בפרשתנו כתוב "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" (כב, ח). ומובא בספרי "בית לרבות היכל". ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו:

מובא בשל"ה הקדוש (סוף פרשתנו): "ועשית מעקה לגגך - מצאתי כתוב: רמז גג הוא גבוה. ורומז שיעשה גבול לגאוה. ואם לאו - משם תהיה נפילתו, כי יפול הנופל ממנו לפני שבר גאון".

יכול אדם לחשוב, שרק במילי דעלמא ובדברי הרשות צריך לעשות "מעקה" ולשמור על מדת הגאוה, אבל בעבודת השי"ת הרי מקרא מלא דבר הכתוב (דברי הימים ב יז, ו) "ויגבה לבו בדרכי ה'", ואמרו חז"ל (סוטה ה, א): "תלמיד חכם צריך שיהא בו שמינית שבשמינית", ונמצא שלעניני קדושה - מדת ההגבהה והגאוה דבר טוב הוא.