בס"ד                                                 ערש"ק                                                         ג'  באלול   התשע"ד

                      ליקוטי - אור - בפרשה - שופטים

  " שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם

    מִשְׁפַּט צֶדֶק   "(טז, יח)

איתא בתורת כוהנים, וכפי שאנחנו אומרים כל בוקר בתפילת שחרית: בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת

בהן וכו', כאשר אחד מהם הוא - מכלל ופרט. ונראה לומר, שלאחר שנאמר הכלל בספר שמות(ע' פרשת משפטים),

היינו החיוב לעשות משפט ע"פ דיני התורה וטעמיה, תבוא פרשתנו ותפרט את הכלל דהיינו את האופן שחייב

לעשותו כגון: לא תטה משפט - שלא יושיב הראוי למעלה - למטה, ואת הראוי למטה - למעלה, לא תכיר פנים -

שלא יהא עני עומד ועשיר יושב, לא תיקח שוחד - ממון וכו'. וזאת על מנת להבהיר את גודל החשיבות ומשנה

הזהירות בעשיית המשפט כי ע"י חקר האמת ודקדוק הדין נעשה משפט צדק בעם. שכן ידוע, שאין העולם

יכול להתקיים ללא הדין, כמו שדרשו חז"ל(דב"ר ה, א): שהוא אחד משלושה רגלי העולם, למה ששנו חכמים על

שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום, תן דעתך, שאם הטית את הדין - שאתה מזעזע

את העולם!.

ובעניין זה מסופר על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהיה דיין שנים רבות, ונזהר מלהיות נוגע בדין. כמה פעמים

ניסו רבנים לדבר אתו על פסקי דין שהוא ישב בהם והוא לא הסכים לשמוע אותם כלל. במקרים שהיה מדובר

באנשים חשובים הוא היה שם את השפופרת של הטלפון על ברכיו כדי לא לנתק לאדם את הטלפון, אבל לא

היה שומע את הדברים שלא ליפול באיסור תורה של "שמוע בין אחיכם". וכן, כמה פעמים פסל הרב את עצמו

דברו כאשר דברו אתו אנשים במסווה של דברי תורה, ואחר כך הסתבר שהם שלוחים של בעלי הדינים כדי

להשפיע על גזר הדין(אביהם של ישראל בשם בנו הרב שמואל אליהו).

ונחזור לעניינו, בזמן שבית מקדשנו ותפארתנו היה קיים הייתה בלשכת הגזית סהנדרי גדולה ובה ע"א(=71)

שופטים דיינים ומשם הייתה יוצאת תורה לכלל העם. ונראה לומר שיש ב' סיבות למה נסמכה פרשתנו לציווי

שבסוף הפרשה הקודמת שבו צריך להיראות ג' רגלים בשנה בבית ה': בחג המצות, בחג הסוכות ובחג השבועות.

א' - ערכית, וב' - מוסרית. הסיבה הערכית - שלכל הבאים במועדי ה' ובעיקר לאנשי הסהנדרי הקטנה שמונה

כ"ג(=23) שופטים ודנה בדיני נפשות ונמצאת בכל עיר ועיר(סנהדרין טז:) תהיה את האפשרות להתעדכן בפסיקות

שיצאו מבית הדין הגדול והתחדשו בין ג' מקראי קודש כנ"ל, והם יהוו להם בניין אב בפסיקה בעת שיחזרו

וישפטו בעירם, כמו שדרשו חז"ל: אתה תמנה שופטים בכל שערים וכו', ואם עמדה הלכה לפניהם, היו שואלין

לבית דין שבלשכת הגזית(תנחומא ד:). והסיבה המוסרית - היא שבזמנים אלו יהיה קיבוץ המוני של העם בבית ה'

ויגברו המכשולים, כי אפשר שמתוך שמחה תיגרם קצת קלות ראש וייפרצו הגבולות, ומזה יכולים לבוא לידי

ריב ומדון חס ושלום. על כן, מיד נאמר: 'שופטים ושוטרים תתן לך', 'לך' דייקא בלשון יחיד דהיינו להזכיר לכל

אחד ואחד את אימת הדין שצריכה להיות עליו בכל מצב נתון, ובפרט בעת שמחה, כמו שאמרו חז"ל(ברכות ל):

במקום גילה שם תהיה הרעדה.

וע"פ זה יש לדקדק בביאור הרמב"ם ז"ל שכתב(הלכות סנהדרין פ"א הלכה א- ב): שמלבד הסנהדרי הגדולה מעמידין

שני בתי דינין של כ"ג וכ"ג אחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית וכו', ובכל עיר ועיר והיא יושבת

בשער(פתח) העיר, ע"ש. ולכאורה לא ברור למה מיקום בית הדין דייקא בפתח ולא בתוך הבית או במרכזה

של עיר שהרי שם נמצא המון העם. ונראה להסביר אולי ע"פ המהות של מצוות מזוזה, כמו שנאמר(דברים יא):

"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - היינו הפתחים, כפי שנפסק בשו"ע(יו"ד, רפה): שצריך לקבוע אותה

בפתח הבית. וזאת על מנת שכל היוצאים והנכנסים יראו את המזוזה ויתבוננו בה, וע"י כך יזכרו את ה' יתברך

ותהיה יראת שמים עליהם. וזה שנאמר בפסוק דייקא 'בכל שעריך' רצה לומר שבית הדין יישב בפתח השער

של כל עיר ועיר כנ"ל בבחינת מזוזה כנ"ל, וע"י כך תהיה אימת הדין על כל מי שעובר בפתח העיר.  

והטעם העיקרי שצריך שופטים ושוטרים שיעשו משפט צדק ויאכפו את הדין כדי שיהיה סדר לעולם וקיום בין

אדם לחברו כי ללא מורא מלכות, אמרו חז"ל(אבות ג): "איש את רעהו חיים בלעו". ודע, שבאופן טבעי יש חילוקי

דעות בין בני האדם, כמו שאמרו חז"ל(ברכות נח): "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות",  קל וחומר

כאשר מדובר בדיני נפשות וממונות, שכן בזה תלוי קיום האדם וכל אחד יחזיק בדעתו שהצדק והאמת אתו.

ואפשר לראות ממש בחוש שזה אחד הניסיונות הקשים של האדם, על אחת כמה וכמה בדורנו שיוקר המחיה

קשה מנשוא, כמו ששנינו במשנה(סוטה מט): "בעקבות משיחא - ויוקר יאמיר" וגו'. ואם כן, מה יעשה האדם

בשביל שיימנע עצמו מלהגיע לדין בכלל? ובפרט בניסיון הקשה של הממון, כאמור.

ודע, שעל מנת לשמור את התורה והמצוות שצוונו לבל נסטה ימין ושמאל חייב האדם שיהיה לו 'יראת שמים'.

כי ללא יראת שמים היינו הפחד מגדולתו ורוממותו של ה' יתברך כי הוא א-ל גדול ונורא השולט בכל הנבראים

בשמים והארץ, קשה יהיה לשמור ולעשות את מצוות התורה כנדרש, וממילא גם שלא לזכות לחכמת התורה,

כי אפשר שטבעי הגוף הגשמי ומידות הרעות יגברו על הציווי האלוקי. היינו שבשביל שחכמת התורה תתקיים

בנו באמת, בעזרת הא-ל הגדול והנורא, חייב שיהיה באדם יראת שמים, כמו שכתוב(תהילים קיא):"ראשית חכמה

יראת ה'". בעצם למה הדבר דומה? לאוכל שאם לא תשים בו חומרים משמרים - האוכל יתקלקל, כך בדיוק

יראת שמים של האדם משמרת בו את חכמת התורה ודקדוק המצוות כאשר כל אחד לפי הכנתו בעניין.

וזה בחינה של מה שאמר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה(משלי ז): "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר

אין לה קצין שוטר ומושל" וגו'. שכן, העצל נכנע לתכתיבי הגוף הגשמי, לפיכך הוא מעדיף חיי רגע על פני חיי

נצח כי תכבד עליו עבודת ה' וקיום המצוות. על כן, נאמר: ראה דרכיה היינו לך תתבונן במעשיה הטובים של

הנמלה כי יש בה גם עמל וגם מידות טובות. עמל - שהיא עמלה ללא הפסק לאגור את האוכל שלה בקיץ לימי

החורף - שמא יגזור לה הקב"ה חיים!. וכן, מידות טובות - ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל, כמובא

במדרש(דב"ר ה, ב): מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן

נוטלת אותה, באה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה - ראה חכמה שיש בה!. וכל זה: 'אשר אין לה קצין שוטר

