אנטוורפן עיר היהלומים בבלגיה. עיר יקרה לא

רק ביהלומיה, אלא גם בשליח מיוחד של הרבי

מליובאוויטש מלך המשיח שפועל בה ועושה בה

חיל מזה כשלושים שנה – הרב שבתי סלבטיצקי.

אחד ממקורביו של הרב סלבטיצקי הוא גביר בעל

ממון ועתיר נכסים, שלמד מהשליח החשוב כלל

עיקרי בחיים: בלי לכתוב לרבי לא מבצעים אף

עסקה. ודאי שלא עסקה חשובה ומשמעותית כמו

זו שעמדה כעת לפניו.

הגביר ישב במשרדו המפואר מביט מחלונותיו

הגבוהים למטה, אל רחובות הכרך השוקק. "הקלידי

את החוזה", סיים את מתן ההוראות למזכירה. הכול

צריך להיות ערוך ומוכן, מסודר ומדוקדק. לא איש

עסקים מיומן ומאורגן כמוהו ייפול בקטנות, במיוחד

שלא בעסקת יהלומים בסדר גודל כזה. עסקת חייו,

ניתן לומר. הוא התייעץ, בדק, עבר בדקדקנות על

כך סעיף בחוזה של עסקת הרכישה שהיה אמור

לבצע. לא שכח גם לבצע את הא"ב של עסקיו

ולכתוב לרבי על דבר העסקה. הכול נראה מבטיח

מאוד והעסקה הייתה מוכנה לצאת לדרך.

הרבי, בתשובתו לאיש, בירך על העסקה ובנוסף

הורה לחשב כמה הוא עתיד להרוויח ממנה

ולהפריש

מהסכום המשוער.

מיודענו לא חשב פעמיים. בעזרת מחשבון ביצע

כמה חישובים מהירים ומיד העביר את הסכום

אליו הגיע למטרות צדקה. אם עד עתה היה לו

די ברור שזו עסקה עם פוטנציאל להצלחה, הרי

שכעת, לנוכח ברכתו של הרבי, הוא היה בטוח בכך

שבעתיים.

לאחר שסיים להתעסק עם תתי-הסעיפים והפכים

הקטנים הנלווים לתהליך, חתם על החוזה בלב שקט

ובטוח. מדובר היה בהשקעה רחבת היקף, בסכומים

משמעותיים אפילו למצב כלכלי שפיר כשלו.

עם סיום העסקה יצא הגביר לחופשה בשוויץ, שככל

צעדיו תוכננה גם היא בקפידה כבר זמן מה לפני

כן. ההנאה מחופשה ממוצית כשנמצאים בשלוות

נפש, וזו בדיוק הייתה התחושה בה הוא היה שרוי.

למרות שככל העסקאות גם בעסקה זו היה סיכון

מסוים, אולם עם ברכתו של הרבי מליובאוויטש

שבאמתחתו – אפף את כל ישותו רוגע אמיתי.

אולי לכן הופתע כל כך גבירנו כששב מחופשתו

בשוויץ. היה זה לפני עידן המחשבים הניידים על

שלל סוגיהם ובמהלך החופשה הוא היה מנותק

לחלוטין מכל עסקיו. כש"נחת" אל משרדו וראה את

המאזנים הוא היה המום. מחירי היהלומים לא רק

שלא עלו אלא אף ירדו! במילים פשוטות זה אומר

שהוא רחוק מכל הרווחים שתכנן, וכנראה גם נכונו

לו הפסדים עצומים.

הגביר לא ידע חכמות וכתב לרבי מכתב

אותו הוא ניסח פחות כחסיד ויותר כגביר

שחס על ממונו. הרבי ברך ואף עודד אותו

לתת צדקה על חשבון הרווחים העתידיים.

מה קורה כאן?! את מכתבו "קישט" האיש

בביטויים לא מכובדים במיוחד. עם כל הכבוד

לרבי מליובאוויטש, הוא חש נבגד. נגרם לו כאן

הפסד כספי משמעותי ביותר!

היות ומכתבו לא היה כתוב בסגנון מכובד הוא

לא ציפה כלל לקבל תשובה. לכן הוא התפלא

מאוד כשזמן-מה לאחר מכן ציפתה על מכתבתו

המפוארת מעטפת אוויר שנשלחה אליו מארצות-

הברית בדואר אקספרס. אין לו שותפים עסקיים או

מכרים בארצות-הברית. היה לו ברור שמעטפה זו

יכולה להגיע רק ממען אחד – משכנו של הרבי.

הרבי כתב שם: "היכן הביטחון של יהודי ואיך זה

שהוא מתייאש? באם הפריש לצדקה בוודאי ירוויח".

למרות הקושי הנפשי להתעלם מקריאה נכוחה של

המפה הכלכלית, חשק הגביר שפתיים וקיבל על

עצמו להתאזר בסבלנות. ככלות הכול, הרי כולם

מהללים את ברכותיו של הרבי וגם בידיו שלו יותר

מברכה אחת שהתממשה. שווה אפוא להמתין

ולראות כיצד ייפול הדבר.

שבוע חלף וגם שבועיים. כעבור חודש החל סוף סוף

הגביר לחייך. מחירי היהלומים לא רק שעלו בחזרה

אלא זינקו! בסופו של תהליך, הוא הרוויח עוד יותר

ממה שחשב מלכתחילה!

כעת היה לו קשה לסלוח לעצמו על המכתב הבוטה

ששלח לרבי. כמובן, שהוא מיהר להוסיף לצדקה

את ההפרש שנדרש להגיע אל עשרים האחוזים

שהורה לו הרבי להעביר.

מספרים על בני זוג שלא זכו שישכון בביתם שלום.

במשך שנים נשמעו מחלונותיהם מריבות, סכסוכים

והאשמות הדדיות. פעם אחר פעם ביכו הבעל

והאישה בנפרד בפני רב הקהילה את רוע המזל של

נישואיהם, עד שכלו פתילי הסבלנות שלהם והם

התגרשו.

במשך תקופה לא מבוטלת ניסה כל אחד מהם

לבנות תא משפחתי חדש ולא הצליח. משראו כך,

חזרו ונישאו שוב! מכריהם נדהמו. האומנם החליטו

השניים לשכוח את משקעי העבר ולפתוח דף חדש

בחייהם?

לאחר תקופה פגש הרב את הבעל והתעניין כיצד

הוא מסתדר. "מה אומר לך, כבודו", נאנח היהודי,

"החיים בינינו לא משהו. אבל בשביל נישואים

שניים זה בסדר"...

***

הקשר בין עם ישראל לקדוש-ברוך-הוא משול

לקשר שבין בני זוג. הקדוש-ברוך-הוא הוא החתן

וכנסת ישראל היא הכלה. הייתה לנו תקופה יפה של

'חיים משותפים' – בזמן שבית-המקדש היה קיים,

עד שעם ישראל סרח יתר על המידה ונשלח לגלות.

בגאולה השלמה יחזור וייבנה התא המשפחתי

המיוחד הזה, אך בשונה מאשר בבדיחה – אלו יהיו

חיים יפים הרבה יותר מאשר בעבר. יותר עד כדי

כך, שדווקא החיים בגאולה משולים לחיי נישואים

– לעומת החיים שלפני הגלות שמשולים לתקופת

אירוסים.

העובדה שהקדוש-ברוך-הוא מועיד לנו הזדמנות

חוזרת ל'חיים משותפים' באה לידי ביטוי ייחודי

בחג שחל השבוע: פסח

שני. עיתוי שכל מהותו

מתן הזדמנות חוזרת.

זה התחיל בכך שכאשר

חגגו את חג הפסח

בפעם הראשונה, הייתה

קבוצה קטנה של אנשים

שהיו טמאים ולכן נמנע

מהם להקריב את קרבן

הפסח. אותם אנשים היו

מאוכזבים מהחמצת זכות נפלאה כזו ופנו למשה

רבינו בתביעה: "למה ניגרע?!". אנחנו דורשים

שתהיה גם לנו הזדמנות להקריב את קרבן הפסח!

משה העביר את תביעתם לקדוש-ברוך-הוא

והקדוש-ברוך-הוא נענה וניאות לקבוע את חג "פסח

שני" שלושים יום לאחר חג הפסח. כל מי שמסיבה

מסוימת לא הקריב את קרבן הפסח במועדו )בי"ד

בניסן(, יש לו הזדמנות חוזרת להקריב את הקרבן

חודש לאחר מכן, בי"ד באייר.

***

את המסר של חג פסח שני ניסח הרבי הקודם

מליובאוויטש במילים: אין מצב אבוד! תמיד אפשר

לתקן! קומץ הטמאים במדבר התעקשו והוכיחו

שגם כאשר לא נראה שום סיכוי להצליח – אפשר

להצליח. בזכותם, בזכות הנחישות שלהם, זכה כל

עם ישראל לדורותיו בחג נוסף – פסח שני.

אותם טמאים עקשנים היו אנוסים והיה הגיון בכך

שתינתן להם הזדמנות חוזרת. אולם בזכותם ניתנת

הזדמנות חוזרת לא רק למי שאנוס או שוגג אלא גם

למי שבזדון לא הקריב את הפסח. אפילו מי שבנה

מראש על "מועד ב'" ולכן הרשה לעצמו להתרשל

במועד המקורי – גם הוא יכול להקריב בפסח שני!

שום מצב ואף אחד אינו אבוד. כל אחד יכול תמיד

לתקן.

הרבי מליובאוויטש מלך המשיח לומד מכך קל

וחומר אלינו: אם קומץ אנשים שהחמיץ קרבן אחד

לחץ וקיבל מיד הזדמנות חוזרת – קל וחומר שכלל

ישראל, שמחמיצים עוד ועוד קרבנות בכל יום בו לא

נבנה בית-המקדש – צריכים

ללחוץ ובוודאי שיקבלו את

האפשרות להקריב קרבנות.

אם נתעקש ונדרוש באמת

את הגאולה ובניין בית-

המקדש השלישי – ברור

שנזכה לכך, ואפילו את

פסח שני שביום ראשון

הקרוב כבר נחגוג בירושלים

הבנויה.

-　　

-　----　---
-

-　---- --　-

----
-　--　

　　

----