בהתחלת פרשתנו נאמר "אשה כי תזריע וילדה זכר", ומפרש באור החיים הקדוש "ירמוז הכתוב על כנסת ישראל אשר מצינו שנקראת אשה . . ועליה אומר הכתוב: אשה כי תזריע – פירוש, הזרעת מצוות ומעשים טובים .. וילדה זכר – פירוש, תהיה הולדתה זכר . . תהיה הגאולה בבחינת זכר ועמדה לנצח".

ויש לבאר בעומק הענין:

ומעתה מובן, ששם "אשה" מרמז על מדרגה נעלית, יהודי שאינו רוצה כלום לעצמו, לא בגשמיות ולא ברוחניות, וכל שמו וענינו הוא "אשה", ששייך ומסור לגמרי לה"איש" זה הקב"ה.

ועל זה נאמר "אשה כי תזריע". גם מי שהוא בבחינת "אשה", חייב להיות "תזריע" – והרי זריעה היא בארץ דוקא. אם יזרעו גרעין למעלה, לא תהיה מזה צמיחה; ואפילו אם יזרעו ג' טפחים סמוך לארץ שנחשבים כ"לבוד", גם אז אינו מועיל. הזריעה מוכרחת להיות דוקא בארץ כפשוטו.

וכוונת הדברים, שביחד עם מדריגתו הנעלית כ"אשה", מוכרח האדם להתעסק בקיום המצוות בפועל ממש, בארץ הגשמית דוקא – "תזריע", ואז תהי' מזה צמיחה; ועל ידי זה באים ל"וילדה זכר" – ש"תהי' הגאולה בבחינת זכר ועמדה לנצח".