עיונים על קורבנות ופסוקי דזמרה בתפילת שחרית

נכתב על ידי יעקבח1, 18/11/2014

תפילת שחרית

 

העקידה - קוראים את פרשת העקידה כדי להזכיר את זכות האבות לפני הקב"ה וגם להכניע יצרו לעבוד השי"ת כמו שמסר יצחק את נפשו (בית יוסף בס' א ד"ה וטוב) . ולאחריה אומר את הפסוק " ושחט אתו על ירך המזבח צפונה וכו' " כדאמרינן בויקרא רבה אמר הקב"ה מעיד אני עלי שמים וארץ, בין עו"ג בין ישראל בין עבד בין אמה, בשעה שהן קורין מקרא זה צפונה לפני ה', אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם (בית יוסף שם בד"ה כתוב בספר).

 

פרשת תמיד (צו את בני ישראל... כבשים בני שנה תמימים..) כדאיתא בתענית כז: ויאמר ה' אלוהים במה אדע כי אירשנה ? אמר אברהם שמא ישראל חוטאין לפניך, אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה ? א"ל לאו. אמר לפניו רבש"ע הודיעני במה אירשנה ? א"ל קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וכו', אמר לפניו רבש"ע התינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם? אמר לו כבר תיקנתי להם סדר קורבנות , בזמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עוונותיהם, ואח"כ קורא פרשת הקטורת כי אחר הקרבת התמיד מקטירים הקטורת (טור בס' מח').

 

אשרינו שאנו משכימין ומעריבין ערב ובוקר בכל יום פעמים ואומרים שמע ישראל.. רבנו יהודה חסיד היה רגיל לומר אחריו ברוך שם כבוד מלכות..והיה מתכוון לצאת בו י"ח ק"ש משום שפעמים כשעושין קרוביץ

 (פיוטים) מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה, ואמר שהיה יוצא בזה. כדאיתא בברכות יג: שמע ישראל … - קריאת שמע של רבי יהודה[1] ( טור ס' מו). וכתב הבית יוסף כשאינו אומר אלא שמע ישראל לבד נראה שאינו אלא סיפור דברים שאומרים ישראל כשמייחדים, אבל כשאומר בשכמל"ו נראה שהוא מכיוון עכשיו לייחד (ולצאת יחי חובה) ומשם הכי מברך שם כבוד מלכותו, דאם לא כן למה לו לומר ברוך שם. טעם נוסף כתב אוהל מועד בשם הרמב"ן שטוב למהר ולהקדים ק"ש דאוריתא כל מה שאפשר כמו כל מצווה מדאוריתא וגדולה מזו נראה מהירושלמי שהיה מנהגם בציבור לקרות ק"ש בזמנה ואח"כ חוזרים וקורין אותה עם ברכותיה ואע"פ שבתחילה קראוה כולה והטעם לפי שאינו מברך אקב"ו לקרוא את שמע ( ברכות ק"ש) אלא ברכות השבח הן (מעריב ערבים וכו') .

 

משנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל – כדאיתא בקידושין ל. אמר רב ספרא לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. ופריך ומי ידע כמה חיי? ומשני לא נצרכה אלא ליומי – שצריך בכל יום ללמוד[2] משלושתן : מקרא- פרשת התמיד, משנה- איזהו מקומן[3] של זבחים, תלמוד – בריתא של רבי ישמעאל[4] ( טור בס' נ').

 

הודו – כתוב בספר אורחות חיים שהטעם שתיקנו את הודו לפי שכל השנים שהיה הארון הברית ביריעה, תיקן דוד שיהיו אומרים זה המזמור, כמו שמפורש בספר יוחסין ובסדר עולם – כי בתמיד של שחר אומרים מ"הודו לה' " ועד "ובנביאי אל תרעו", ובתמיד של בין הערבים אומרים מן "שירו לה' " עד "הלל לה' רוממו ה' " . ואומרים שאר פסוקים של רחמים כגון "ה' צבאות עמנו" "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך". כדאמרינן בירושלמי אל יהי פסוק זה זז מפיך " ה' צבאות" וחבריו. ויש במזמור זה י' לשונות של הודאה כנגד י' המכות במצרים וי' ניסים שנעשו לאבותינו על הים .

