chiddush logo

חנוכה ונס המנורה (ויוסף)

נכתב על ידי יניב | 22/11/2026

'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). הגמ' מביאה ברייתא שמספרת את סיפור פך השמן כטעם לקביעת חנוכה. אמנם כבר עמדו על כך שהטעם של קביעת חנוכה הוא על נס הניצחון במלחמה, שלא מצאנו קביעת מועד על נס לעשיית מצוה (אלא רק על נס הצלה, כעין שלמדו על פורים שהיה מותר להם לקבוע בשל ק"ו מפסח: 'ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כל שכן?' [מגילה יד,א]), שלזה חיברו את נס המנורה (והנאמר בגמ' זה בירור למה נקבע חנוכה כמות שהוא – שמונה ימים). לכן הרמב"ם מביא ביד החזקה כהתחלה (הל' מגילה וחנוכה ג, א) את נס ההצלה, שלכאורה אם זה לא סיבה לקביעת חנוכה אז לא היה צריך לספר זאת בהלכות (ועוד להרחיב בזה), אלא שזהו הבסיס; וכן אנו אומרים בתפילת על הנסים שזה על הניצחון וההצלה. לכן גם בגמ' מובא בהתחלה הניצחון, שלכאורה יכלו לדלג על כך, שהרי העיקר זה הנס שדלק אז רק שיספרו שדלק בנס כשלא היה שמן טהור בשל שטימאו, בלי להזכיר שניצחום מלכות בית חשמונאי, אלא שהבסיס הוא הניצחון במלחמה (אמנם זה לא הוכחה, כיון שאפשר שהברייתא סיפרה על השתלשלות העניינים). אולם איך דווקא המנורה קשורה לניצחון בחנוכה שלכן התגלה דווקא בה נס שלכן נקבעו הימים של חנוכה כנגדו? מקובל לומר שאת המנורה מדליקים בשמן זית, והנה המיוחד בשמן זה שהוא צף, שאינו מתערבב עם שאר משקים, לכן זה הראה שלא הצליחו היוונים לבולל את ישראל להיות כשאר העמים כמו שרצו שיהיה. המהר"ל מסביר שזה כרמז לטהרת המקדש: 'ועוד יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך. ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו את ההיכל, וכמו שאמרו בכל מקום (ע"ז נב, ב) אבני המזבח ששקצו אנשי יון, וכן בכמה מקומות. והשם יתברך ראה רשעתם שטמאו היכל שלו, וגם כן גזרו שמד לבטל התורה ומצותיה, ונתן כח ביד חשמונאי שהם כהנים עובדי השם בהיכלו, ואלו נצחם דוקא ולא אחרים, כאשר נצחם טהרו את המקדש. וכאשר לא היה להם שמן, נעשה להם נס שיוכלו לטהר ולחנך הבית. ולכך נקרא חנוכה, שהיו מחנכין את בית המקדש אחר שטמאו אותו בני יון. ולפיכך, הנס הזה שנעשה בשמן הוא הנצחון שנצחו ישראל היונים, כי הניצוח היה בשביל שטמאו את ההיכל והשם יתברך רצה בעבודת ישראל ולכך נעשה הנס בנרות כי היונים היו מטמאים את ההיכל שכך כח יון מיוחד להתגבר על ההיכל יותר מכל האומות' וכו' ('נר מצוה', ב). מסביר זאת מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('לזמן הזה', כסלו, 'על מה נקבע חנוכה') שהיוונים רצו לטמא את שמנם של ישראל, את עבודת הקודש של ישראל שלא יוכלו להאיר בטהרתו, ולכן הנס התגלה בטהרת השמן והדלקת הנרות. ואף מחדד זאת, שהנר המערבי במנורה שדלק מעל הטבע וזהו עדות להשראת השכינה בישראל (שבת כב,ב), וכך כאן התגלה שדלקה המנורה בכח על טבעי, שמראה על השכינה בישראל. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר ('מועדי ישראל', מאמר 'נס פך השמן') שדווקא במנורה היה הביטוי החזק ביותר לניצחון על היוונים, כיון שהם האמינו שהאש היא הכח החזק ששולט בעולם, ולכן בנס המנורה שנעשה נס ודלקה ולא  כבתה ע"י האש, הוכח העליונות של כח הרוחני על הגשמי, כמו שניצחו ישראל המעטים את היוונים הרבים. אולי אפשר בפשטות שהיוונים רצו לנתק את ישראל מהתורה, ולכן זה התגלה במנורה כרמז לתו"מ: “כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). עוד בפשטות ע"פ דרשת חז"ל: '"וְחֹשֶׁךְ", זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד). לכן הניצחון עליהם התגלה בהארת המנורה, היפך מהחושך שהם עשו. עוד אפשר לומר שבמנורה ששה נרות שמכוונים לנר האמצעי, שהוא הנר המערבי שמכוון כנגד קה"ק, שזהו כרמז לימי השבוע, שהשבת היא מרכז (אמצע) השבוע (גיטין עז,א), כך כל הימים מכוונים לשבת והשבת מכוונת הכל לקדושה, וכך הנר המערבי (הוא האמצעי כשבת) מכוון כנגד השכינה בקה"ק. היוונים טענו לניתוק מהקדושה, שהחומר הוא החשוב והמרכזי, לכן בגילוי כהיפך מהם התגלה שכל ימי החומר מכוונים לשכינה, שהרוחני הוא העיקר. אולי אפשר שהגזרה הקשה של היוונים שגרמה להחשכת העינים כביכול, היה לכתוב על קרן השור שאין להם חלק בה'. למה דווקא כך היה שיא גילוי גזרות היוונים? אלא שאולי זה רומז לגילוי יוסף, שהוא משול בשור, ויש הדגשה לקרנים (כנגד קרני ראם), וזה קשור עם ניצחון על מלכי העולם, שהיה לכולם חלק בארץ (ונלחמנו נגדם בכיבוש הארץ): “בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה" (דברים לג,יז. ראה ברש”י). לכן זה מקביל ליון ששלטו בכל העולם, והתגלתה המלחמה ביננו לבינם כאן בארץ. שאולי זה כרומז שגזרות היונים היו כעין עונש על מכירת יוסף, ולכן שיא גזרתם התגלתה בהקשר של שור וכפירה, כעין שמכרו את יוסף שמשול בשור והוא היה שיא גילוי התורה של יעקב ('"בן זקנים" - … ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' וכו' [רש"י; בראשית לז,ג]), ולכן מכירתו זהו כעין כפירה בגילוי שם ה' בעולם (שהתורה היא גילוי רצון ה' בעולם – גילוי שם ה' בעולם), ולכן גזירתם התגלתה בכפירה בשם ה' בגילוי של שור, ובפרט בקרניו כגילוי שלא יכולים נגדם (שבקרנים נוגח, שזהו גילוי של המלחמה בגוים) אלא היונים הם אלו ששולטים בנו ובארץ. אולי זה רמוז בגמ': 'אמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה, כסוכה וכמבוי. ואמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב (בראשית לז, כד): "והבור רק אין בו מים"? ממשמע שנא' "והבור רק" איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל "אין בו מים"? מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו' (שבת כא,ב-כב,א), ששני הדברים נאמרו בשמו כיון שיש קשר ביניהם, כמו שמסביר התורה תמימה (בראשית לז,כד), שכיון שהבור היה עמוק מעשרים אמה לכן לא ראו שיש שם נחשים ועקרבים ולכן זרקו את יוסף לשם. ממילא לפי זה נראה גם לומר כהמשך, שזהו הקשר ביניהם, שלא היו צריכים לזרוק את יוסף לשם, שאילו היה פחות עמוק לא היו זורקים אותו לשם (כי היו רואים את הנחשים), לכן התיקון של זה הוא בגילוי של פחות מ-כ' אמה, שזהו שאין לשים את המנורה מעל כ' אמה כדי שתהא העין שולטת בה. שזהו שגזרות יון היו קשורות כעונש על מכירת יוסף; לכן גם מובן למה זה מתגלה בגזרות שהחשיכו את עיניהם, כעין גילוי כנגד שלא ראו את מה שהיה בבור. והתיקון מתגלה בהארת המנורה, כגילוי של הארת העינים, שכך אילו היו רואים לא היו זורקים את יוסף לשם, וכך רומז כאן שבאים לתקן את הזריקה לבור (והמכירה). אמנם זהו הזריקה לבור, ואח"כ מכרוהו, ועל הכל מתגלה גזרות יון, אלא שזה מתגלה בגלוי של הבור כיון שזה התחלת המעשים של האחים נגד יוסף, ולכן מתגלה בזה, שמכח שפעלו נגדו המשיכו אח”כ ומכרוהו משם. לכן גם התיקון מתגלה ע"י החשמונאים שהם משבט לוי, כרמז שמי שיעץ לפגוע ביוסף זהו שמעון ולוי (רש"י; בראשית מט,ה), לכן התיקון נעשה ע"י לוי כתיקון למעשיו; שזה ראוי שיתגלה בו כיון שבלוי יש כעין תיקון למעשיו במסירות הנפש שלו על קידוש השם בחטא העגל (ראה 'תורת המקרא' “וזאת הברכה" אות ב', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן בו ראוי להתגלות התיקון למעשיו במכירת יוסף. (אמנם כל בית חשמונאי מתו, אולי זהו כעונש כגילוי שיעצו שמעון ולוי להרוג את יוסף, ולכן התגלה אצלם עונש מיתה, שנאבדו מהעולם כמו שלוי יעץ להרוג את יוסף ולאבדו מהעולם; שעכשיו שנעשה לזה תיקון אז כחלק מזה הוא גם עונש בשביל הכפרה). לכן זה התגלה במלכות השלישית ששלטה עלינו, מלכות יון, כרמז לגילוי לוי שהוא השלישי בשבטים; כמו כן, הסיבה ששנאו את יוסף היתה גם בשל שהיה מספר ליעקב על אחיו שלושה דברים שחטאו (רש”י; בראשית לז,ב), ולכן שורש המכירה קשור בעניין של שלושה דברים, ולכן גם מתגלה כנגד זה בגילוי הגלות השלישית. אולי גם נרמז בשם יון שבאותיות (בניקוד אחר) זהו כמו: "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה" (תהלים סט,ג). '"ביון" - הוא הרפש שבקרקעית המים' (מצודות ציון), כרמז שזרקו את יוסף לבור ריק, כך שהגיע לתחתית של מקום המים בבור (והכוונה ב-יון: 'הטיט שתחת רגליו הוא "יון מצולה", שוא יון טיט נדבק שקשה להוציא רגליו משם' [מלבי"ם], כעין רמז ליוסף שבמצרים היה תפוס ברגליו: “ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו" [תהלים קה,יח]). היוונים ניסו לפגוע בתורה בישראל, שזהו כרמז ליוסף שהיה עיקר תורתו של אביו, וכן רומז ללוי שתפקידו ללמד תורה בישראל. (אולי כרמז לקשר בין חנוכה ומכירת יוסף, ממשיכה הגמ': 'אמר רבה: נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח. והיכא מנח ליה? רב אחא בריה דרבא אמר: מימין, רב שמואל מדפתי אמר: משמאל. והילכתא: משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. אמר רב יהודה אמר רב אסי אמר רב: אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה' וכו' [שבת כב,א]. שהמנורה משמאל והמזוזה מימין כעין רומז שמוקף במצוות להגנה [כעין שהמזוזה מגינה], כרמז ליציאת יוסף מביתו לאחיו בשדה ששם קרה לו שפגעו בו במכירתו. והאיסור למנות כסף כעין רמז שאחי יוסף מכרוהו "בעשרים כסף” (בראשית לז,כח), כך שמנו את הכסף שקיבלו [שהרי קיבלו במניין – עשרים]. אולי גם כרמז שלדעת ב”ה 'המהדרין מן המהדרין' זהו 'מוסיף והולך' [שבת כא,ב], כעין רמז ליוסף, מלשון הוספה).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע