שתויי יין במקדש בהוראה ופרישה סמוך לווסתה

נכתב על ידי יניב, 5/4/2015

"וידבר ה' אל אהרן לאמר, יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם, ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור, ולהורת את בני ישראל את כל החקים אשר דבר יהוה אליהם ביד משה" (ויקרא י, ח-יא) 'אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו בנים זכרים, דכתיב "להבדיל בין הטמא ובין הטהור" וסמיך ליה "אשה כי תזריע וילדה זכר". רבי יהושע בן לוי אמר: הויין לו בנים ראויין להוראה, דכתיב "להבדיל ולהורות" (שבועות יח,ב). מיילא דעתו של ר"י מובנת שסמך על סמיכות הפס' בסוף הפרשה "להבדיל בין הטמא ובין הטהור" (יא,מז) ומיד אחריו מובא "אשה כי תזריע וילדה זכר" (יב,ב). אולם דעתו של ריב"ל לא מובנת מה הקשר בין הפרישה מאשה סמוך לווסתה לבין הפס' שנאמרו בעניין איסור שתיית יין למורה הלכה?- בפשטות אפשר שזה הוספה על דברי ר"י, שבא ריב"ל ומוסיף שאיזה בנים יהיו לו?- זה מתפרש בפס' הדומה שגם בו נאמר "ולהבדיל.. ובין הטמא ובין הטהור", מה כאן מדובר על הוראת הלכה אף שם הבנים קשורים להוראת הלכה. לכאורה אפשר לשאול מה הקשר בין מיתת בני אהרן לאיסור שתיית היין שנאמר כאן מיד?- אמנם ישנה דעה שבא ללמד שזה היה חטאם: 'דתני רבי שמעון: לא מתו בניו של אהרן, אלא על שנכנסו שתויי יין לאהל מועד... כך: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם” ואין אנו יודעים מפני מה מתו, אלא ממה שמצוה את אהרן ואמר לו: "יין ושכר אל תשת" אנו יודעין מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין' וכו' (ויקרא רבה "שמיני" יב,א). אולם לשאר הדעות שמתו בגלל דברים אחרים, מה הטעם לקשר ליין?- ישנה דעה שחטאם היה: 'תניא, רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן' (עירובין סג,א) ולא מובן מניין לו? אמנם הם עשו בלא שמשה אמר, אולם מנין שמתו בשל כך?- בגמ' מובא מיד 'ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: "תמיה אני אם יוציא זה שנתו" - ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה' משמע שהיתה לו מסורת שהמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ולכן כך גם הסמיך על המקרה (ראה הסבר של מרן שר התורה הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א על דעה זו ע”פ חיבור לקבלה. ב'תורת המקרא' “אחרי מות” א). אולם ניראה שיש כאן עניין עמוק, שהנה 'אמר אביי האי מילתא דאמור רבנן אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה, לא משום דמיחזי כאפקירותא, אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימרא' (כתובות ס,ב) שמי שמורה הלכה בפני רבו לא מסתייע לו מהשמים לפסוק נכון. ניראה שעניינו הוא שכיון שפוסק במקום רבו הוא משנה את התגלגלות התורה בעולם, שעוברת דרך רבו אליו (והוא עשה הפוך) ולכן פוגם בקדושה בעולם שבא לידי ביטוי בתורה שהיא רצון ה', ולכן גורם לשכינה להתרחק ממנו. לכן מעמיד ר"א שחטאו בהוראה בפני משה רבם, שבכך פגמו בשכינה ולכן קרבנם נעשה לזר לפני ה', שלא שייך לשכינה הקדושה, ולכן "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם" (י,א) שהציווי צריך לעבור דרך משה שיצטוו ולא דרכם הציווי, ולכן זהו אש זרה. ניראה שאותו דבר זה בעניין היין, גם למ"ד שלא היין גרם למותם, יש קשר דומה בין שתית יין למיתתם, שהיין גורם לחטא עריות, שלכן הנזיר מתנזר מיין כדי ליתרחק מהחטא של עריות ('תניא ר' אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין'. ברכות סג,א) לכן לא ראוי לבא שתויים למקדש, שבכך מקושר לחטא העריות שהוא חטא גדול מאוד, ובפרט שקשור לע"ז שהוא היפך המקדש ('אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא'. סנהדרין סג,ב) לכן בזה כאילו מביא אש זרה למקדש, בהיותו שתוי יין הקרבתו כאילו קרבן שקשור לע"ז, ולכן דומה ל"אש זרה" של בני אהרן, גם אם אצלם לא היה בשל היותם שתויי יין (ולמ"ד שחטאם ששתו יין, יסביר את הנאמר שחטאם "אש זרה”, שהכוונה להקרבה בהיותם שתויי יין). מימלא היין הוא היפך הקדושה בזה, אמנם יש מקרים שבהם הוא שייך לקדושה כקידוש וכדו', אולם כאן כיון שזה משבש את הדעה הראויה בזמן העיסוק בקדושה, אז נחשב מקולקל בשל היין, ולכן נחשב שייך לצד החטא, ולכן יש איסור בשתיית יין בכניסה למקדש. מימלא כיון שהעניין המקוקל של היין קשור בעריות, כמו שאמרנו, יוצא שמה שדרש ריב"ל לעניין הפרישה סמוך לווסתה כדי שלא יחטא באיסור קשור קצת לדיני עריות (לכן נידה מובאת במכלול הדינים של עריות, כיון שקשור לאיסורים בינו לבינה, אז קשור לכלל איסור עריות שפגמם בינו לבינה) ולכן דומה לעניין היין של הכהניםפסול בשל קשר לעריות, ומימלא בכהנים האיסור נובע מריחוק שכינה, ואילו הפורש סמוך לווסתה עניינו קדושה, ולכן גורם קירבה לשכינה ולכן שכרו הוא שבניו יהיו קשורים בשכינה, שזה בא לידי ביטוי בהיותם מורי הוראה שזה נובע מקשר לשכינה, שלכן אסור למורה הוראה לשתות יין בזמן שמורה הלכה, כמו האיסור לכניסה למקדש שתויי יין, שלכן הובאו יחד בתורה, כיון שצריך קשר לשכינה שתעזור לו בפסיקה כמו שאמרו חז"ל לעניין מורה הלכה בפני רבו שלא מורה הלכה נכון. זהו שדרש שיהיו לו בנים מורי הוראה בישראל, ואולי זהו הדרשה במדרש (ויקרא רבה יב,א) '"יין ושכר אל תשת" הדא הוא דכתיב: "אל תרא יין כי יתאדם" מהו "כי יתאדם"?-כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה.. "יתהלך במישרים" סוף שאשתו אומרת לו כשושנה אדמה ראיתי ואינו פורש. אמר רבי אסי: אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא' שהיין קשור לדם נדה, וזה קשור לעניין שצריך לפרוש מנדה, וכן קשור בהוראת הלכה נכונה, כמו שאמרנו.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה