התבוננות "תובנות בתורה" – פרשת וישב

לז,ד: וישנאו אותו, ולא יכלו דברו לשלום: תובנה: שנאה אינה מאפשרת דיבור של שלום (בנחת ובכבוד). עצם השנאה העבירה את אחי יוסף על דעתם, כך שלא היו מסוגלים ("לא יכלו") להתנהג אתו בדרכי שלום, כעין התנהגות לא נשלטת. יוסף לא שנא אותם ולכן הוא מסוגל לדבר אתם שלום, ואכן אביו שולחו לשכם לראות את שלומם ("לך נא ראה את שלום אחיך"; פסוק י"ז).

לח,כד: ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף: תובנה: דיין (וכל אדם) צריך לבדוק היטב ולשמוע את הצד השני בטרם ינקוט עמדה או יפסוק את הדין. יהודה הודה מאוחר יותר ("צדקה ממני"; פסוק כ"ו) שלא נהג כשורה כאשר פסק דין מוות בשריפה לתמר. הדבר בולט גם בהתנהגות פוטיפר: וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר (לט,כ), וזאת מבלי שאפשר ליוסף להציג את גרסתו להאשמת אשתו.

מ,ז: מדוע פניכם רעים היום: תובנה: ראוי לאחראי על אנשים להביט בפניהם ולחוש את כאבם, כפי שעשה יוסף בראותו את פניהם של שני סריסי פרעה.

מ,ח: הלוא לאלוהים פתרונים: תובנה: כול שאלה – יש לה מענה בידי ה'. יוסף מתבטא במילה 'הלוא', כלומר 'ודאי שכך'.