מה משמעות שמו של יעקב (יה'-עקב) ?
התורה מסבירה שיעקב קיבל את שמו כי כאשר הוא נולד הוא החזיק בעקב אחיו הגדול, עשו, שיצא ראשון.
בהמשך עשו משתמש בשמו של יעקב ככנוי גנאי, כדבריו: "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (בראשית כו לז). סביר שהוריו של יעקב לא נתנו ליעקב שם שלילי. סביר שהשם נועד לכבד את יעקב, ואכן אלוהים פעמיים פקד על יעקב לשנות את שמו לישראל, ופעמיים יעקב סרב והמשיך להשתמש בשם יעקב.[1]
יעקב היה קשור לשמו וחשב שזה שם מעולה, והוא לא רצה לוותר על השם. כאשר יעקב יוצא למצרים הכתוב מסביר שאלוהים הבין שיעקב מפחד לרדת למצרים, כדברי אלוהים: "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה" (בראשית מו ג), ואלוהים מוותר ליעקב, מבטל את פקודתו הקודמת שיעקב לא יקרא יעקב אלא ישראל, וקורא ליעקב, במראה הלילה: "יַעֲקֹב יַעֲקֹב" (בראשית מו ב).
פרוש הפועל 'ע-ק-ב' הוא: ללכת אחרי, להקדיש תשומת לב, לשמור, לא לעזוב.
והנה אנו רואים שכאשר יעקב עומד לצאת מכנען לחרן אלוהים מבטיח לו: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ,וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ." (בראשית כח טו) – וכל ההצהרה הזאת פרושה לעקוב ולשמור על יעקב בדרכו המסוכנת. ואכן אלוהים שמר על יעקב ובניו עד שהם חזרו לבית אל, שנים רבות אחר כך.
כאשר יעקב נולד הוא היה הצעיר (זעיר באכדית). יעקב נולד כאשר ידו נשלחת קדימה.לידה כזו כלולה ברשימת סיבוכי לידה ונקראת מצג-כתף. קיימת סכנה שכאשר היד יוצאת לפני הראש, ראש התינוק יטה הצידה ולא יעבור בתעלת הלידה,[2] או שהלידה תהיה קשה וארוכה כי הראש, והיד בצידו, חייבים לעבור בתעלת הלידה. ניתן להבין שיעקב היה קטן ממדים, זעיר, הוא החזיק בעקבו של עשו הגדול שעזר ומשך אותו החוצה דרך תעלת הרחם שנפתחה רחב, וכך הוא עבר בשלום. גם בהמשך, כאשר יעקב מתחפש לעשו, הוא לובש בגדי ילדות של עשו שנשארו באוהל אימו.
כיוון שיעקב היה קטן בגופו, הוא נשאר עם אימו, באוהלה, שנים רבות ודרש טיפול ועזרה מיוחדת, ולכן נקרא 'יושב אוהלים'. כדי להגן על התינוק הזעיר והחלש הוריו נתנו לו שם שיעזור וישמור עליו: הם קראו לו יה'-עקב (יעקב), במשמעות: אלוהים יעקוב אחריו וישמור עליו. שם אלוהים מופיע בצורה המקוצרת הזאת במשפט הידוע: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (תהלים קיח ה).
בתקופת משה השתמשו בשם המקוצר של אלוהים, ככתוב: "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז טז), וכך משה הוסיף את שם אדוני לשמו של הושע בן נון, ככתוב: "ויִַּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוןּ, יְהוֹשֻׁעַ" (במדבר יג טז).
יעקב הבין את משמעות שמו ואת הבטחת אלוהים לשמור עליו, ולכן הוא סרב להפרד משמו.[2] זרח, בנה השני של תמר, גם הוא הוציא יד אבל לא היה יכול לעבור, החזיר את ידו, ופרץ אחיו יצא ראשון וזכה לבכורה (בראשית לח כט).
