"ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ. וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (בראשית יב,ה-ז). 'אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה (שם, ז): "לזרעך אתן את הארץ הזאת"' (ב"ר לט,ח). 'ס"א. ושותים ופוחזים. גבוהי עינים היו' וכו' (רש”י). אברהם בדרכו לארץ ראה בדרך אנשים בעלי תכונות רעות, שהיו גאוותנים ולכן שותים ופוחזים; לכן אמר שלא רוצה להיות במקום שכזה שיש אנשים בעלי מידות רעות. בפרט שזה ההיפך מגילויו של אברהם: 'כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו ... עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו' וכו' (אבות ה,יט). 'עין טובה – מסתפק במה שיש לו ואינו חומד ממון אחרים; שכן מצינו באברהם שאמר למלך סדום: (בראשית יד) "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך". ורוח נמוכה – ענוה יתירה; וכן מצינו אברהם אומר: (שם יח) "ואנכי עפר ואפר". ונפש שפלה – זהירות והפרישה מן התאוות' וכו' (ברטנורא). הרי שאם הם שותים במקום ללכת לעבוד אז אין להם ממה להתפרנס כראוי ולכן הוא יחמוד לקחת ממון מאחרים. ואם הם פוחזים שזהו פועלים בלי דעת ("ופחזים" – מהירים במעשיהם מבלי דעת, כמו (בראשית מט ד): "פחז כמים", והוא הפוך מן חפזון' [מצודות; שופטים ט,ד]), אז בצורה אוטומטית הם ימשכו אחר תאוותיהם, כיון ששכלם לא יכוון אותם. ובהיות גאוותנים זהו ההיפך מענווה. כך שיש בהם גילוי ההיפך מאברהם אבינו ולכן לא רצה להיות בחברתם (גם מידתו של אברהם זהו חסד, שזה נתינה לאחר, היפך מלקיחה מהאחר, והם שלא עובדים נצרכים לקחת מאחרים, ואף נוטלים בכח, שזהו ההיפך הגמור ממידת החסד של אברהם). לעומת זאת בא"י ראה שהם מתנהגים כראוי ולכן רצה להיות בה. אולם מניין למדו זאת חז"ל? מסביר היפה תואר שזה מסברה: 'בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים כו'. משום דק"ל למה השתוקק א"א לא"י גם קודם שנצטוה? וכאשר דריש את הכתוב אלין במדבר סלה. הלא קדושת הארץ הזאת לא נודעת לו אז? לכן אמר שהוא חפץ בה מטוב הנהגתה'. העץ יוסף מסביר שדרשו זאת מרמז בפס': 'בשעה שהיה אברהם כו'. מדכתיב: "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה" וגו' "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת", דה"ל להבטיחו הבטחה זו מיד בבואו אל גבול הארץ? אלא כאשר בא לא"י וראה אותם עוסקים בישובו של עולם, אז אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. ובאשר ה' "רצון יראיו יעשה”, לפיכך ענהו ה' משמי קדשו ואמר: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" אשר בחרת' (עץ יוסף). המהרז"ו למד זאת מפס' אחרים: 'אוכלים ושותים ופוחזים. זה מרומז במ"ש אצל חרן: "ויבואו עד חרן וישבו שם", ופי': שאנשי חרן יושבים שלוים ובטלים. וכמ"ש לעיל פר' ל"ח סימן ז': בכל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ. ועל כן אמר לו הקב"ה "לך לך" מכאן. וכשבא לארץ כנען כתוב: "ויעבור אברם בארץ" וגו' "והכנעני אז בארץ", פי': שראה אותם עוסקים בעבודת הארץ, וכשר הדבר בעיניו. אז אמר לו הש"י: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". ודעת המדרש שכל עניני אברהם והאבות רק ע"י תפלה ולא עשו שום דבר בלא רשות הש"י. גם מרומז במ"ש: "אל הארץ אשר אראך", מלשון "הרואה אתה שובה העיר", אשר תהיה ישרה ונכונה בעיניך'. אולי אפשר גם שדרשו: "ויבאו ארצה כנען”, "והכנעני אז בארץ", שכנעני זה גם סוחר: '"כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן”. מַהוּ כְּנַעַן? אֶרֶץ שֶׁל פְּרַקְמַטְיָא, אֶרֶץ שֶׁבָּהּ סְחוֹרָה, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: "אֲשֶׁר סוֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כְּנַעֲנֶיהָ נִכְבְּדֵי אָרֶץ" (ישעיה כג, ח)' (תנחומא "מסעי" סימן ט). וממילא כעין נאמר שהסוחר אז עובד את הארץ ("בארץ") כדי שיוכל לסחור בזה אח"כ; לכן גם דרשו שהגיע לסולמה של צור, כעין רמז לפס' שממנו למדו שכנעני זה סוחר, שנאמר על צור: “מי יעץ זאת על צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ" (ישעיהו שם). אולי אפשר גם שדרשו את הפס': "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו", שהכוונה: 'וטעם "לה' הנראה אליו" – כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו. כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה; אבל נאמר לו: "לך לך מארצך", בחלום הלילה או ברוח הקדש' וכו' (רמב"ן). כך שזה קשור לנבואה. לכן למדו חז"ל שזה קשור לדברי אברהם, כעין שרצה את א"י בשל העניין הנבואי (אמנם עדיין לא ידע על מעלת הנבואה ששם, כי ה' רק אח”כ נגלה אליו בנבואה, אבל הרגיש בזה בקדושתו, או שחש בעליית המדרגה בכניסתו לארץ שמתחבר לשכינה), שהנבואה קשורה לשכינה, ולכן זה מרמז על עבודת הקרקע של א"י שמביאה לדבקות בשכינה: 'רבי יהודה ב"ר סימון פתח (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו". וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא?! אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים", ואתה אומר "אחרי ה' תלכו"? "ובו תדבקון", וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה?! אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה", וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור", וכתיב (שם, י): "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי"; ואתה אומר "ובו תדבקון"?! אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הה"ד (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלקים גן בעדן", אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הה"ד: "כי תבאו אל הארץ"' (ויק"ר כה,ג). (ראה בהרחבה על עניין נטיעת עצים בא"י והשכינה, ב'לזמן הזה', שבט, 'הוו זהירין בנטיעות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). לכן דרשו שמה שאברהם ראה בא"י זה עבודת הקרקע שלהם (וממילא בחו"ל ראה את ההיפך מזה). אולי גם דרשו: "ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ". שהנפש שעשו בחרן הכוונה לגיורים שגיירו (רש"י. ב"ר לט,יד), לכן למדו שהגעתו לארץ קשורה לתיקון עולם, שאברהם פעל בעולם לתקנו (רמב"ם; הל' ע"ז א,ג), והנה תיקון עולם השלם קשור בהפרחת א"י, שזה קשור לתהליך הגאולה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח): "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). לכן באותה זמן כשעוד לא חשב אברהם להקים את בית ישראל אלא לתקן את כלל האנושות (ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' "לך לך" אות א', ו"וירא" אות א'), אז ממילא ראה בעיני קודשו שיש גילוי של תיקון עולם שקשור עם הפרחת א"י, ולכן ראה בהיותו שם מקום בו יוכל להפיץ את שם ה' ולגייר, והם יפריחו את א"י ויהיה בזה גילוי של תיקון עולם כתהליך של הגאולה. לכן גם לא רצה את חו"ל ששם לא עובדים אלא מתבטלים, שבמקום לעבוד הם שותים ועוסקים בליצנות ('ופוחזים – עוסקים בליצנות' [עץ יוסף]), שזהו גילוי הפוך לגמרי, שגם לא עובדים (שבארץ עבדו), וגם הם עוסקים בליצנות כך שלא שייך לגיירם כי דעתם לא מיושבת כך שאין בכלל מה לדבר אליהם לשכנעם ללכת בדרך הישר ולגיירם. ודרשו שהיו מנכשים ומעדרים כעין ברמז מהנאמר: "עד מקום שכם עד אלון מורה", שבשכם בני יעקב הרגו את אנשי שכם, כעין ניכשו ועקרו את הרוע שם. ו"אלון מורה": 'אלון — כמו "אלה" (ישעיהו ו יג), והם עצים. ויש אומרים: שדה, כמו "איל פארן" (בראשית יד ו). מורה — יש אומרים שהוא "ממרא" בעל ברית אברם (בראשית יד יג)' וכו' (ראב"ע). שעצים נוטעים ע"י שקודם עודרים וחופרים בור לנטוע שם את העץ, וכן שדה קודם עודרים כדי שיוכלו לזרוע ויצמח בצורה טובה. שכך דרשו שאברהם ראה שהאנשים שם מנכשים ועודרים. בזה ראה ששם מקום ראוי להשראת השכינה, שרומז באלון מורה על מקום ממרא, ששם אברהם נימול, והמילה היא הגילוי החיצוני כנגד המהות שיש בנו, שזהו נשמת ישראל שדבקה בשכינה; שהיא אות ברית ביננו לקב"ה, שמראה על חיבורנו לשכינה, שזה מרמז שראה כאן גילוי ראוי להשראת שכינה. כמו"כ: '"אלון מורה" – הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה' (רש"י), שזהו שראה בא"י מקום שמיועד לגילוי תו"מ (שקשורים במהותם דווקא לא”י [ספרי "עקב”, מג]), מקום ראוי לגילוי שם ה' בעולם, ולכן ביקש מה' להיות כאן. אולי למדו שאברהם ביקש להיות כאן מזה שנאמר: “ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ", כעין "אברם בארץ" כנגד "והכנעני אז בארץ", שזה כרמז שאברהם ביקש את הארץ. אולי גם דרשו: “ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען", שמדוע נאמר כעין כפול, גם שיצאו וגם שבאו, הרי היה מספיק לומר אחד מהם? אלא כעין רמז שיצאו משאר המקומות, שלא רצה להיות בהם, ובביאתו לארץ כן רצה להיות כאן, ולכן "ויעבר אברם בארץ" כעין להתחבר קצת בהליכתו בארץ, לעשות מעשה קניין, או להתחבר לארץ, כעין הנאמר על ההמשך שה' מצווהו ללכת בכל הארץ (ולא רק מה שהלך כאן קצת): 'דתניא: הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו, דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים: אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק. אמר ר' אלעזר: מ"ט דר' אליעזר? דכתיב (בראשית יג, יז): "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה". ורבנן? התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי, כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו' (ב"ב ק,א).