שמש בשבת

רבי יצחק במסכת תענית דורש במעלת השמש הזורחת ביום השבת:

אמר רבי יצחק שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר (מלאכי ג') 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה' תענית ז:

הפסוק לעיל במקורו, בא כהמשך לתיאור הדין שיעשה ה' ברשעים בעולם הבא, שגם הוא מכונה שבת :

מלאכי פרק ג פסוק יט

כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש, ולהט אתם היום הבא.

לעתיד לבא תזרח השמש בשיא הלהט ויבערו הרשעים מקרני השמש הבוערת, ובניגוד גמור מאותו מקור חום יתענגו הצדיקים מקרני אור שמש נעימים ומחזקים את הגוף:

'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה'

אלא שרבי יצחק דורש את הפס' כנגד השבת בעולם הזה.

יש לשאול מס' שאלות על דברי רבי יצחק :

א. היכן מצויינת השבת בפסוק?

ב. היכן מוזכר בפסוק עניים?

ג. מה המיוחד באור השמש של שבת.?

השבת מכונה 'שמש - צדקה'- ממשמעות 'זכות' - כמאמר משה :

 'וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צוונו:'.  

כאומר זכות גדולה תהיה לנו אם נקיים ונעשה מצוותיו של ה' .

כפי השמש המקרינה אור היא אור היא השבת, המושפעת מאור ה' המקרין את אורו על השבת, שאף הוא נקרא שמש שנאמר 'כי שמש ומגן ה''. וכמאמר המדרש:

 'ירושלים אורו של עולם, שנאמר: 'והלכו גוים לאורך', ומי הוא אורו של ירושלים? הקב"ה , שנאמר והיה לך ה' לאור עולם'.

ברכת השבת

הקב"ה בירך את יום השבת בברכות רבות המתפרסות על כל שטחי החיים.

השבת אמשפיעה על מצב הרוח, מעלה שיפור קל גם בבריאות האדם ולו במעט. למדנו במסכת שבת על צורך בשינוי הלשון בשעת ביקור החולה שאין לאמר כדרכו הרגיל בה ביום חול  אלא יאמר : 'יכולה היא שתרחם':

מסכת שבת נאמר דף עמוד א

תנו רבנן הנכנס לבקר את החולה ... רבי מאיר אומר: יכולה היא שתרחם.

רש"י מסכת שבת דף יב עמוד א

יכולה היא שתרחם - אם תכבדוה מלהצטער בה.

זכות שמירת השבת תועיל לרפא חולים ממיטת חוליים אם יזהרו בכבודה.

השפעה יחסית

השבת משפיעה ברכה על הכל, אך מורגשת ביותר אצל היראים את האלוהים, והכל על לפי מדרגות הקרבה אל ה'.

הדברים עצמם יבהירו את דברי ר"ש בן לקיש, הסובר שלעתיד לבוא לא יהיה גיהנום, אלא הקב"ה מוציא שמש לוהטת ובה הוא דן רשעים, ומאותו מקור הצדיקים מתענגים :

דר'ש בן לקיש, דאמר: אין גיהנם לעולם הבא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו'; ולא עוד, אלא שמתעדנין בה, שנאמר: (מלאכי ג) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק; והרשעים נידונין בה, שנא': (מלאכי ג) הנה היום בא בוער כתנור וגו'. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ח עמוד ב

את עונג הנפש אשר השבת מקרינה, חשים יראי ה' בהתעלות רוח, בהשקט ובטח, ובסיפוק רוחני כנדמה שהשיגו כל מאוויים, אילו השקועים בחטאיהם הרחוקים מהאלוהים אינם חשים בעידון השבת, תחושת ריקנות החומרית הקיימת בימי חול ממשיכה ללות ממלאת את הנפש ואף יותר ביום השבת.

אם נדייק דברי רבי יצחק "שמש ב-שבת", לפני דברינו היה מדויק יותר לומר "שמש של - שבת". ולא בשבת אולם, האבן עזרא על הפסוק 'לכו לחמי בלחמי'- מדייק מדוע נאמר לכו לחמו מלחמי, ולא ב- לחמי :

אבן עזרא משלי פרק ט פסוקה

(ה) לכו לחמו בלחמי - בי"ת בלחמי מקום מ"ם

וכן בי"ת ביין מסכתי כמו "והנותר ב- בשר ובלחם"-  וטעמם כמו הוי כל צמא לכו למים כי הכל מתוקן לסעודה:

מאיר האב"ע, כי פעמים והאות ב' משמשת תחליף לאות מ' המציינת "מתוך" .

עניין דומה מצאנו בספר דברי הימים המלכת אחזיה הקטן בבנים מאחר שאת הגדולים הרגו הגדוד הבא בערבים :

דברי הימים ב פרק כב פסוק א

וימליכו יושבי ירושלם את אחזיהו בנו הקטן תחתיו כי כל הראשנים הרג הגדוד הבא בערבים למחנה וימלך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה:

ביאר במצודות כי האות ב' של בערבים האות ב' משמשת לשון מתוך, דהיינו מקבוצת הערבים בא גדוד שהרג את הראשונים הגדולים מאחזיה.

מצודת ציון דברי הימים ב פרק כב פסוק א

(א)     בערבים - הבי"ת הוא במקום מ"ם כמו והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח) ומשפטו מבשר ומלחם:

אמור מעתה "שמש משבת", פירושו הזרחת טוב ושפע כללי היונק מ-מקור השבת גורם טובה וברכה לכולם וביותר לענוותנים ויראי ה' .