"ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו,יא). ' ... דכתיב (בראשית ו, יא): "ותשחת הארץ לפני האלקים". ותנא דבי רבי ישמעאל: בכל מקום שנא' השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים. דבר ערוה, שנא' (בראשית ו, יב): "כי השחית כל בשר את דרכו"; עבודת כוכבים, דכתיב (דברים ד, טז): "פן תשחיתון ועשיתם" וגו'' (סנהדרין נז,א). 'סמך על לשון הכתוב (משלי ל׳:י״ט): "ודרך גבר" וגו'. וידוע דדור המבול נענש על זנות וג"ע, כמבואר בס"פ בראשית: "ויראו בני האלהים את בנות האדם" וגו'' (ת"ת). חז"ל סמכו על מה שנאמר בפס' ב': "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" וגו', שמבואר שהיו פרוצים בעריות. דבר זה הוא גילוי של השחתה ולכן נענשו במבול דווקא שהשחית את העולם ("והנני משחיתם את הארץ" [פס' יג]). מוסיפים חז"ל דיוק: 'ר' יוסי אמר: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים, שנאמר (בראשית ו, ב): "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו". לפיכך דן אותן במים שדומה לגלגל העין, שנאמר (בראשית ז, יא): "נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו"' (סנהדרין קח,א). 'בשביל גלגל העין - שרואין טובתן שלימה והיו גובהין עיניהם ומנאפין אחר עיניהם. במים - שדומה לגלגל העין מעינות שנובעין ממקום קטן כמו עין' (רש"י). הנה בת"ת על פס' ב' מביא: 'וע' יומא ס"ז ב' דריש המלה עזאזל שבר"פ אחרי שמכפר על מעשה עוזא ועזאל, ופירש"י: עוזא ועזאל, מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין, ועליהם נאמר "ויראו בני האלהים [המה המלאכים] את בנות האדם", ור"ל שזה השעיר מכפר על העריות, עכ"ל. ולפי"ז יתפרש המשך הכתובים "ויראו בני האלהים", המלאכים, ואח"כ מפרש הכתוב מי המה בני האלהים ואמר הנפילים היו בארץ, כלומר אלה שנפלו משמים לארץ – היו בארץ, היינו נתגשמו כבני ארץ, וגם אחרי כן "אשר יבאו" וגו' "וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם", כלומר אף זרעם אחריהם היו גבורים ומצוינים שבבני אדם, יען שבאו מיסוד בעלי גוף מצוין, כמבואר. – והנה מבואר מפורש מזה שבני האלהים קאי על המלאכים, וכ"מ מפורש בזוהר על הפסוק "הנפילים היו בארץ" אלו עוזא ועזאל שירדו מקדושתהון וכו', ואם כי נשגב ממנו להבין בכלל ענין התגשמות המלאכים וזיווגם והולדתם, אך כידוע שונים היו בכלל דרכי הטבע והבריאה בראשית הוסד העולם, ולכן אין להתפלא על פלאי הטבע בימים ההם, ואיך שהוא הנה מפורש כן דעת הגמרא והזוהר שבני אלהים שבכאן הם מלאכים. אבל במ"ר כאן איתא: ר' שמעון בן יוחאי אומר: בני האלהים אלו בני דינייא, כלומר בני הדיינים [ע"ש הכתוב "ונקרב בעה"ב אל האלהים", שהדיין מכונה בתואר זה כנודע], רשב"י הוי מקלל לכל מאן דקרי להון בני אלהיא, ע"כ. והנה זה לא יפלא אם המדרש חולק עם הזוהר, כי כמה אגדות ומדרשות חלוקות הן, אלא שזה יפלא מאד, שהרי כמקובל מחבר ס' הזוהר הוא רשב"י והוא עצמו במ"ר מקלל למאן דאמר הכי, ודוחק גדול לומר, כי המאמר שבזוהר הוא לאחד האמוראים ולי' לא ס"ל כן, כי עכ"פ איך קבע בחבורו דעה כזו שהי' מקלל עליה, וצע"ג. וקצת ראי' יש להביא לדעת הגמרא והזוהר ממ"ש באדר"נ ס"פ ל"א דאחד מן חטאי דור המבול הי' שלא הושיבו להם דיינים לדון ביניהם, וא"כ לא היו דיינים כלל, וא"כ לא שייך לומר בני דינייא, וע' בפירש"י כאן ואין להאריך עוד' (ת"ת על פס' ב). קושיית הת"ת אכן חזקה שרשב"י הוא מחבר הזוהר אז כיצד נאמר שם ההיפך הגמור מדעתו (אמנם כיון שהזוהר נפרס על גבי כמה דורות אפשר שזו דעה שאינה כמותו על אף הסתירה הקשה בדבר, וכן אפשר שאלו שני תנאים בדעת ר"ש), ובכלל קשה להבין כיצד יתכן שמלאכים יתערבו בבני אדם (גם אם מדובר בזמנים קדומים כמו שענה הת"ת על כך). לכן ברור לי שאין הכוונה שהמלאכים התגשמו אלא הכוונה שהם החטיאו את בני האדם, שירדו לעולם להחטיא חזק את בני אדם, שזהו כעין התגשמו ע"י שפעלו דרך בני האדם (הגשמיים) שהם החטיאו; ולכן מכפרים בהקרבה ביוה"כ כהצלה מידו של עזאל: ' ... עזאל לא חזר בתשובה, ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים; ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים' וכו' (ילקו"ש; רמז מד). על זה אומר רשב"י שזה התגלה במיוחד בבני הדיינים, באנשים הגדולים, שאותם שני המלאכים החטיאו במיוחד, ולא שהמלאכים עצמם התגשמו. (לכן גם התגלה בגדולים שלהם שטענו על עצמם שהם אלים [ראה בפירוש המלבי"ם] כיון שהרגישו שייכות למלאכים, כעין חלים על גבם). ולכן לא ישבו לדון, כיון שהם עצמם היו פרוצים בזה ולא רצו למנוע מלחטוא בזה, שהמלאכים היו מחטיאים אותם במיוחד. לפי זה גם מובן שחטאו בגילוי עניין של עין, מעבר לפשט כמו שפרש"י, שחטאו בעיניהם, יש בזה גם כרמז שהעין מרמזת על הדיינים החשובים, שהדיינים נקראים "עיני העדה", שבהם במיוחד היה שורש הפריצות. לכן גם נענשו במבול שזה נעשה ע"י גשמים שירדו משמים ומעיינות שעלו מהתהומות, כעין גילוי של חיבור בין בני האדם והמלאכים שהחטיאו אותם. אולי לכן התגלה בדור המבול חטאים בערווה ובע"ז, שחטא הערווה התחזק בעקבות השפעת המלאכים, ולכן משורש זה גם נמשכו לע"ז, לתת את האלוהות למלאכים במקום לקב"ה, שנמשכו אחריהם לחטא ולריחוק מהקב"ה; ואף הרגישו את עצמם כשייכים לגילוי עליונות ולכן אף עשו עצמם אלוה.