כתב רבינו יחיאל אבי הרא"ש וסבו של בעל טור שו"ע:

תחילה לכל המידות היא – הזריזות כי אין אדם יכול להיות תדיר על הספר, כי צריך לאכול ולישון... טובה שעה אחת על הספר, וללמוד דבר אחד יותר מכל מה שבעולם העצלות מאביד האדם, ואף מה שלומד שוכח הכל, ואפילו שכינה אינה שורה מתוך עצלות.

גם עיקר העסק שלא להתעסק בדברים אחרים, רק בתורה, כי התורה מלאכה הצריכה לב, ואם יתן ליבו לדברים חרים לא יוכל להבין שמועתו, ומתוך כך ישכח מה שלמד, ולא יתן לבו ללמוד עוד, כי כשהחכם עוסק ולומד ושונה וזוכר, הוא שמחת הין לבו ותאוות נפשו ויש לו לב ללמוד, לכן פנה מכל עסקיך – ועסוק בתורה ואל תעסוק בדברים אחרים, שלא יבטלוך... ואין לך מידה טובה הימנה, ומלאכה חשובה ממנה.

הרוצה לעסוק בתורה צריך שלא למשוך ביין את בשרו, ולא להתענג במאכלים ומשתאות, אך פת במלח ומים במשורה, כי מרוב אכילה ושתיה אדם ישן ועצל מדביר תורה... מוציא ממונות ולסוף אין לו מה יאכל ועל כרחו בטל, וע"ז אמרו במיעוט תענוג, וע"ז נאמר אשריך בעולם הזה וטוב לך לעוה"ב.

מלאכת התורה אינה דומה לשאר מלאכות, כי אדם לומד מלאכה אחת אפילו יבטל ממנה כמה שנים לא ישכחנה, אבל אדם לומד ולא חוזר מיד שוכח, אפילו אם יחזור מאה פעמים, אם יסיח דעתו מזה מיד ישכח, כי כל מלאכות אינן צריכות לב, כ"א ללמוד המלאכה, אבל בעשייתו א"צ לב, רק עושה מלאכה ומחשב הנה והנה, אבל הלימוד אינו כן, מי שיפנה לבו לבטלה מיד הוא שוכח כל מה שטרח כל ימיו.

ועוד, אם לא יהיה שוכח היה בטל מכאן ולהבא, והבטלה מביאה לידי שעמום וטא, לכך גזרה על השתכחה כדי שיעסוק האדם בתורה כל ימיו, ומתוך כך אינו בא לידי חטא, והתורה מביאתו לידי זכות ועמשים טובים, כי העסוק והוגה בתורה, ובעונש העבירות, ושכר המצוות, ויתן אל ליבו לעושת טוב, יגיעת התורה משכחת ממנו החטא, אבל הבטלה מורידה שאל, לכן יהא זריז בתורה תמיד יומם ולילה, בלכתו בדרך בשכבו ובקומו, ואם אינו יכול ללמוד בפה יחשוב בליבו על שמועתו, ויהא דעתו על למודו שלא יסיח דעתו מלמודו, והרי קיים והגת בו יומם ולילה, ובזה נשתבחו חז"ל לא הלכתי ד' אמות בלא תורה א) או היו לומדים וגורסים בתורה. ב) או היו מחשבים בלבם בשמועתם. ג) או היה דעתם בלימדום.

תן לבך וכל דעתך על התורה בכל עת ובכל שעה ותמצא חיים וכבוד, ותזכה לפרי רב בעולם הזה ולכל מדות טובות שבעולם, כי אדם לומד מתוך התורה: חכמה – יראה – דרך ארץ – ענווה – צניעות – כל מעשים טובים – ומן השמים עושים לו כל צרכיו – התורה משמרתו – מגדלתו, כאשר שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שברחר בהם ובמשנתן, א"ר מאיר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו', אבל לעולם הבא עין לא ראתה א' זולתך, אפילו נביאים לא ראו השכר הצפון לצדיקים לעתיד לבוא – ואין למעלה ממנו לעולם הבא, ויהי רצון יוצרנו להטות לבבנו לתורתו, להגות בה יומם ולילה, ונזכה ונחה ונירש טובה וברכה לזה ולבא.