ומושל'!. וממנה יש לאדם ללמוד דהיינו איך לעמול בתורה ובקיום המצוות בעולם הזה שהוא בר חלוף בשביל

לעולם הבא שהוא חיי נצח! ויחד עם זאת, יעבוד וישפר את מידותיו ויסגל לו דרך ארץ ויכלכל את דרכיו בפלס,

וע"י כך יזכה לחכמת התורה. ולכל זאת, צריך יראת שמים בבחינת: ראשית חכמה יראת ה' כנ"ל, כי יראת ה'

תהיה בעבורו כמנגנון בקרה טבעי, בחינת המנגנון שטבוע בנמלה כנ"ל, בשביל שלא לעבור על הציווי האלוקי,

וממילא גם לא יגיע לשופטים ולשוטרים.  

ואפשר שזה נרמז בפסוק: 'שפטים ושוטרים' שעולה בגימטרייה 'יראת שמים' עם התיבות והכולל. היינו רצה

לרמוז כי על ידי יראת שמים מלבד שישיג את חכמת התורה הוא גם ימנע עצמו מלהגיע למשפט ובפרט בדיני

ממונות כנ"ל. שהרי זה עיקר עבודת ה' של האדם כאן בעולם, כמו שכתוב(דברים י, יב): "ועתה ישראל מה ה'

אלקיך שואל מעמך? כי אם ליראה את ה' אלקיך" וגו', ודרשו חז"ל(ברכות לג): הכול בידי שמים חוץ מיראת

שמים. וזה שממשיך הפסוק: 'תתן לך' היינו כל אחד לפי הכנתו והשגתו ביראת השם את רוממותו וגדולתו

של הקב"ה בעולם, כמובא בספרו הטהור של רבי חיים מוולוז'ין - "נפש החיים": לפי גודל אוצר היראה אשר

הכין לו האדם, כן על זה הערך יוכל להיכנס ולהשתמר ולהתקיים בתוכו תבואות התורה כפי אשר יחזיק

אוצרו וכו', ע"ש בהרחבה(שער ד', פ"ה, מאמרים יט). וזה שאמרו חז"ל(ילק"ש סימן תלז): 'יראת ה' היא אוצרו' כי ע"י

יראת השם בשלמות זוכה לאוצר רוחני נצחי!.

וזה: 'בכל שעריך' רמז לפתחים שיש לאדם בפניו, היינו פתחי האוזניים, העיניים, החוטם והפה, שהם בבחינת

מזוזה בפתח הבית כנ"ל, שדרכם נכנסים ויוצאים דברים לגוף שהוא בחינת בית לנשמת האדם. וע"י אימת הדין

עליהם היינו יראת שמים ישמור את הפתחים שבפניו שלא יעברו על הציווי האלוקי. היינו שהאוזניים לא ישמעו

מה שלא צריך לשמוע, שהעיניים לא יראו דברים אסורים, וכן פתחי האף, וכמובן שהפה שלא ידבר דברים שאסור

לדבר. וע"י כך נזכה שיהיה משפט צדק בעם, ובזכות זה ה' יתברך יקרב לנו קץ הגאולה ברחמים כמו שדרשו

חז"ל(דב"ר ה, ז): אם שמרתם את שניהם הצדקה(עיין בזה בפרשת משפטים) והדין, מיד אני גואל אתכם גאולה

שלימה, שנאמר(ישעיהו נו): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות". אכי"ר.

              פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר השלמות הוא היראה. ויש שני מיני יראות: יש מי שהוא ירא מהשם מגדולתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט;

ועל ידי יראה זאת אשתלים(נשלם) שמא(שמו) קדישא(הקדוש) דקדשא בריך הוא. ויש יראה למטה ממנה, היינו

שבא ליראה על ידי יראות התחתונות, על ידי שירא מחיה או משר או מאיזה פחד אחר על ידי זה הוא נזכר ובא

ליראת השם; ועל ידי יראה זאת נמשך השפעות בעולם. וצריך לעשות כלי לקבל השפע, וזה נעשה ע"י השתוקקות

והרצון לנסוע לצדיקי אמת, שעל ידי זה נעשה רושם הכלי, ואחר כך שבא אליו נעשה הכלי. וכל מי שיש לו יגיעות

ומניעות יותר בתחילת ההתקרבות, והוא משברם, על ידי זה נעשה כלי גדול יותר(סימן יראה ועבודה, אות חי).

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                 ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה