אנו מקשים דאין לנו בהם השגה כלל וכלל... ורק אפ"ל דהרמ"א רק בא לומר את המנהג שהיה בזמנו ובכל דורות הקודמים "ליתן מעות לעניים קודם חג הפסח" ו"מנהג ישראל תורה" אבל נ"ל שלא בא לקבוע זאת הלכה ממש כמו שאר הלכות שכתב... ד"קימחא דפיסחא" היא מצד ה"מנהג ישראל תורה" ולא מצד ההלכה...
ועל קושיתנו על העולם י"ל דהכא חזינן כמה חביבין ישראל דהאיך מקיימים הלכה בהל' פסח דהיא ממש לא מעיקר הפסח... ואפ"ה מקיימים אותה בהידור רב "וכנתינתה מסיני" והכל משום ד"מצווה לשמוע דברי חכמים" שנית זה הלכה שנוגעת לחיי האדם שהיא האוכל והמזון הגשמי של האיש הישראלי דהרי אם ח"ו לא יאכל ימות... לכך שהרמ"א מזכיר בפסח את ענין הצדקה... כולם קופצים על הגל הזה ליתן ולקבל... כדי לקיים את מצוות החג... ושבאמת יהא צרכי החג, ושמא ישאל השואל דהרי יש את הסגולה המפורסמת מ"המגיד מקוזני'ץ" לספר את ג' הסיפורים הידועים... בשבת הגדול {ויש שנהגו אף ביארצייט של הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זצוק"ל וכן בשבת מברכים} ואזי יהא צרכי פסח בהרחבה... וא"כ למה כל העולם עסוקים ב"קימח'ס" הרי רובם ככולם מספרים את הסיפורים אלו בעז ותעצומות? וצ"ל דבאמת רובם ככולם מספרים אבל לא כולם מאמינים באמת שע"י סיפורים אלו יושפע עליהם צרכי פסח בהרחבה דאמונה הוא מלשון המשכה כמ"ש "ויהי אומן את הדסה" ולכך אלו שלא מאמינים לגמרי צריכים להיעזר בקימח'ס למיניהם...
והלשון "קמחא" מרמז ע"ד מאמר חז"ל "דאם אין קמח אין תורה" והרי יצאנו ממצריים בפסח כדי לקבל התורה שזוהי המטרה נמצא שהקמח דפסח קשור לתורה מאוד מאוד
ועתה נביא כאן מעשה נפלא בענין "קמחא דפסחא" מהרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זצוק"ל דרבי נפתלי הגיע לביתו עייף מאוד אחרי הדרשה שדרש בשבת הגדול. שאלה אותו אשתו: "מה עִייף אותך כל כך?"
אמר לה: "עבודה קשה היא לדרוש ולהציג בפני הקהילה את צורכיהם המרובים של העניים לכבוד חג הפסח, כי המצות ושאר צורכי החג התייקרו מאוד השנה." שאלה אותו האישה: "האם הצלחת בדרשתך?" ענה לה: "חצי מהעבודה בוודאי עשיתי – הצלחתי לשכנע את העניים לקבל עזרה. לגבי המחצית השנייה – שייתנו העשירים – עדיין איני יודע…"
בדיקת ושריפת חמץ
לכאורה צריך ביאור דכיוון שמבטלים את החמץ "כעפרא דארעא" א"כ למה צריך לבדוק ולשרוף את החמץ? ובפרט הפלא על בעל ה"תניא" שמסופר עליו (מובא בסידור הרב) שהיה לו חדר קטן מאוד ובדק אותו כל אותו הלילה?!!!
ונראה לתרץ ע"פ הידוע דחמץ הוא דבר תופח ועבה והוא חשיב גאווה ולכך זה אסור בפסח משא"כ מצה היא רק עשויה מקמח ומים והוא דקה מן הדקה וכדוגמת הר סיני שהיא ענווה ורק היא מותרת בפסח "דאין הקב"ה שורה אלא במי שבטל אצלו יתברך" (תניא פ"ו) ופסח כנ"ל ענינו להיכנס תחת כנפי השכינה ע"י ביטול לרצון העליון וזהו רק במצה כידוע ולכך לבטל את החמץ אינו מספיק דאנו צריכים ממש לבדוק ולבער את כל החמץ כדי שח"ו לא נמצא בפסח אפילו קצת לחם דהוא חמץ והוא גאווה וזה אסור בפסח כנ"ל ולכך עושים עבודה שלימה מהבדיקה והשריפה
ובפרט אצל צדיקי אמת ראינו עבודה שלימה בענין זה... ואף עושים זאת ברב עם... , זכורני עוד את ה"חכמת אליעזר" בשריפת חמץ בשמחה רבה ועצומה ועז ותעצומות בשירה ובזמרה... ואפשר דהכל הוא כנ"ל ביטול לרצון העליון ברוך הוא ואולי לכך ה"בעל התניא" בדק את חדרו לילה שלם! משום דאולי רצה לבדוק עם כל הכוונות והיחודים בגדר "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין" עד שהגיע במוחש לפי דרגתו לביטול לרצון העליון באופן נצחי ועלה בזה מדרגה לדרגה וכו' לכך עבודתו היתה כל הלילה... (מי יעמוד בסוד קדושים והכל בדרך אפשר!)
ויש לציין שמובא בהאר"י הק' שליל י"ד ניסן שהוא זמן בדיקת חמץ מאיר בו קדושה גדולה מאוד כי הוא יום אשר מאיר בו בהעלם הארת משיח בן דוד- דוד עולה במספר י"ד שהוא יפדה את ישראל מהגלות ויביא לנו משיח צדקנו
מהות ליל הסדר
סיפר לי אבי מורי שליט"א בשם אביו הגה"צ ר' יואל דייטש זצ"ל ששמע מהרה"ק ר' אהרן מבעלזא זצוק"ל שבהגיעו לארץ ישראל פגש את היהודי הראשון שנקרא בדרכו ושאלו מה נשמה? וענה הכל בסדר! ואמר הבעלזע'ר רב מי כעמך ישראל איזה יהודים מתוקים יש בארץ ישראל שאפילו באמצע השנה הכל מונח ומסודר להם בליל הסדר... ,ובאמת כבר ידוע מצדיקים שליל הסדר הוא לילה שעושה סדר לכל השנה בגשמיות וברוחניות!
וביתר עומק י"ל שליל הסדר עושה סדר בכל הלילות של השנה שבד"כ הם חושך שהכל מתגלה לאור כמו שאומרים בהגדה "לילה כיום יאיר",והוא אורו של מלך המשיח והראיה שמוזגים את כוס יין החמישית לאליהו הנביא שכידוע מגיע לכל בית... ובתקווה שבמהרה יבא ויגאלנו וכבר ביארנו לעיל שגלות מצרים נקראת עיבור והוא מלשון אשה מעוברת שסובלת... וכך כלל ישראל במצריים סבלו ועבדו בפרך... ובהגיע ליל הסדר שהוא זמן גאולת מצרים הוא בחי' לידה שאז נגמר הגלות וכנ"ל ואז שייך דייקא זמן חרותנו שיצאנו מתחת יד פרעה וקרבנו מלכנו לעבודתו וכנ"ל באריכות...
ועתה ניגש לסימני הסדר שתחילה אנו מתקדשים בקדש ורחץ והוא כמקווה שהוא דבר ראשון בבוקר ,ואח"כ אנחנו יורדים לברר הקליפות שזה כרפס ר"ת פרך ס שששים ריבוא עבדו בפרך והבירור ע"י מגיד שהוא הודאה והלל להי"ת, עד שאנו מבוטלים להי"ת בביטול אמיתי כנ"ל ואז אנחנו זוכים לאכול מצה כראוי בביטול ,ואז שוב אנו יורדים לברר המרור שאכלו במצרים וכורכים אותו חזק שמרמז על קושי השעבוד עצום ורב... אבל כורכין עם מצה לרמז שגם בגלות המר יש נקודת אור שמתגלית בחושך ,ואז אנחנו זוכים לשולחן עורך שה' אומר לנו בני אהובי בואו תאכלו סעודה כיד המלך לאחר הביטול וכן מרומז על ערכתי נר למשיחי שמרמז על ביאת משיח בן דוד שבמהרה יבוא ויגאלנו... והוא הוא אור הצפון טמיר ונעלם שעוד לא זכינו שיתגלה ויהי רצון שנזכה במהרה... ,ואז אנחנו מברכים את ה' ומהללים אותו ואזי אנחנו מגיעים לונרצה שאחרי כל העבודה הזאת של י"ד הסימנים בבחי' הי"ד החזקה ש' הראה למצריים... אזי מגיע סימן ונרצה והוא שה' אומר לנו בני יקירי ואהובי אני אוהב אותך ורוצה אותך בכל מצב מה שתעשה אני ירצה ויחבק וינשק אותך כי אתה הבן שלי ואתה רצוי לפני תמיד והוא בבחי' "שימני כחותם על לבך וכחותם על זרועך וכו' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" ובבחי' "חבוקה ודבוקה בך" ,ואולי דהוא מלשון הפסוק "ונרצה לו לכפר עליו" שסימן ונרצה שה' אוהב אותנו בכל מצב זאת כפרתנו וא"כ לו שיש לנו סיכוי להיות מהל"ו צדיקים כמ"ש הרמב"ם שכל יהודי יכול להיות כמשה רבינו...
סיפור יציאת מצריים
מצינו בלילה קדוש זה ב' מצוות עשה דאורייתא: א. מצוות אכילת מצה כידוע ב. מצוות סיפור יציאת מצריים...
ולפני ביאור הענין נביא כאן מעשה שנהג לספר הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זצוק"ל מדי שנה בשנה בליל הסדר {ואף שהמון העם מכירים אותו עם כל זה בחרנו לכותבו מחמת שסיפרו האי צדיק-ואפילו כולנו חכמים וכו' מצווה עלינו לספר...}:
והוא דאיכר גוי הלך ביום השוק למכור עגל. בא אליו פריץ אחד והציק לו בדברים. שאל אותו הפריץ: "כמה תבקש עבור הכלב הקטן?"
ענה האיכר: "הלוא עגל הוא, ולא כלב." חזר הפריץ ואמר כי כלב הוא זה, אך האיכר לא זז מדעתו. לבסוף תפס הפריץ את האיכר והכה אותו נמרצות: "עכשיו זכור! אם הפריץ אומר כי כלב הוא, אזי כלב הוא ולא עגל." שתק האיכר ולא ענה, אולם בלבו חשב כיצד יתנקם בפריץ רע הלב. זמן לא רב עבר, והנה נשרף ארמונו של הפריץ. ידו של האיכר הייתה בשרֵפה, אולם נקמתו לא הייתה שְלֵמָה. האיכר ידע כי הפריץ מבקש אחר רב-בנאים כדי לבנות שוב את ארמונו, ומיד הגיע לפני הפריץ כשהוא מחופש לבנאי מומחה.
החל האיכר המחופש לחשב את כמות החומרים הנדרשת, ולבסוף הציע לפריץ כי יֵצאו יחד אל היער, כדי למדוד את העצים המיועדים לכריתה. באו אל עץ גדול ביער. רחב היה העץ, והאיכר ביקש מן הפריץ שיעזור לו למדוד את עוביו. כך עמדו משני צדי העץ ופשטו ידיהם להקיף את הגזע. ברגע שבו מתח הפריץ את ידיו, תפס בהן האיכר המחופש, וקשר אותן בחבל מסביב לגזע העץ. הכה האיכר את הפריץ הקשור, כשהוא אומר באוזניו: "אם האיכר אומר שזה עגל, הרי זה עגל! כעת קיבלת את שיעורך הראשון, ועוד שניים נותרו לפניך." כך נותר הפריץ מוכה וכועס, כשהוא קשור אל גזע העץ.
לבסוף שחרר עובר אורח את הפריץ, והביאו לביתו כשהוא חולה וכואב. מיד הזמינו רופאים לרפא את האדון החשוב, והנה בא אל הבית רופא בלתי מוכר. היה זה האיכר, שבא למקום כשהוא מחופש לרופא נכבד. מבני הבית ביקש הרופא המדומה, כי ימתינו מחוץ לחדר, ולא ייכנסו אפילו אם ישמעו כי החולה צועק מאוד, כי הטיפול כרוך בכאב רב. כשנותרו לבדם, נתן האיכר לפריץ את השיעור השני, הכה בו והזכיר: "אם האיכר אומר שזה עגל, הרי זה עגל. זהו השיעור השני ועוד שיעור אחד אלמדך." חלפו ימים, והבריא הפריץ ממחלתו. אחרי ששבו כוחותיו, חיפש הפריץ את האיכר ולא מצאו. ביום השוק ארב הפריץ לאיכר במקום שבו נפגשו לראשונה, כשישב במרכבתו המפוארת. האיכר זיהה מיד את הפריץ שישב במרכבה, אולם זה לא זיהה את פניו של האיכר. פנה האיכר אל חברו, שהיה רכוב על סוס מהיר: "הנה לך מטבע של עשרים, עכשיו עשה מה שאבקש. פנה אל האיש היושב במרכבה זו, ואמור לו כי אם האיכר אומר שזה עגל הרי זה עגל, ומיד רוץ ודהר בכל כוחך." כשאמר האיש את דבריו של האיכר לפריץ, חשב האדון כי זהו האיכר, ומיד ציווה על המשרת שיתיר את הסוס, וירדוף אחר האיכר החצוף. כשפתח המשרת במרדף על הסוס, נותר האדון לבדו בתוך המרכבה. היה זה הזמן המתאים ביותר לשיעור השלישי. הכה האיכר את הפריץ מכות נאמנות ואמר: "כעת זכור כי אמת דיברתי," והוסיף, "היה זה עגל, ועגל אינו כלב כלל."
כשהיה ר' מנחם מנדל מסיים את סיפורו היה אומר: "והעגל – נשאר עגל."
העובדה שהסיפור סופר בליל הסדר אפ"ל מכיוון שמדובר במשל למכות הרבות שהכה האל את המצרים על כך שהתעללו בבני ישראל. האיכר זוכה להערכה בשל העובדה שעמד על דעתו, אולי כשם שבני ישראל שהיו במצרים הצליחו לשמור על זהותם. כמו במכות מצרים, ייתכן שריבוי המכות שבסיפור נועד לסייע לאיכר המשועבד לחוש כי החופש והגאולה אפשריים. המכות שנוחתות על האדון הן צעדים בדרך לשחרורו הנפשי של המעמד החלש והמדוכא.
נוסף לכך, ליל הסדר נועד לסיפורים, ובייחוד לסיפור ולשיחה עם הילדים הצעירים במשפחה. ייתכן שזהו משל ששימש את הרבי כסיפור גאולה לבני משפחתו
ולבאר העניין בטוב טעם ודעת י"ל דיש טעות נשרשת בהרבה בתים בליל הסדר והוא דאבי המשפחה מתכונן לליל הסדר כבר מאחרי פורים... ואזי הוא נמצא בשטיבלאך... והוא קונה כמה הגדות שנראות לו מענינות עם משלים יפים ווארטים טובים... והכל כדי "שלא ישנו התינוקות" ואם יש שם גם בדיחות "תבוא על הגדה זאת ברכה" ואחר שהוא כבר קנה כמנין הגדות חדשות אזי הוא קצת נרגע... ויושב בלשכתו להכין את ההגדה... ואזי בליל הסדר הוא מגיע עם הקיטל הצחור והשטרימל המבריק ויושב בסלון ביתו עם משפחתו ומנין הגדות פרוסים לצידו... ומתחיל לומר להם משלים מ"הבן איש חי" ווארטים שבאים לפרש כל מיני פסוקים... והכל חושב "כדי לספר סיפור יציאת מצרים" ושמוישי שלו שואלו "מה נשתנה" נותן לו לא פחות ולא יותר "שקד" שזה מה שכתוב בהלכה "נהגו ליתן קליות ואגוזים לתינוקות שלא ישנו" למרות שאת מוישי שלו זה לא מענין ורק את מוישי שהיה בתקופת הרמ"א והב"י זה עניין אז...
ולכך ראוי ליתן שוקלדים או פרסים קטנים מ"הכל בשקל" וכדומה שזה באמת מה שמעניין היום את הילדים בדורנו... ומה שכתב הרמ"א "קליות ואגוזים" נ"ל או שבזמנו זה מה שענין את הילדים דאז או שפשוט התכוון משהו מעניין שהילדים לא מקבלים בדרך כלל כפיצוחין קדישין...
ועוד נקודה חשובה מאוד שתפקידנו כהורים לילדים וכאיש שמספר לאשתו וכדומה הוא לספר את "סיפור יציאת מצריים" ממש ולא להרחיב ב"ווארטים" או "משלים" או "בדיחות" וכדומה שבווארטים וכדומה לא מקיימים כלל וכלל מצוות סיפור יציאת מצריים שהיא דאורייתא אלא מצווה לשמח את המשפחה שהיא אפילו לא דרבנן!!! על כן ראוי באמת שכל אדם ואפילו הטרוד בפרנסתו מצאת החמה ועד צאת הנשמה להתכונן כראוי ל"ליל הסדר" בפרט ובפרט שיכין את עצמו איך לספר להמחיש ולהנגיש לכל בני המשפחה את מצוות עשה דאורייתא פעם אחת בשנה – מצוות סיפור יציאת מצריים!!!
וסיפור יציאת מצריים הוא למשל להמחיש את עשרת המכות באופן כאילו הייתי שם... {מובא באופן נפלא ביותר בספר "ומתוק האור" של הרה"ג שלמה לוינשטין שליט"א כדאי וראוי לקנותו!!!} ולהמחיש את יציאת מצריים ע"י הדוגמא הידועה שראש המשפחה לוקח שק מלא בדברים על גבו ומתכופף וכך הולך לאט לאט ויוצא ממצרים עם שלל רב... והוא להכניס את הילדים ואת כל בני המשפחה למצריים ואזי נוכל לצאת משם באותו לילה (כי אם לא נכנסת האיך תצא משם?)
ועוד המחשה יפה שמעתי דיש משפחה... שבלילה הזה אבי במשפחה אומר להם לבנות את המשחק הידוע "קפלה" ואזי שבונים בנין גבוה... הוא מפרק להם זאת... ואזי בונים שנית... וכך זה חוזר על עצמו... וחלקם מתעצבנים... וחלקם יש להם קצת תרעומת... והגדולים שבהם מבינים... שמזכירם את עבודת הפרך שהיה במצרים... {וכמובן האבא הנ"ל מסביר להם שזה לצורך המחשה וסיפור יציאת מצריים} ובזה מקיים מצוות עשה דאורייתא!!!
והחי יתן אל ליבו... וצריך להפנים שזה מצוות עשה דאורייתא ולא פחות מאכילת מצה שהיא דאורייתא!!! ומתכוננים אליה במאוד מאוד... ויש שמכינים אף מצות חבורה בהידור רב- וזה אותו דבר חשוב לה' כסיפור יציאת מצרים על כן אחי ורעי כל אחד יראה לקחת זמן ולחשוב ולהתבונן ולהמחיש לילדיו ולאשתו כיד ה' הטובה עליו...
ואפילו אם בחור או ילד או אברך רואה שאביו כן חותר למשלים והווארטים הוא יכול בעצמו להמחיש אפילו מכה אחת לפי דעתו והבנתו או להיעזר בספרים כנ"ל ושאדם ידע שרק בזה הוא מקיים את המצוות עשה דאורייתא של סיפור יציאת מצריים ואחרת הוא לא יצא!
וע"ד החסידות י"ל דאיתא בתניא (פ' מ"ז) דכל שנה ושנה וכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא היום ממצריים וזוהי האמונה שאנחנו צריכים להאמין שאנחנו יוצאים בפועל ממש כל אחד מהמצריים שלו ,לכך דבר זה חובה לנו להשריש לילדינו את כח האמונה שירושה לנו מאבותינו ולומר להם שבלי אמונה א"א אפילו לעבור את הכביש... ובפרט את חיינו עלי אדמות שמלאים באתגרים ונסיונות וקשיים למיניהם ומי שיש בידו אמונה ויודע "שאין רע יורד מלמעלה והכל טוב וכו' כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא בשביל לנסונותו בנסיונות אלו וכו' (עיין תניא- אגרת הקודש אות י"א בארוכה...) אז ממילא חייו מתוקים וטובים שנאחז בעץ החיים והוא כמו שכתבה הגמ' במכות (כד.) בא חבקוק והעמידן (את כל התורה) על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ואומר ע"ז בעל התניא (בשער יחוד ואמונה פ"ד) שאמונה זה לא רק שצדיק חי עם זה אלא זה החיות והחמצן של האדם (והוא כמו דלק לרכב שהרכב לא יכול לנוע בלעדיו...) שנאמר והחכמה תחיה את בעלה ולכך זה דאורייתא שזה חמור ופיקוח נפש שנתעסק בזה כמה שאפשר להמחיש לילדים זאת...
ולכך מובן ג"כ למה עושים הרבה פעולות "שלא ישנו התינוקות" ו"מחלקים להם קליות ואגוזים" דהכל כנ"ל להשריש בהם מקטנות את כח האמונה הטהורה באמת ואם ישנו ח"ו יהיה חסר להם חמצן ואויר נשימה לכל החיים ולכך עושים פעולות בענין שלא יישנו התינוקות כל אחד כיד ה' הטובה עליו, והקב"ה ג"כ אומר לנו ילדי תינוקות שלי אפילו שעולם הזה דומה ללילה ויש חושך בגלות המר אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו אפילו הכי אל תשנו התחזקו וראו את ישועת ה' ותיהיו כשמשון הגבור שבמצבים הכי גרועים אמר "לישועתך קויתי ה' " וניצח והרג את כל הגויים!!!...
ענין המצות והכוסות
בפשטות מובא שהג' מצות הם כנגד כהן לוי וישראל, והד' כוסות הם כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, וכוס החמישית של אליהו הנביא היא כנגד לשון החמישית שהיא "והבאתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוהים"
וביתר עומק י"ל בלשון האר"י הק שהמצות רומז על המשכת מוחין דאבא (שאבא היא חכמה ר"ת כח מה שוא שם ביטול בלי הבנה שזה המצה ענווה כנ"ל) והד' כוסות רומזים על המשכת מוחין דאמא שהם בחינת יין המשמח (שאמא זה בינה שענינה היא הבנה והשגה וממנה נמשכים השמחה ותענוג כמ"ש ויין ישמח לבב-בינה)
ובענין התלהבות הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל באכילת המצה נביא כאן את המעשה הבא והוא דר' לוי יצחק מברדיטשוב היה עוסק במצוות מתוך דבקות והתלהבות רבה מאוד דבימים שלפני הפסח, כשהלך לשאוב מים להכנת המצות, היה שרוי בדבקות כה רבה עד שנפל אל תוך הבאר, ולמזלו, המים היו רדודים ולא אירע אסון.
וכשבא הפסח ישב ר' לוי יצחק לערוך את הסדר ביום הראשון וביום השני, כפי שנהוג בחוץ לארץ. כשישב ליד השולחן הערוך וקרא את ההגדה התלהב מאוד מתוך דבקות. וכשאמר את המילים "מַצָּה זוּ" התלהב כל כך, עד שנפל אל מתחת לשולחן והפכו, ובלבל כל הסדר והקערות, הכוסות והמצות. עד ששבה רוחו אליו כבר הכינו עבורו שולחן חדש עם מצות וכוסות וגם בגד "קיטְל" לבן ונקי עבורו. לבש ר' לוי יצחק את הקיטל והחל נאנח כאדם שמחַיֶה את עצמו באיזה דבר: "אַה, אַה! מַצָּה זוּ!"
ועתה נביא בביאור את דבריו הנפלאים והמתוקים של ה"דרך מצוותיך" (ל"צמח צדק" מחב"ד) במצוות השבתת חמץ ואכילת מצה: דהענין יובן ע"פ הגמ' בברכות (מ.) ד"אין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן" והנה ענין קריאתו אבא ואמא אחר טעימתו טעם דגן אינו ידיעה והשגה אמיתית מהו אביו- שהוא היותו מולידו וכיוצא בהיותו חלק ממח האב ממש ושטבעי רחמי האב על הבן לפרנסו ולכלכלו ולהספיק כל צרכיו כי התינוק אינו מכיר בכל זה רק קוראו אבא בלבד ואמיתית הענין הוא למעלה מדעתו והשגתו ועם כל זה אין לומר שלא הגיע שום הכרה בדעתו שהרי מכירו בהכרה גמורה ולא יפנה אחר זולתו
והיינו שנמשך ידיעה זו האמיתית שלמעלה מדעתו והשגתו של תינוק ונתלבשה בצמצום בדעתו והשגתו עד שישיג כוונת הענין כמו שהיא ממש למעלה מדעתו שהרי בקריאה זו שקורא אבא יש בהעלם כל ענין האמיתי איך שהוא אביו רק שהושפל בדעתו כפי כחו שאת וכו' וזה ע"י הדגן הנ"ל לפי ששורש הדגן היא בחכמה כידוע מהאר"י ז"ל ורק שנשפל בגשמיות ולזאת יש בו הכח להביא המשכת החכמה בבחינת מוחין דקטנות של התינוק כנ"ל ,והנה על דרך זה הוא ענין המצה מה' מיני דגן דווקא שהיא מצוות ה' ויהיה עי"ז המשכת דעת אלוקי בנפשות בני ישראל להתלבש בהם כפי כוחם בבחי' שלמטה מהדעת והוא שיקראו לאביהם שבשמים כמו שכתוב "כי אתה אבינו" ור"ל שתקבע בלבותם אמונה במהותו ועצמותו ית' איך שהוא מרומם למעלה מעלה מכפי מה שנראה לעין בלבד וכו'
וזהו סוד המצות... ועתה ניגש לענין היין והוא כדלעיל שהוא בסוד הבינה שווא הבנת דבר מתוך דבר והוא הרחבת הלב כהיין שמרחיב הלב והוא בסוד "יין המשמח" משום שכל נס פורים קרא בפסח כידוע שתענית אסתר היה בערב פסח ותלו את המן בפסח... וממילא היין של ליל הסדר קשור לפורים והוא בגדר "נכנס יין יצא סוד" שהוא שיין וסוד הם בגימ' 70 ורומז לאותו ענין שיש סוד גדול ביין שמגיעים למקום דלמעלה מטעם ודעת דאז אין חילוק בין ארור המן לברוך מרדכי דארור המן בגימ' ברוך מרדכי (502) וכמו שביארנו בארוכה ב"אשר לשלמה" על פורים דבפורים אדם השותה יין לבסומי אזי הוא אוהב כל יהודי באשר הוא שם..., וזהו הסוד הגדול שמתחילים ההגדה אנו אומרים "כל דכפין ייתי וייכול" דפסח הוא כפורים שאנחנו אוהבים כל יהודי... ולכך כל מי שרוצה שיגיע ויאכל בכבוד גדול...
{קטע קצת עמוק והרוצה לדלג...}
והעיקר שנייחד קוב"ה ושכינתיה והוא דהד' כוסות הם כנגד ד' אותיות דשם הוי'ה (י-ה-ו-ה) וי-ה-ו זה קוב"ה שהם ט' ספירות (י-חכמה, ה-בינה, ו-חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד) ושכינתיה היא מידת המלכות ועי"ז יש השלמה לי' ספירות ואז ניהיה "יחוד קוב"ה ושכינתיה ויורד שפע לכל העולמות בגשמיות וברוחניות
,אבל באמת שההשלמה האמיתית לספירות זה עם כוס החמישית כוס של אליהו שהוא כנגד קוצו של יו"ד שהוא מידת הכתר שלמעלה מהספירות והוא למעלה מכל דרגין ,והעיקר שבמהרה יבוא ויגאלנו כמעשה באדם שערך הסדר בשמחה ובטוב לבב... ופתאום באמצע הסדר פרצו שודדים וכפתוהו ורצו לקחתו... ואז הגיח אדם גדול מאוד ובריון... וטיפל בכל השודדים והבריחם... ובאמצע הטיפול ראה כוס גדולה מלאה יין של אליהו הנביא... ואמר איזה כיף בא נשתה אותה... ושתה את כול והלך... עד שהבינו המשפחה שאדם מגודל זה לא היה אחר מאשר אליהו הנביא זכור לטוב...
ונביא כאן עוד מעשה נפלא על הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל בענין אליהו הנביא והוא דימים מספר לאחר חג הפורים, בליל חורף קשה, התנהל בדרכים המושלגות יהודי, ופניו אל הרב הגדול, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. והוא היה יהודי איש פשוט ותמים, אך עשיר מופלג, גומל חסדים ומאמין גדול. לאחר שנח מעמל הדרך, קבל הרב את פניו ושאל אותו לשלומו ולשלום בני ביתו. השיב היהודי: בעזרת האל שורה הברכה על ביתי, פרנסתי מצויה, ובני ביתי חיים ברווחה ובנחת, אך יש דבר אחד המצערני ואינו נותן לי מנוח, ובעטיו באתי אליך.
ומה הדבר? שאל הרב : בכל שנה ושנה מצפה אני לבואו של אליהו הנביא ואולם דווקא אני, שכה משתוקק ונכסף לראותו, מעודי לא זכיתי לכך. ומה עוד רבי, קניתי לכבודו כוס כסף מהודרת ביותר, ולקראת ליל הסדר ממרקת אותה אשתי, עד שהיא מפיצה את זהרה על השולחן כולו ואת הדלת מקפיד אני לפתוח לרווחה במועד הנכון. אמור נא לי רבי, מה עוד עלי לעשות כדי לזכות לגלוי אליהו? צחק הצדיק מברדיטשוב, שהכיר את האיש, הרהר רגע ואחר כך השיב: שמע נא יהודי, סע לעיירה גרוסלובה, לפי חשובי תגיע לשם יומיים, שלושה לפני חג הפסח. בבואך, שאל למקום מגוריו של יהודי פלוני מבני המקום. תבוא אליו ותבקש להסב עמו אל שלחן הסדר. אצלו תזכה בעזרת השם לראות את אליהו הנביא.
נסע היהודי ימים ולילות, נסע בכפור ובשלג, עד שהגיע סוף סוף לאותה עיירה בזמן אותו חזה רבי לוי יצחק מברדיטשוב. נכנס לבית, הציג את עצמו ואמר: רוצה אני להסב עמכם בליל הסדר. שלח אותי אליכם הצדיק הגדול, רבי לוי יצחק מברדיטשוב. התבונן בו בעל הבית בעיניים תמהות ואמר לו: ברוך הבא לביתי, אך חושש אני שלא אוכל להיות מארח ראוי לשמו, ביתי דולף מחמת הגג ההרוס, בחוץ גדול הקור, ואין לי עצים להסקה, גם כסף אין בידי, ואינני יודע מאין אקח את הצרכים לליל הסדר ולימים שיבואו אחריו.
בשמוע האורח את הדברים האלה, ובראותו את מצבו העגום של היהודי, הוציא מכיסו כמה מאות רובלים, מסרם לו ואמר: הרי לך, ידידי, לך תקן את גג ביתך, קנה עצים להסקה, וקנה גם מצרכים לליל הסדר ולכל ימות החג. קנה בגדים לחג לך ולילדיך וכן מנעלים חדשים אל תקמץ בהוצאות. שמח האיש שמחה רבה, והודה לאורח הבלתי צפוי על העזרה שהגיש לו. תקן את גג הבית, קנה עצים לחמום הבית, וכן מאכל ומשקה מכל טוב לליל הסדר ולכל ימות החג. הסבו כל בני המשפחה בבגדי חג לשולחן הסדר, עשו סדר כהלכתו ושרו בשמחה רבה את שירי החג. בהגיע זמן הופעתו של אליהו הנביא, פתחו לפניו בני הבית את הדלת. האורח צפה בהתרגשות רבה, כשהוא מכין את עצמו לחזות בגלוי אליהו. אך הזמן חלף, "הסדר" הסתיים, ואליהו הנביא לא נגלה.
בני הבית פרשו לחדריהם לשנת הלילה, אך האורח מאן לזוז ממקומו. עדין מצפה היה שמא בכל זאת יופיע אליהו הנביא. כך ישב כל הלילה, אולם את אליהו הנביא לא זכה לראות. מאוכזב ועייף מטלטולי הדרך שב היהודי אל הרבי לוי יצחק מברדיטשוב, פנה אליו ואמר: רבי, שלחת אותי לדרך ארוכה ומייגעת לביתו של עני מרוד, ואני האמנתי כי שם יופיע אליהו הנביא. את ליל הסדר ערכנו כהלכתו, דבר לא חסר, אך למרות שלא עצמתי עין כל הלילה, את אליהו הנביא לא זכיתי לראות. רבי, האיני זכאי? האין אני ראוי לחזות בגלוי אליהו? ומדוע שלחת אותי לשם?
צחק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, העמיד את היהודי מול המראה ושאלו: אמור לי, ידידי, את מי אתה רואה במראה? ענה היהודי: רואה אני במראה את קלסתר פני. אמר לו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב: יהודי, הסכת ושמע. זכאי אתה, וזכות גדולה עמדה לך. הלא באותו ליל הסדר היית אתה בעצמך אליהו הנביא...
דמתברר שאליהו הוא לא אותה דמות שמימית חמקמקה, אלא דמותו שלו הנשקפת אליו מן המראָה, שכן כל אחד יכול להיות אליהו הנביא – עבור מישהו אחר...
ענין שביעי של פסח
כבר ידוע שיציאת מצרים היתה התחלת הגאולה אבל לאחר זמן ראו כלל ישראל "כי מצריים נוסע אחריהם" והיו במצב מאוד קשה שלא ידעו מה לעשות... דמאחוריהם היו מצריים ולפניהם היה ים... עד שבא נחשון בן עמינדב וקפץ לים ונבקע לכל השבטים והיה להם יבשה ולמצריים ים והם "צללו כעופרת במים אדירים"
והענין דיום זה הוא ממש סיום הגאולה, ובפרט שיום זה נקרא "שביעי של פסח" דיום השביעי הוא כנגד מדה השביעית שהיא מדת ה"מלכות" שאף מכוון יום זה כנגד "שבת" שהיא יום השביעי בשבוע ולכך נקראת "שבת מלכתא" ע"ש מדת המלכות כידוע ולכך הוא כנגד מידת ה"מלכות" שאז נתקיים בפועל ממש "כי לה' המלוכה ומושל בגוים" שהיה מפלה גדולה למצריים וכולם ענו ואמרו "ה' מלך על כל הארץ"
וזה הדבר "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" ולא בא לומר שהשפחה היתה במדריגה יותר ממנו אלא בא לומר לנו שלא היו צריכים מדריגות רמות ונשגבות כדי להשיג ולראות ש"ה' מלך על כל הארץ" שה' מלך גם על עניני ארציות וחומריות וכידוע שארץ מרומז אף על מידת המלכות כידוע לי"ח...
וזהי ממש השגה של ימות המשך שאז נאמר "והיה ה' למלך על כל הארץ" שאצל כולם יהיה ברור שה' הוא המלך היחיד בעולם הזה ואין בלתו אפילו לא בדמיון חלילה
ובביאור ענין המלוכה שקורה עכשיו נראה לבאר ע"פ מה ששמעתי ממורי ורבי האדמו"ר מתולדות יהודה סטוצי'ן שליט"א שביאר מהי הגדרת "מלך" והוא שהרי הראש ממשלה אינו יכול להחליט דבר לבד שצריך להתייעץ עם רוב הקואליציה אשר איתו ועושים הצבעה... לא כן הקב"ה להבדיל באלף אלפי הבדלות הוא הכל מחליט לבד ואף אחד בעולם אין מחליט לו ולא אומר לו מה לעשות כמו שאומרים בהגדה "אני ולא מלאך אני ולא שליח אני ולא שרף" וכמו שאומרים בתפילה בר"ה "אתה בורא אתה יוצר אתה עושה" וזהו "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא עתה" שאתה המלך היחיד עלינו ואף אחד לא מחליט לך מה לעשות דבלתך אין לנו מלך ומושיע וכן בנשמת אנו אומרים "אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה" והיינו כנ"ל שאתה (ה') הוא המחליט לבדו בעולם ולכך "לו לבד נאה המלוכה"
וזהו כפתור ופרח עם "קריעת ים סוף" שלא ידעו כלל ישראל מה לעשות דמצריים נוסע אחריהם ולפניהם הוא הים הגדול ומה הקב"ה רצה מהם? וביתר עומק נ"ל דהקב"ה רצה להראותם דהוא המלך היחיד בעולם כנ"ל דהוא המחליט לבד ועכשיו עבודתם לזרוק את השכל ולנקוט באמונה עזה וחזקה וברגע שיחליט הקב"ה הכל יגמר ברגע אחד
והוא כנאמר אצל "יוסף הצדיק" "וירצוהו מן הבור" ואחד מן הפרושים על המילה "וירצוהו" הוא שברגע ששחררוהו מן הבור יצא מן הבור בזריזות שמח ומרוצה והוא כנ"ל דידע דהקב"ה הוא לבדו המחליט כנ"ל ולכך יצא מן הבור בזריזות ובשמחה גדולה שהנה באה הגאולה לפי החלטת המחליט שהוא אבי רועי הקב"ה הדואג לי תמיד
וזה גם מזכיר לנו מעשה מהשנים האחרונות על יהודי צדיק הלא הוא הרה"ח ר' שלום רובשקין שליט"א שפסקו לו בית המשפט האמרקאי ימ"ש 27 שנים בכלא!!! ה"י ובסוף קיבל חנינה מהנשיא דאז "טראמפ"... לאחר כ8 שנים בכלא!!! וזה היה סיעתא דשמיא עצומה ולמעלה מדרך הטבע, ומספרים עליו כשבאו להוציאו מהכלא זה היה בסעודת זאת חנוכה שעשה עם כמה קרקרים וטונה... ומיד שהודיעו לו על החנינה מיד פשוט רק לקח את התפילין וכל הסעודה נשארה על השולחן במקומה... וזה מזכיר קצת את
"יוסף הצדיק" דיצא רובשקין בשמחה רבה ועצומה ובזריזות דרק לקח את תפיליו כנ"ל וכך ממש תהיה גאולה העתידה שלא נספיק לעשות משהו...או שניהיה באמצע משהו... ופתאום יגיע המשיח ד"אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת" (סנהדרין צז.)
ועתה נביא לסיום את דברי ה"נתיבות שלום" שמקשה על הפסוק "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" שאם הם ראו בראיה חושית אז אין שייך כלל לשון של אמונה דאמונה היא דווקא במקום שלא רואים?
ומתרץ שיש ג' סוגי אמונה: א. אמונת המח- והיינו שמאמין במוחו ובשכלו שיש בורא עולם (וזה גם הרבה גויים מאמינים) ב. אמונת הלב- והוא שלא רק שמאמין במוחו בה' אלא אפילו מרגיש את אמונתו בה' ג. אמונת האיברים- שלא רק שמאמין במוחו וליבו אלא פשוט כל גופו מאמין בבחי' "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" עד שאפילו אם יגיח דב מולו לא יפחד כלל... (והיו כאלה סיפורים עם תלמידי בעש"ט וצדיקי אמת)
ולפי"ז שפיר דכלל ישראל שיצאו ממצריים היו בבחי' אמונת הלב אבל ב"קריעת ים סוף" הגיעו למדריגת אמונת האברים שבזה האמונה נחשבת ראיה חושית ממש שרואה את ה' בכל דרכיו ולכך "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי"
ה' יעזרנו דכימי צאתנו ממצריים אראנו נפלאות ונזכה לקול מבשר מבשר ואומר... הנה בא דודי... הנה בא מלך המשיח... ויבנה לנו בית מקדשנו נזר תפארתנו... ונזכה לאכול שם מן הזבחים ומן הפסחים ויקויים הפ' ומלאה הארץ דעה את ה' ושהקב"ה יאמר עלינו תמיד את הסימן ונרצה אכי"ר
הקונטרס י"ל לזכות ידיד נפשי וש"ב
ידיד המערכת שמעון
מאיר בן חנה
אהובה
לאוי"ט לזיווג הגון במהרה משורש
נשמתו
בזכות חג המצות הזה ושביעי של פסח
שהקב"ה יקרע לו את ים סוף אכי"ר
|
ומצו"ב
קונטרס סיפורים ששמעתי
מבעלי המעשה על קודש הקדשים כל רז לא אניס ליה פטיש החזק בור סיד שאינו מאבד
טיפה בקי בכל מכמני התורה בפרד"ס בנגלה ובנסתר כפשוטו ואף בספרי החסידות
אספקלריא המאירה שייף עייל ושייף נפיק ככל היוצא מפיו יעשה צדיק גוזר
והקב"ה מקיים ורבים נושעו מברכותיו המקובל האלוקי אורו של עולם רבי
מאיר שלום אביחצירא זצוק"ל ה"בבא
מאיר" לרגל
יומא דהילולא ה-43 החל
עתה בשבת חול המועד פסח- י"ז ניסן הבעל"ט
|
- ובשנקדים להביא מה שהתבטא עליו אביו בוצינא קדישא המקובל האלוקי פועל ישועות בקרב הארץ ה"בבא סאלי" זצוק"ל ד"יפה כח הבן מכח האב" וקדושתו למעלה מקדושתי (הרב שמעון פרץ שליט"א) וכידוע שה"בבא סאלי" היה בטל לבנו בתכלית הביטול והיה נוסע רבות לבקר את ה"בבא מאיר" באשדוד {וכמובן שאין בזה להמעיט ח"ו את כוחו של האי צדיק יסוד עולם ה"בבא סאלי" ורק לומר כמה גדול היה ה"בבא מאיר" בעיניו} וכן שכל גדולי וצדיקי הדור היו בטלים אליו בתכלית הביטול וכן היו נוסעים אליו כידוע שהרב וואזנר זצ"ל היה נוסע אליו המון פעמים וכן מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל וכן חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל וכן רבי יהודה צדקה זצ"ל וכן הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך זצוק"ל ועוד צדיקים ז"ל...
ועתה נתחיל עם הסיפורים:
א) דפעם אחת נסעו בחורי ישיבה ל"בבא מאיר" ותוך כדי הנסיעה דברו על גדולתו וקדושתו של האי צדיק ושיש לו רוח הקודש גלויה ונהג המונית שלא היה שומר תורה ומצוות אמר להם "אני לא מאמין לכם למה שאמרתם שיש לו רוח הקודש" ואז נשתהה כמה רגעים ואמר להם שהוא אוהב מאוד "קוסקוס" ובזאת יהיו כנים דבריכם דעוד כמה רגעים אנו חונים ליד ביתו של ה"בבא מאיר" ואם יציע לי מעצמו קוסקוס בזאת יהיו נכונים דבריכם ואז שחנה ליד ביתו של ה"בבא מאיר" מהר רץ לפניהם שלא יספרו ל"בבא מאיר" על ענין הקוסקוס... וברגע שדרך על מפתן הדלת פתח אותה ה"בבא מאיר" בכבודו ובעצמו ואמר לנהג מונית בא צדיק שב ותאכל את הקוסקוס שהרבנית הכינה!...
(בעילום שם)
ב) פעם נסע ה"בבא מאיר" ברחובות בני ברק ונסע לפניהם משאית קוקה קולה {וכידוע שפעם המשאית היתה שונה מהיום שפעם היתה ממולאת מלא בקבוקים מחוץ למשאית} ואמר ה"בבא מאיר" לנהגו תגיד לנהג המשאית שיביא לי פחית קולה להשיב נפשי והלך אליו ואמר לו שבא בשליחות רבו שביקש שתביא לו פחית קולה ואמר לו הנהג בשום פנים ואופן לא אביא דאני מביא רק מכירה בכמויות למוסדות חנויות וכדו' ואמר לו נהגו של ה"בבא מאיר" שמע אחי הרב שלי כשהוא אומר הוא לא סתם אומר דהוא יודע מה שאומר ואם ביקש שווה לך להביא לו פחית... ואעפ"כ נהג המשאית התעקש לא לתת ונהגו של ה"בבא מאיר" שב לרכבו והמשיכו לנסוע לא עברו דקות ספורות ולפתע קרתה תאונה עם נהג ה"משאית" לכלי רכב אחר ונהג משאית הקולה נפטר במקום ה"י... ושאלו נהגו של ה"בבא מאיר" מה זה ועל מה זה וענהו ה"בבא מאיר" ראיתי את השטן בעצמו מרקד מעל משאית הקולה להמיתו וחשבתי מה יועיל להצילו ממוות לחיים הוא מצוות צדקה ד"צדקה תציל ממוות" ולכך ביקשתי ממך שתביא לי פחית קולה ממנו שיעשה צדקה עמי ואז היה ניצל אבל חבל על דאבדין שלא עשה כן וממילא קבעו את מותו...
(חכם ציון כהן שליט"א)
ג) הגאון רבי חיים קריזווטה זצוק"ל גאב"ד אנטווערפן היה בקי בכל התורה כולה! דכשהיו פותחים לו ספר רמב"ם היו מקריאים לו שורה מהספר והוא היה ממשיך הלאה... וכשהגיע לארץ התלוויתי אליו ואז הוא אמר לי האם יש משהו בדור הזה שיכול לברך את הבת שלי שתזכה לבנים כי כבר 18 שנה אין לה ילדים רח"ל... ואמרתי לו מי יכול להתפלל ולפעול ישועה בענין זה הלא הוא ה"בבא סאלי" אז אמר לי תקחו אותי אליו לנתיבות ובדרך משהו אמר חידוש בשם הזוה"ק וענה לו רבי חיים קריזווטה שבכל הזוה"ק אין כזה חידוש כלל זה נמצא במקום אחר במסכת זאת וזאת... דהיה בקי עצום וגאון עולם בנגלה ובזוה"ק ואז הגענו ל"בבא סאלי" ואמרנו לו הגיע כאן חכם מאנטווערפן ואין לבת שלו כבר 18 שנה ילדים וענה לו ה"בבא סאלי" בשפה "ערבית" שיהיה לה ילדים עד שתשבע מהם ואכן היא נפקדה... ושבוע אחר זה הלכנו (רבי שמעון פרץ שליט"א) ל"בבא מאיר" ואמר לנו ה"בבא מאיר" האם אתם מכירים את רבי חיים קריזווטה ואמרנו לו כן דלקחנו אותו למור אביך ה"בבא סאלי" שבוע שעבר ונתן ברכה לביתו של רבי חיים שתיפקד בבנים ואמר ה"בבא מאיר" בא אלי ויש לו שאלה במסכת מגילה בפרק בני העיר והוא מתלבט בזה וכבר כמה שנים אין לו תירוץ ואמרתי לו (הבבא מאיר) אל תשאל אני יגיד לך מה אתה רוצה לשאול!!! {קרא את מחשבותיו לפני שיגיד לו כלל השאלה} והשבתי לו כמה תירוצים ונשאר תמה ומשתומם
(רבי שמעון פרץ שליט"א)
ד) ישבנו כמה אנשים אצל ה"בבא מאיר" פתאום הוא מסתכל על איזה אברך שמחכה בתור להכנס אליו ואמר ה"בבא מאיר" האברך הזה אני רואה שהוא דבוק בשכינה ורצינו לדעת מי זה האברך הזה ומה הכוונה דבוק בשכינה אז האברך אומר שכל פעם הוא הולך עם ספר והפעם הוא לא הולך עם ספר אז שחיכה בתור על דברי השו"ע ששויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול במעלות הצדיקים והתחיל לצייר שם ה' כפי שמופיע במשנ"ב (בסי' א') וה"בבא מאיר" זכה הכל לראות איך שמכיון שם ה' ולכך אמר שהוא דבוק בשכינה...
(רבי שמעון פרץ שליט"א)
ה) ה"בבא מאיר" לא היה כלל מניח ספר על השולחן אלא כל ספר קודש שלמד או עיין היה מחזיק בידו אפי' ספר גדול מכיון שאחז שזה בזיון לספר שמניחים אותו על השולחן
(בעילום שם)
ועתה נביא מקבץ סיפורים ששמענו מהרה"צ ר' עמרם יוסף דייטש שליט"א לאוי"ט מיחידי סגולה שזכה להיות מבאי ביתו תמידין כסדרן של ה"בבא מאיר" וה"בבא סאלי" ואף ישב על אותה מיטה עם ה"בבא מאיר" בחדרו באשדוד... וכידוע שמשפחת דייטש המעטירה (שאף כותב השורות נמנה עליה) היתה בקשר חם והדוק לצדיקי משפחת אביחצירא והכל התחיל עם אביו של ר' עמרם יוסף הנ"ל ה"ה הגה"ח רבי יהודה אריה מהרם צבי דייטש ז"ל והוא והרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זצוק"ל והגאון הצדיק רבי יחיא שניאור זצ"ל-שוחט ובודק של משפחת אביחצירא עוד במרוקו... גילו את ה"בבא סאלי" בארץ ישראל... על אף שרצה להצטנע... והוא עצמו (ר' עמרם יוסף הנ"ל) זכה להגיע ל"בבא מאיר" עשרות פעמים!!! (וכן ל"בבא סאלי") וכעת נביא כמה עובדות שדלה מזכרונו:
ו) 1) בתחילת חודש ניסן (לפני פסח) באנו אל ה"בבא מאיר" אני (הרה"צ ר' עמרם יוסף דייטש שליט"א) והצדיק הנסתר ר' יוסף וולטוך זצוק"ל וה"בבא מאיר" מאוד מאוד כיבד את ר' יוסף וולטוך והוא דיבר תמיד ב"מרוקאית ערבית" אבל לכבוד ר' יוסף וולטוך התאמץ מאוד לדבר עברית שוטפת למרות שלא היה לו עברית כ"כ טובה ודיברו עניני המשכן וכליו... ואמר לי ר' יוסף שזה לא השיחה שאתם מבינים זה רזי תורה ובסוף השיחה שלנו ה"בבא מאיר" אמר לנו דאנחנו גרים באשדוד וצרכי פסח יש לנו מעט מאוד אשמח מאוד אם תוכלו להשיג לי קופסאות שימורים אם ההכשר המהודר לפסח! ואח"כ חזרנו לירושלים זה היה בערך בשעה 5:00 אחה"צ אז ר' יוסף אמר לי אני הולך עכשו לקנות ל"בבא מאיר" צרכי פסח שביקש ועוזב אותי ומתחיל לרוץ ואמרתי לו ר' יוסף לאן אתה רץ אומר לי אני הולך ל"שוק מחנה יהודה" ורצתי אחריו ופשוט התחיל להעמיס את שתי הסלים שתמיד אחז בידיו כלפי מעלה (ששמר על בריתו ולא היה מתחת מתניו) ואמרתי לו תן לי זאת אני יסדר שזה יגיע ל"בבא מאיר" ואמר לי לא זה קדוש וברח ממני ולא היה לי כבר כח והלכתי הביתה... והתברר לי בסוף שר' יוסף חזר באותו ערב ל"בבא מאיר" והביא לו את זה
2) ה"בבא מאיר" זצוק"ל אמר לי שהיה לומד חברותא במשך 25 שנה! עם רבי יחיא שניאור זצ"ל שהוא הוא היה הבודק ושוחט בבית משפחת "אביחצירא" עוד במרוקו! והיה קלסתר פניו של רבי יחיא שניאור דומה ממש לפנים של ה"בבא מאיר" זצ"ל עד שהיה אפשר לטעות ביניהם! כי גם בגובה במראה בזקן ובכל צורת הגוף היו שניהם שווים! והוא פלא!
3) אני זכיתי להביא את הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך זצ"ל ל"בבא מאיר" ותמיד הוא הסתובב אצלנו בישיבתנו "לב יהודה" בירושלים (של בעלי תשובה) והוא היה אוכל ושותה וישן אצלנו... והיה לומד בצד הבהמ"ד... והרגשתי שהוא אדם גדול... אבל מכיון שהוא התנהג כ"כ בפשטות לכך לא ידעתי כ"כ לתהות על קנקנו! עד שבאחת מנסיעותי אל ה"בבא מאיר" לאשדוד {ב"ה כל שבוע הייתי נוסע אליו!} לקחתי את רבי יוסף אליו וכשהגענו ה"בבא מאיר" ראה והרגיש שהוא אדם גדול... ואיתי תמיד ה"בבא מאיר" היה מדבר בפשטות עניני העולם... ברכות וכדומה אבל עם רבי יוסף הוא דיבר סתרי תורה... רזין דרזין... ורבי יוסף אמר לי תחכה קצת זה דברים גבוהים שאתה לא תבין... ואז הערכתי לרבי יוסף היתה פי כמה וכמה איך שה"בבא מאיר" כ"כ מכבדו ומעריצו ומדבר עימו סודות התורה... עד שמאז רבי יוסף התלווה אלי לנסיעותי לרבי מאיר וממש היה בבחי' "נפשו קשורה בנפשו" עד שכידוע ש"בחייהם ובמותם לא נפרדו" דה"בבא מאיר" נפטר בי"ז ניסן תשמ"ג ורבי יוסף לקח את זה מאוד קשה... שהרגיש שאין לו עוד טעם בחיים בלי ה"בבא מאיר"... עד שבחודש אייר באותה שנה נפטר במיתת נשיקה במקום ה"אידרא" (בין מירון לצפת)...
4) היה לנו אדם בישיבתנו "לב יהודה" שהוא חזר בתשובה ואשתו עוד לא זכתה לחזור בתשובה... עד שביום בהיר אחד נהיה לאשה כאבי ראש נוראים עד שכמעט יצאה מדעתה רח"ל... ובשביל להירגע היתה צריכה לקשור סרט מסוים שיתפוס את הראש ויקל לה במעט את כאביה... ולא ידעו בני הזוג מה לעשות... עד שיעצתי לבעל שיסע איתי ל"בבא מאיר" ונסע איתי... וה"בבא מאיר" אמר לו שאשתו תשים מטפחת ומתחת המטפחת בחלקי הראש שתמרח "זעתר"... ולא ידענו מה זה זעתר? ואיפה קונים אותו?... ושאלנו זאת את רבי מאיר ואמר לנו שיש את זה ב"שכונת הבוכרים"... וקנינו זאת... והאשה שמה מטפחת וכן שמה "מלא זעתר" והכאבים נעלמו ויהי הדבר לפלא!!!
עד כאן הסיפורים הנפלאים ששמעתי מפי ש"ב וידיד נפשי הרה"צ עמרם יוסף דייטש שליט"א זכות הצדיק תגן בעדו בכל מילי דמיטב...
ז) כשהיינו בחורים נסענו לאשדוד לנחם את "דוד מלכה" וגם ביקרנו אצל ה"בבא מאיר" והוא היה נראה חולה עם הארת פנים גדולה מאוד ואני מכיון שהייתי לחוץ להתארס שהייתי כבר בן עשרים (וכתוב בגמרא בקידושין (ל) דכיון שבא לגיל עשרים ולא נשא אשה תיפח עצמותיו) ורציתי ברכה אישית שאזכה להתחתן וה"בבא מאיר" אמר לי אתה לא צריך ברכה ממני שאתה כבר חתן... ואמרתי לו כבוד הרב הרי אני לא חתן... והאמת הוא ששבוע אחרי זה התארסתי ב"ה ואבל ראיתי את החיוניות שלו והיה לו גם סוג של חוש הומור נעים ולכך אז אמרתי לו שרבנו יבוא לשבע ברכות שלי ואז רבנו נכנס לעצבות וסוג של עינים זועפות ואם אפשר לומר שכיב מרע ואמר לי אני לא אהיה בשבע ברכות שלך והאמת הוא שבשבע ברכות שלי יצאתי עם כלתי לירושלים והיה מודעות אבל על ה"בבא מאיר"...
(ר' זושא שטיינברג שליט"א)
ח) סיפר לי מור אבי הרב חגי כהן שליט"א דבהיותנו בחורים היינו פעם בחודש נוסעים לים לאגור כוחות ופעם אחת שלח אותנו הרב יהודה צדקה זצ"ל ג"כ לאגור כוחות בים ואמרנו שבדרך ניכנס ל"בבא מאיר" ליקח ברכה וכשהגענו אליו אמר לנו ה"בבא מאיר" אל תלכו לים לכו חזרה לישיבה ללמוד תורה ואמרנו לעצמנו מי זה ה"בבא" שאמר לנו זאת אולי סתם אמר ואז שהגענו סמוך לים ארבעת גלגלי המכונית נתקעו בעפר והסתובבו סביב העפר ולא יכולנו לנסוע ואז הבנו שזה בגלל אותו צדיק ה"בבא מאיר" וניסנו לנסוע עוד קצת אבל ללא הצלחה ואז החלטנו לשמוע ל"בבא מאיר" ולחזור לישיבה ואז מור אבי נתן רעיון איך הרכב יסע ואמר הרי קיבלנו בקבוק לברכה מה"בבא מאיר" ובואו נשפוך אותו על ארבעת הגלגלים ושפכנו אותו על הגלגלים וראו זה פלא הרכב נסע עד הישיבה ללא צורך בדחיפה ועזרה כי שמענו לקול הצדיק והתבטלנו למה שאמר
(חכם ציון כהן שליט"א)
ט) ה"בבא מאיר" לפני פטירתו מן העולם אמר שחצי מעבודת ה' שלו ינתן לרבנית הצדקנית זהרי תחי' (אשת הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א רבה של אשדוד-וקרית מלאכי, וסבתו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א)
(בעילום שם)
י) הגעתי לפני ה"בבא מאיר" בעבור בתי שתחי' שלא היה לה כמה שנים טובות ילדים! ואמרתי לו רבי מאיר יברך אותה בזרע של קימא ולאחר כמה רגעים הניח את ראשו הטהור על ידיו למשך כמה דקות והיה שקוע בשערפיו ולאחר מכן הרים ראשו מעל ידיו ושאל כמה ילדים תרצו 1 2 3 4 או 5 ואמרנו לו 5 וראו זה פלא נולד לה 4 בנים ובת!
(ר' אפרים בקשי דורון שליט"א)
יא) מדי יום הלכנו עם ה"בבא מאיר" לתפילות שחרית מנחה וערבית לבית כנסת ובדרך פתאום ה"בבא מאיר" התחיל לרעוד חזק עד שנראה כ"כ שקר לו מאוד ושהתקרבנו לבית הכנסת רעד עוד יותר עד שממש בכניסה לבית הכנסת ממש פשט צורה ולבש צור ואז נכנס והתפלל ויצא ואז שאלנו אותו כבודו אולי לא מרגיש טוב ואמר לי שמרגיש מצוין ושאלתיו א"כ מדוע כה רעדתם לפני הבית כנסת עד שלבשתם צורה אחרת ואמר לי שמה זה נקרא הרי הלכתי לבית כנסת ואיך לא ארעד {ויש פה סודות גדולים ועצומים והשגות גבוהות...}
(חכם ציון כהן שליט"א)
יב) לפני שנים רבות אשתי נסעה ל"בבא מאיר" באשדוד בעבור אחותה החולה לבקש ברכה... ה"בבא מאיר" קיבל אותה ממקןם צדדי כדי שלא יראה אותה... {כידוע שהדבר החזק במשפחת אביחצירא היה שמירת עינים ...} ושפנתה לילך לביתה אמר לה ה"בבא מאיר" שלא תחזור הביתה ורק תישן בביתם!... ולא שאלה שאלות על הצדיק... ונשארה ללון שם... ואח"כ התברר לה שבאותו אוטובוס שהיתה אמורה לחזור היה תאונת דרכים קשה והיו שם פצועים... וה"בבא מאיר" ברוח קדשו חזה הכל ואמר לה תשארי אצלנו!!!
(בעילום שם)
יג) הייתי אצל ה"בבא מאיר" בציון הקדוש ב"הר הזיתים" (סמוך ונראה למרן הרש"ש ותלמידיו וכן האור החיים הק') בשנה זו ביום רביעי בלילה אור לט"ו טבת והתפללתי שם מעומק הלב ל"בבא מאיר" שיפעל ישועה אצל רבונו של עולם לדבר שאני מחכה כבר כשנתיים... והיה ממש תפילה מעומק הלב ובכיות תמרורים בבחי' "שערי דמעות לא ננעלו"... ולאח"כ פצחתי בריקוד סוער של "אעופה אשכונה" הידוע (שאותו חיבר רבי יצחק אביחצירא זצוק"ל בנו של "אביר יעקב" ודודו של ה"בבא סאלי") יחד עם חברי הטוב... וביום שלישי שלמחרתו ביום כ"א טבת (יומא דהילולא של הוולעדניקע'ר זצוק"ל בעל הידית) היה ישועה למעלה מדרך הטבע... וכמובן שבער"ח אדר באתי להודות מעומק הלב ל"בבא מאיר" שפעל הישועה מהקב"ה... אשרינו שיש לנו צדיקים שגם בעולם האמת פועלים!!!...
(בעילום שם)
יז) 1.) זכרוני בקטנותי כבן שנתים או שלוש שנים בלבד! שאבי מורי שליט"א הביאני ל"בבא מאיר" באשדוד ועל אף שעברו מאז מעל 40 שנה (היה סמוך לפטירתו) לא אוכל לשכוח את דמות קלסתר פניו והיה דומה למלאך ה' צבאות! ועד עכשו שאני כבר קרוב לגיל חמשים! הרי זה לעיני בבחי' "נראית לו דמות דיוקנו של אביו"
2) אחי היקר שיחי' אפי' שהיה בכיתה א' או ב' עדין לא ידע קרוא וכתוב... ואבי מורי שליט"א הלך מדי פעם ל"בבא מאיר" ולא נענה... עד שפעם אחת אבי מורי הגיע ל"בבא מאיר" לצורך ענין מסוים... ותוך כדי דברו עמו, ה"בבא מאיר" מעצמו שאל את אבי מורי מה עם ילדך האם יודע לקרוא? ואמר לו אבי מורי שעוד לא יודע לקרוא... ואמר לו ה"בבא מאיר" אל תדאג הוא עוד ידע ללמוד... והיום הילד הזה כבר חצה מזמן את שנות החמשים והוא הוא יודע את כל חמשה חומשי תורה עם רש"י בע"פ... והדברים נפלאים ביותר דילד זה (שהוא היום כבר אדם) שום מלמד או אדם בעולם לא ניבא ולא נתן לו סיכוי כל דהו להצליח לקרוא ובפרט ללמוד... ורק ה"בבא מאיר" היחיד בעולם שהאמין בו שיצליח ללמוד והדברים נפלאים...
(הגאון רבי ש.ל. שליט"א)
יח) היו שני צדיקים נסתרים שהיו רגילים לפקוד תמידים כסדרם את ה"בבא מאיר" באשדוד אחד מהם הוא רבי יוסף וולטוך זצוק"ל (שסופר עליו בהרחבה לעיל) והשני רבי חיים טודרוס תפילנסקי זצוק"ל (ואנחנו נתמקד בשני) ה"בבא מאיר" מאוד אהב את רבי טודרוס שהיה אף מביא לו מתנות וכדומה וכידוע היה ידוע רבי טודרוס בעניותו הרבה עד שפעם אחת ה"בבא מאיר" אמרו כשאתה מגיע אלי פעם הבאה תגיע בתאריך פלוני שאז יש "הילולא גדולה" של צדיק מסוים... ואז אני רוצה לעשות לך מגבית גדולה... ויהי במעמד ה"הילולא" רבי טודרוס לא הופיע בשעה שנקב לו "בבא מאיר" ורק הופיע בשעה מאוחרת מאוד... (דהתבסם לפני זה במקום אחר...) וכשראהו ה"בבא מאיר" גער בו בתוקף ואמרו בכאב שחשבתי ורציתי לעשות לך מגבית גדולה שירוח לך בכיס ועכשיו מה עשית? למה הגעת מאוחר?... ובמטבח היה אדם "צרפתי" שהיה מבאי ה"הילולא" ועתה קצת עזר לסדר את המקום... ושמע ש"בבא מאיר" גוער בו וכואב לו חזק הדבר... ומיד רץ ל"בבא מאיר" ואמרו "בבא מאיר" מה לך כאוב? מה קרה? וסיפר לו ה"בבא מאיר" את המגבית אשר רצה לעשות לחכם זה מירושלים... ומיד שאלו ה"צרפתי" רבי מאיר כמה חשבתם שתעשו במגבית? ואמרו 15,000 $ (לפני 50 שנה זה היה נחשב כ100,000 $ שהוא סכום עצום גם בימינו...) ומיד על המקום ה"צרפתי" הוציא 15,000 $ ונתנו ל"בבא מאיר" ואמרו רבי מאיר קח את הכסף העיקר תרגע ולא תיהיה כבר כאוב... ונתנו ה"בבא מאיר" לאלתר לרבי טודרוס... ואמר ה"בבא מאיר" לרבי טודרוס תסתכל איך הקב"ה אוהב אותך שלמרות הכל מה שחשבתי לאסוף לך הגיע לך למרות כל הסיכויים...
(המקובל הגאון רבי בניהו שמואלי שליט"א)
כ) סיפר בנו חביבו האדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א השוכן עתה בפאתי העיר נהריה שבצפון... 1) איך שעלינו לארץ... עלינו לבית הכנסת באשדוד... כל האנשים ברחוב כמעט היו בלי כיפה... ושראו את מורי אבי זצוקלל"ה ביקשו ברכה... ותוך שנה שנתים מאז שיצא מביתו ועד שהגיע לבית הכנסת בירך כ250 איש כל פעם!!!... כל מי שראה אותו היה מצטרף אליו והוא היה יושב מתפלל... והיה שליח ציבור... ומוסר שיעור תורה בין מנחה לערבית למשך שעה וחצי שעתים!... אי אפשר לתאר בכלל מה שהוא מסר לנו... בליל שבת היינו גומרים את התפילה היה מביא 20 30 איש לסעוד על שולחנו בלילה!... וביום מי שהיה אומר לו אחרי התפילה שבת שלום היה אומר לו בו לאכול איתי וכך היה מביא עוד 30 איש... וכן היה בסעודה שלישית... עד שבסעודה רביעית כבר היה מביא לביתו את כל הבית כנסת!!!... וכך מור אבי נהג שנים... והיה פעם שאמר לי מור אבי שאקרא ליהודי פלוני לסעוד על שולחנו בשבת... ואמרתי לו שהוא לא נמצא באזור בשבת... ואמר לי אז תקרא לבן ותגיד לאבא שגם אם הוא לא נמצא ולא יכול לסעוד על שולחני שישלח לכל הפחות במקומו את בנו!...
2) ופעם אחת נכנס עליו תלמידו ואמר לו רבי אני רוצה להיות בן עליה אבל קשה לי הדבר? ואמר לו מור אבי דע לך בני כתוב בגמ' ראיתי בני עליה והם מועטים... ולכאורה קשה על זה דמה הפשט שהבני עליה המה מועטים הרי ראינו שיש הרבה בני עליה שגדול עולם התורה עולם הישיבות וכדומה... והסביר מור אבי על המקום שהפירוש הוא כך ראיתי בני עליה והם מועטים שבני עליה שנופלים וקמים יש המון... אבל בני עליה שנשארים במדריגתם למעלה ולא נופלים ופשוט תמיד נשארים בני עליה זה יש באופן מועט... ולכך אל תדאג בני עתה מהבני עליה שנופלים וקמים כל הזמן... לכן אל תרגיש עצמך חלש אלא תתחזק... שזה פשוט מדריגה לישאר באופן תמידי בן עליה ולא ליפול כלל...
3) ומור אבי היה תמיד בפחד פחדים מחג הפסח עם כל החומרות והדקדוקים של ה"אביר יעקב" ולמשך כל הדורות...
כא) היה יהודי שהיה מבאי ביתו של ה"בבא מאיר" ושהיה גומר לעבוד בנמל באשדוד היה מגיע אליו (כל יום)... עד שקרה מקרה שעבר שבוע ולא דרך אצל ה"בבא מאיר" ולע ידע מה לעשות... עד שחבירו הטוב דפק בביתו ואמר לו ה"בבא מאיר" קורא לך!!! וחטף פיק ברכיים וחשב מי יודע מה מחכה לי... עד שראה שסתם רבי מאיר מדבר איתו על דא ועל הא... עד שדפק מישהו בדלת ואמר לו רבי מאיר אל תכניס אותו אני לא מרגיש טוב... ואותו תלמיד רק פתח את הדלת וראה יהודי זקן שהגיע במיוחד מירושלים! בוכה ואמר תכניס אותי לרבי מאיר יש לי ילדה במצב קשה ואמר לו התלמיד, הרב אמר שהוא לא מרגיש טוב וציוני לא להכניס אליו שום אדם... ואמר לי תגיד לרב שרק אני פשוט יתן לו לנשיקה ביד וברכה ואצא... ורבי אמר לו בשום פנים ואופן שיבוא אולי מחר... ועד שפתח הדלת להגיד לאותו יהודי כבר התפרץ בבכי עצום ואמר זה מצב קריטי ומי יודע אם יהיה את יום המחר... והתחנן והתחנן... ואותו תלמיד פעל שרק לחצי דקה אותו יהודי יכנס... וכך היה אותו זקן נכנס קיבל ברכה נישק את היד ורבי מאיר הביא לו בקבוק מים ואמר לו שישים את זה בשפתים של הבת... עובר שבוע ואותו זקן מירושלים מגיע שמח מאוד עם סל מלא מיני מתיקה... ואמר שביתי ב"ה הבריאה לגמרי... והודה לרבי מאיר... ורבי מאיר אמר לו זה לא אני זה הכל בזכות אבותי הקדושים... ואותו תלמיד שאל את רבי מאיר לפשר המעשה? ואמר לו אני כבר בבוקר שבוע שעבר ידעתי שהוא הולך להגיע אלי בערב... והיה צריך ישועה גדולה והגשתי שאין לי כח לפעול לו ישועה... ואמרתי אם יהיה פה מישהו אחר בבית הזה ואני אצווה לא להכניסו כולם יציתו לי... ורק אתה תוכל עלי שאתה עקשן ורחמן ובסוף כן תכניסו... ולכך קראתי לך כי באמת כן רציתי לעזור לאותו זקן וב"ה שביתו הבריאה לגמרי!!!
(הרב אילן גוזל שליט"א)
כב) סיפר לי יהודי בציון הקדוש של סידנא "בבא מאיר" ביומא דהילולא של ה"אור החיים" הקדוש בט"ו תמוז... שהם זכו להיות שכנים באותו בנין ל"בבא מאיר" זצוק"ל ואמא של אותו יהודי לא היתה כל כך בקו הבריאות עד כדי כך שאף נפטר לה ילד לאחר הלידה רח"ל... ונכנסה ל"בבא מאיר" לשאול עצה... ונתן לה כוס חלב ואמר לה שתשתה כוס זה ויהיה זה לה לרפואה! וכך היה דמאז היתה בריאה ושלימה בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה!!!...
(החפץ בעילום שמו)
כג) סיפר לי הרב מצליח שליט"א שביום בהיר אחד רצה ה"בבא מאיר" להחליף את התפילין שלו (מסיבות שאינן ידועות לנו) וחגיעו לפניו כמה מיני קלף פרשיות של תפילין ולא קיבל... עד שהרב כהן שליט"א רבה של שמואל הנביא מירושלים שהיה מבאי ביתו של ה"בבא מאיר" אמר לרבי מאיר אל דאגה יש לי בעבור מרן קלף שודאי כבודו לא ידחה... וניגש הרב כהן לאבי מורי ז"ל הרב עובדיה מצליח וביקש ממנו שיכתוב תפילין ל"בבא מאיר" וכתב והביא הרב כהן את הקלף ל"בבא מאיר" וראו זה פלא קיבל זאת בשמחה עצומה והודה לרב כהן מאוד מאוד...
ה' יעזרנו שנזכה לידבק בדרכו וברוחו של האי צדיק בבחי' עד מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי ושנשמור על עינינו ועל בריתנו שזה המפתח לדעת את כל התורה כולה ולהיות דבוקים ומחוברים בבורא כל עולמים כפי שהעיד הסבא קדישא ה"אביר יעקב" אביחצירא שבזכות זה הגיעה משפחת אביחצירא למה שהגיעה... וזה מה שראינו עתה בצדיק יסוד עולם ה"בבא מאיר" אביחצירא זצוק"ל וכמובן ללמוד את כל התורה כולה והוא שבאמת נשב ולמד כמו שהעידו על ה"בבא מאיר" שרוב זמנו פשוט ישב ולמד (ושאר היום קצת ישן קיבל קהל אכל וכדומה) ושנזכה למשיח צדקנו במהרה בימינו וכפי שהספיד הרב וואזנר זצ"ל את ה"בבא מאיר" בישיבתו "חכמי לובלין" ואמר עליו את הפסוק "רוח אפינו משיח ה' " ושנזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן
הקונטרס יו"ל לזכות שלמה
יהודה חיים בן יענטא רייזל שושנה
ליפקד בדבר ישועה ורחמים בזכות ה"בבא
מאיר" ובזכות כל צדיקי האמת אכי"ר |
הקונטרס י"ל לזכות הבחורים החשובים אברהם מתתיהו בן לאה נחמה אליעזר בן איטה בת ציון אליהו צבי בן הדס שמעיה חי בן הדס מגן אברהם בן הדס סיני רזיאל בן הדס נחמן בן הדס אברהם ישעיהו הכהן בן מיכל שמעון עקיבא בן פערל מירל חיים ישעיהו בן בילא רחל
שימצאו זיווגים הגונים משורש נשמתם בזכות ה"בבא מאיר" אביחצירא אכי"ר
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