 

ה' מלך - נהגו לומר ה' מלך בעמידה בזמירות לפי שנמצא בהגדה שמלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע ופותח ואומר ה' מלך, ה' מלך וכו' וכל גדודי מעלה עוניין אחריו עד שמגיעין לברכו. וכשם שהמלאכים אומרים אותו בעמידה כך אנו ראויים לאומרו בעמידה ( שיבולי הלקט בשם ה"ר בנימין). ה' מֶלֶך ( הווה), ה' מָלָך ( עבר), ה' ימלוך ( עתיד) לעולם ועד – מדוע זמן עבר באמצע ולא ההווה באמצע ? מכיוון שרצו שהמילים "עולם ועד" שמורים על נצחיות תהיינה על העבר ועל העתיד, כלומר שה' היה לפני שהיה עולם ויהיה גם אחריו לעולם ועד ( שיירי כנסת הגדולה בשם הרמב"ם).

 

ברוך שאמר – איתא בשבת קיח: א"ר יוסי יהי חלקי עם גומרי הלל בכל יום. מסקנת הגמרא שהכוונה לפסוקי דזימרא. ומה הם: מתהילה לדוד ( אשרי יושבי ביתך) עד לכל הנשמה תהלל יה. (בשיבולי הלקט כתב שבמסכת סופרים מפורש דהיינו מתהילה לדוד עד סוף ספר תהילים). דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל, לכן תקנו לאומרם (פסוקי דזמרא) קודם תפילה וקבעו ברכת "ברוך שאמר" לפניהם ואחת לאחריהם והיא "ישתבח" ( ע"ז ז:) ולכן צריך להיזהר שלא להפסיק ביניהם בדיבור (טור בס' נא).

ברוך שאמר צריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד. וכתב ספר היכלות שיש בו פז תיבות (סימן ראשו כתם פז).

 

אשרי יושבי ביתך –צריך לכוון בתהילה לדוד כי כתוב בברכות ד: א"ר אלעזר כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ מובטח לו שהוא בן העולם הבא[5]. ופירש ספר אוהל מועד שמצווה זו מכרעת לעולם הבא אבל משום מצווה זו לבד אינו בן העולם הבא ( פרישה). ויותר יכוון בפסוק פותח את ידך שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסם.

 נהגו לומר קודם "תהלה לדוד" (תהילים פרק קמה) "אשרי יושבי" ( שהוא פסוק אחרון בפרק קמד) משום דילפינן מינה שצריך אדם לישב שעה אחת קודם שיתפלל ( ברכות לב:). ואחריו נהגו לומר "ואנחנו נברך יה" כדי לשלשולי (כדי שיהיה רצף של) הללויה בתר הללויה[6], דכולהו פרשיות עד כל הנשמה מתחילות ומסתיימות במילה הללויה. טעם נוסף לתוספת הפסוק, שמכיוון שכתוב שכל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן לעוה"ב , לפיכך אחר שאמרנו תהלה לדוד, אנו אומרים ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם, כלומר שנזכה לאומרו לעוה"ב ( בית יוסף שם). וכופלים הפסוק "כל הנשמה תהלל יה" לפי שהוא סוף פסוקי דזמרא.

 

ישתבח אינה פותחת בברוך לפי שהוא סמוך לברכת ברוך שאמר, ששניהם נתקנו על פסוקי דזמרה, זו לפניהם וזו לאחריהם, ופסוקים שביניהם לא הוי הפסק וחותם מלך מהולל בתשבחות עד חי העולמים (טור ס' נד).



[1]     הטעם לפי שהיה לומד עם תלמידיו, כשהיה מגיע זמן ק"ש לא היה רוצה להפסיק מלימודו אלא לקרות פסוק ראשון בלבד דהוי דאוריתא.

[2]     כתב המגן אברהם בסק"ב שאם אומר את המקרא, המשנה והבריתא ואינו מבין אינו נקרא לימוד ולכן צריך ללמוד הפירוש שלהם.

[3]     הטעם שבחרו את פרק איזהו מקומן אחר פרשת התמיד, משום דכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, וכי בכל מקום מוקטר מוגש לשמי ?! אלא אלו ת"ח שעוסקין בעבודה בכל מקום מעלה אני עליהם כאילו מקריבין ומגישים לשמי.והרא"ה נתן טעם אחר לפי שאין בכל הפרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני (מנחות קי:).

[4]     לכאורה קשה למה תיקנו ברייתא ולא פלפול בתלמוד ? מכיוון שהבריתא היא ממדרש ספרא בפרשת ויקרא שהיא תחילת תורת כוהנים (ויקרא) שהוא ראש לכל הקורבנות, קבעוה אצל הקורבנות.

[5]     בברכות ד: מפורש הטעם לפי שהוא מסודר לפי א' ב' וכן יש בו את הפסוק פותח את ידך.

[6]     תקנו להוסיף את הפסוק גם כשאומרו לבדו (באשרי של ובא לציון וגם במנחה) שלא לחלק בקריאת מזמור זה בין פעם לפעם ( בית יוסף)  

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה