ובזוהר הקדוש פרשת וירא הביא באריכות מעשה: בחכם אחד

ושמו רב אחא, שהלך לעיר אחת שנקראה טרשא ונתארח אצל בעל

בית אחד. ובעיר זו פשטה מגפה קשה שבעה ימים רצופים. וכשראו בני

העיר את ר' אחא כשהוא בא, אמרו זה לזה: נלך אצל החכם הזה שבא

מחוץ לעיר ונראה אם יש לו תקנה לצרה זו. הלכו אצלו ואמרו לו, דע

רבינו שיש בעיר מגפה זה שבעה ימים והיא הולכת ומתגברת. שמא

יעשה רבינו שום עצה לפורענות זו. אמר להם: נלך לבית הכנסת ונתפלל

לפני השי"ת שיעצור בעד המגפה הזאת. ובעודם הולכים לבית הכנסת

הלכו ובאו אנשים וסיפרו שהמגפה הולכת ומתגברת. ופלוני ופלוני מתו

ופלוני ופלוני גוססים. אמר להם רב אחא מאחר שהפורענות קשה והזמן

דוחק, לא נלך להתפלל, אלא תעשו כפי שאני אצוה אתכם. בחרו

מביניכם ארבעים אנשים, מן המובחרים שבכם, שאתה מכירים בהם

שהם יראי שמים ואני ביניהם, ונלך לארבע רוחות העיר, עשרה אנשים

לכל צד. ותאמרו מלב ונפש פיטום הקטורת ופרשת הקרבנות, ובע"ה

תוסר המגפה. והם הלכו ועשו כן בארבע רוחות העיר, עשרה אנשים

לכל צד, ואמרו פטום הקטורת ג' פעמים. ואחרי שעשו כן אמר להם ר'

אחא, הבדילו כמה אנשים מביניכם וילכו לבית ששם שוכבים חולים וגם

שם יאמרו, וכשיגמרו יאמר ג' פעמים שלשה פסוקים אלו והם: ויאמר

משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת

והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף.

ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם

ויתן את הקטורת ויכפר על העם. ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר

המגפה. והם הלכו ועשו כדבריו, ובטלה המגפה באותו מקום ואף נתרפאו

אותם שהיו קרובים למיתה. ואז שמעו בת קול האומרת למזיקים כדברים

האלה: העצרו למעלה ואל תרדו למטה לעשות שום נזק בעיר הזאת, לפי

שדין של מעלה אינו שולט בעיר הזאת כיון שהם ראוים שיבטל. ואחרי

כל זה נרדם ר' אחא מרוב חולשה, ושמע שאומרים לו בחלומו, כשם

שביטלת מן העיר את המגפה, כן תעשה להחזירם בתשובה, שזה בלי זה

אינו מועיל כלום, שבהיותם אנשים רעים נגזרה עליהם גזרת המגפה. הלך

רב אחא וסיפר הדברים לאנשי העיר והחזיר את אנשי העיר בתשובה

שלמה, ואז שינה רב אחא שם העיר שהיתה נקראת טרשא וקרא לה

מתא מחסיא, דהיינו עיר הרחמים, שריחם הקב"ה על העיר הזאת וביטל

ממנה הגזרה הרעה. וזה ששינה שם העיר, כדי שהאנשים יזכרו כל שעה

אותה גזרה רעה שנגזרה עליהם על מעשיהם הרעים ולא יחזרו לכיסלה

עוד.

איתא בזוהר הקדוש פרשת בהעלותך )חלק ד' דף קנ"א עמוד א' ועמוד ב'(, בלשון הקודש:

קְטֹרֶת עֹומֶדֶת לְבַטֵּל הַמָּוֶת

מִזְבֵּחַ פְּנִימִי וּמְנֹורָה עֹומְדִים כְּאֶחָד לְשִׂמְחַת הַכֹּל, שֶׁכָּתוּב )משלי כז ט(

שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. וּבֵאַרְנוּ שֶׁשְּׁנֵי מִזְבְּחֹות הָיוּ: אֶחָד פְּנִימִי שֶׁל הַכֹּל,

וְזֶה עֹומֵד לְחֶדְוָה, וְאֶחָד בַּחוּץ לְהַקְרִיב קָרְבָּנֹות. וּמֵהַפְּנִימִי הַזֶּה יֹוצֵא לָזֶה

שֶׁבַּחוּץ. וּמִי שֶׁרֹואֶה וְיִסְתַּכֵּל, יֵדַע חָכְמָה עֶלְיֹונָה, סֹוד הַדָּבָר אֲדנָי יְהֹוָה,

וְעַל כָּךְ לֹא נִקְרְבָה הַקְּטֹרֶת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁשֶּׁמֶן נִמְצָא. "אשכחנא בספרא

דשלמה וכו'. מצאתי בספרו של שלמה המלך, שֶׁהַקְּטֹרֶת הִיא לְחֶדְוָה

וּלְסַלֵּק הַמָּוֶת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין נִמְצָא ממזבח החיצון מִזֶּה שֶׁבַּחוּץ,

שהוא מלכות וְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה וְקֶשֶׁר שֶׁמֵּאִיר מֵאֹותֹו פְּנִימִי שֶׁכָּל שִׂמְחָה

בֹּו קַיֶּמֶת. וּכְשֶׁזֶּה מִתְעֹורֵר, כָּל הַדִּין מִסְתַּלֵּק מִזֶּה וְלֹא יָכֹול לַעֲשֹׂות דִּין,

וּמִשּׁוּם זֶה קְטֹרֶת עֹומֶדֶת לְבַטֵּל הַמָּוֶת, וְעַל זֶה קְטֹרֶת הִיא קֶשֶׁר הַכֹּל, וְזֹו

נִקְרֶבֶת בַּמזבח הפְּנִימִי. שכל שמחה נמצא בו, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעֹולָם

הַזֶּה וּבָעֹולָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב )ישעיה מט( וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל

אשר בך אתפאר".

נקדים מה שכתבו בספרים הקדושים מענין הקטורת, שהוא סגולה

בדוקה לומר פרשת הקטורת בכל יום, ועי"ז מתבטלים כל הדינים:

פָגַשְׁתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ. אָמַרְתִּי לוֹ יֹאמַר לִי מַר דָּבָר שֶׁמֹּועִיל לַבְּרִיֹּות

בזוהר הקדוש )פרשת וירא דף ק"ב ע"א( במדרש הנעלם איתא וז"ל: אָמַר

רַבִּי פִּנְחָס, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַשְׁתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ. אָמַרְתִּי לֹו,

יֹאמַר לִי מַר דָּבָר שֶׁמֹּועִיל לַבְּרִיֹּות. אָמַר לֹו, בְּרִית גָּזַר הַקָּבָּ''ה, וְנִכְנְסוּ

לְפָנָיו כָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁמְּמֻנִּים לְהַזְכִּיר חֲטָאֵי הָאָדָם, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיַּזְכִּירוּ בְּנֵי

אָדָם הַקָּרְבָּנֹות שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה, וּמְכַוֵּן לִבֹּו וּרְצֹונֹו בָהֶם - שֶׁכֻּלָּם יַזְכִּירוּ אֹותֹו

לְטֹוב.

מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת הוּא נִכְבָּד וְחָבִיב לִפְנֵי הַקָּדֹושׁ בָּרוּךְ הוּא יֹותֵר מִכָּל

הָעֲבוֹדוֹת וְהָרְצוֹנוֹת

בְּאֹותֹו מָקֹום שֶׁלֹּא נִזְכָּר בְּכָל יֹום מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, הַדִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה

שְׁרוּיִים בֹּו וּמַגֵּפֹות רַבֹּות בֹּו, וְעַמִּים אֲחֵרִים שֹׁולְטִים עָלָיו, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב

קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה'. תָּמִיד הִיא עֹומֶדֶת לִפְנֵי ה' יֹותֵר מִכָּל הָעֲבֹודֹות

הָאֲחֵרֹות. חָבִיב הוּא מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת , שֶׁהוּא נִכְבָּד וְחָבִיב לִפְנֵי הַקָּדֹושׁ

בָּרוּךְ הוּא יֹותֵר מִכָּל הָעֲבֹודֹות] 4[ וְהָרְצֹונֹות )והמעשים( שֶׁל הָעֹולָם] 5[. וְאַף עַל

גַּב שֶׁהַתְּפִלָּה מְעֻלָּה מֵהַכֹּל - מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת הוּא נִכְבָּד וְחָבִיב] 6[ לִפְנֵי

הַקָּדֹושׁ בָּרוּךְ הוּא.