chiddush logo

מה מברכים את ה' (1 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי יניב, 18/1/2016

 

"ברוך אתה ה'” מה שייך לברך את ה' שהוא מושלם בכל?- מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'צמאה נפשי' עמ' 259-267) שמובא בראשונים (ספר העקרים [ב,כו], האברבנאל [בראשית כז], בחינוך [מצוה תל] וברבנו חננאל [דברים ח,י]) שהכוונה שאנו מהללים את ה', לא ברכה של תוספת לה', אלא הילול לה' על מה שנתן לנו (ובכך גורמים שה' ימשיך עלינו מברכותיו). אולם קשה על הסבר זה הסיפור בגמ' (ברכות ז,א): 'תניא, אמר ריב"א: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטרת לפני ולפנים (=בקה"ק) וראיתי אכתריאל י-ה ה' צבאות, שהוא יושב על כסא רם ונשא. ואמר לי: ישמעאל בני ברכני. אמרתי לו: יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בנך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו. וקמ”ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך'. ואם ברכה זה הילול יוצא שה' ביקש שיהללו, וזה תמוה לשם מה ה' צריך זאת? ועוד, בדברי ר' ישמעאל הם תפילה ובקשת רחמים על ישראל מה הקשר לעניין הילול בכך?- לכן מכריע בנפש החיים (ב,ב) שבברכה הכוונה לגלות את שם ה' בעולם, שמרבים את הקדושה במציאות (לא בה' עצמו ח"ו) ובכך כביכול אנו מוסיפים לה' בעולם. ובזה מובן שהברכה שברך ריב”א היתה לחיזוק ישראל שמגלים את ה' בעולם, ולכן זהו ריבוי גילוי ה' בעולם בברכה. (עכ"ד). והנה ניראה אולי לתרץ לשיטות שזה הילול, שהנה מדוע מספר ר' ישמעאל שזה היה בקה"ק בזמן שניכנס להקטיר קטורת?- קודם לכן מסופר בגמ': 'א"ר יוחנן משום ר' יוסי: מנין שהקב"ה מתפלל?- שנאמר "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי" תפלתם לא נאמר, אלא תפלתי, מכאן שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי?- אמר זוטרא בר טוביה אמר רב: יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין'. שזהו בדיוק מה שברכו ריב"א, והנה הפס' שממנו למדים שה' מתפלל הוא "והביאותים אל הר קדשי.." ניראה שרומז למקרה של קשר למקדש לעניין תפילת ה', שזהו כמו המקרה של ריב"א שנעשה במקדש וקשור לתפילה של ה'. וזה בא בגילוי במיוחד ברחמים על ישראל, כתפילת ה', ולכן מספר ריב"א שזה היה בקה"ק (במקדש) בזמן שהקטיר קטרת שהיא ריח ניחוח לכפרה חזקה על ישראל, שלכן נעשה הקטרת ביוה"כ בקה"ק לכפר על ישראל. וריב"א מדגיש כמה שמות, ניראה שבא לרמוז על כעס של ה' שלכן צריך כביכול עזרה להורדת החימה, ולכן משתמש בשמות, ואולי זהו רמיזתם: "אכתריאל" שהשם "א-ל" מופיע בי"ג מידות הרחמים, ולכן כשה' רוצה לשים חזק את מידת הרחמים על ישראל אולי ניקרא "א- כתרי- א-ל" א' כקיצור 'אשים' (או א' [1] כיחיד, שרק את הרחמים בלי שמץ דין) את "כתרי" כתר של מלך שזהו כח חזק, “א-ל" מי"ג מידות הרחמים, וכך אולי מרמז בשם זה שרוצה להעמיד בכח רחמים לישראל. “י-ה" מרמז על הטומאה בעולם שנובע מעמלק (ששם נאמר "י-ה" שאין השם שלם..) וקשור לפגיעה בירושלים (כדרשה על "אמחה" משפשט עמלק ידו בירושלים) כך כביכול הטומאה רבה בעולם ורוצה למנוע מהשפעת הקדושה להמליץ טוב על ישראל בתפילת ה' במקדש. ה' זהו שם מי"ג מידות הרחמים, וגם יש בו רחמים ודין (בכינויו בעולם) כך שיש ויכוח בין הדין והרחמים על ישראל. וצבאות רומז לבנ"י שאנו צבאותיו של ה' כצבאות מלאכיו, ולכן רוצה לזכותינו. וכך כנגד זה ברכו: כנגד אכתריאל ברכו שבאמת יכבוש (כמלך) את כעסו ע"י הרחמים (כמו י"ג מידות הרחמים שכובשות את הכעס ע"י הרחמים). כנגד "י-ה" ברכו יגולו הרחמים על מידותיו (מידות זה יותר קבוע, כעין נגד עמלק שזה קביעה לעולם. וכן מידות זה מידה כנגד מידה, כמו עמלק שפגע בשם ה' בעולם כמידתו ימחה מהעולם) כנגד ה' ברכו שיתנהג איתנו ברחמים כמו שקבע בי"ג מידות הרחמים, וזה התנהגות בעולם, כעין שם השם בכתבו [לעתיד] ובכינויו [כיום], שקשור להתנהגות בעוה"ז המכוסה משלמות, כך שירחמנו ויתנהג עמנו ברחמים בעולם הזה המכוסה (שאיננו יכולים לעמוד בדין). וכנגד צבאות אמר שכיון שאנו צבאותיו אז שיפעל למעננו לפנים משורת הדין. מימלא אולי הברכה כאן היא הילול של ה', שכשה' ביקש לברכו הכוונה לעשות מעשה כדי לחזק את מידת הרחמים בעולם, לחזק את תפילותיו של ה', וזה ע"י שמזכיר את תפילות ה' בצורה שמצידנו, שבכך כעין מהלל את ה' שדואג לנו לזכותינו במידת הרחמים, שכך כשה' רצה שיברכו הכוונה היתה לעשות מעשה הילול שבו ניזכה שתחול עלינו מידת הרחמים, שזו היתה צורך השעה שלכן ה' ביקש שיברכו. ז"א כשאנו מהללים אנו משפיעים לנו שפע מאותו הדבר שאותו היללנו, ולכן כאן שהיה קושי במידת הרחמים ה' ביקש שיברכו, שהכוונה היתה שבכך שיהללו ישפיע כח למידת הרחמים בשבילנו. לכן ברכו שיהיה עלינו ברחמים, ברכה כנגד ברכה של מה שה' מתפלל, שבכך מבטא הילול לה' על שעושה כראוי שמתפלל לרחמים עלינו, שזה דבר ראוי והגון, כך שבתפילתו של ריב"א הוא מבטא הילול לה' בדברים אלו. ואולי בפשטות יש לחלק בין סתם ברכה שאנו מברכים את ה' כברכות הנהנים וכדו' שזה הילול, לבין הברכה שאצל ריב"א שקשור לרחמים על ישראל, שכאן הברכה חלה על ההתגלות של מידות ה' בעולם, ולכן בזה מתפרש ברכני שאתגלה ברחמים, שזה ברכה על גילויו של ה' שיתגלה בצורה כזו (שזה דומה קצת לדברי נפש החיים, אבל רק בברכה שכאן ולא בשאר ברכות). והנה ניראה שאולי ההבדל בין הראשונים לנפש החיים, זהו ההבדל שבין תוס' והמחזור ויטרי (איך לחלק את 'יהא שמיה רבה מברך') שתוס' כראשונים שברכה זהו הילול, ולכן פרושו 'יהא שמו הגדול מהולל לעולם ולעולמי עולמים' שזהו ברכה אחת שיהיה מהולל. ואילו המחזור ויטרי (שמחולק לשנים) הוא כמו נפש החיים שזהו שמרבים גילוי ה' בעולם ומרבים קדושה, וכך זהו 'יהא שם י-ה גדול' שיתרבה גילוי ה' לשמו המלא, ו-'מבורך לעולם ולעולמי עולמים' שיתרבה שמו וקדושתו לעולם, ששני החלקים דומים בעקרונם ולכן באים יחד. אולם אין זה תלוי בזה, ואפשר להעמיד בכל הצורות במחלוקות.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (1)
יניב (23/1/2016)
אולי כשה' אמר לריב"א 'ברכני' ולא לשון הילול, סימן שמתכוון שיעשה דבר שיגרום לתוספת ברכה בבנ"י, שזהו השפעת הברכה בעקבות שאנו מברכים (שזהו שאומרים לשון ברוך כדי שיתן לנו ברכה, כמובא בראשונים) ולכן התפלל על בנ"י כמו שה' מתפלל שם לטובת בנ"י. שהבין שאין הכוונה להלל שאחרת היה אומר הילול, אלא לעשות פעולה כמו ברכה שאנו מברכים, שזהו עשיה לגרימת שפע מה' אלינו, שזהו 'ברכני' עשה פעולת הברכה.
ציורים לפרשת שבוע