chiddush logo

גדולתו של יוסף על שאר אחיו.

נכתב על ידי עומר זרקי, 6/1/2017

 פרשת וישב-מקץ.

גדולתו של יוסף על שאר אחיו.

 

גלוי וידוע שמעטים מאוד בעולם התורה קבלו את התואר קדוש. אור החיים הקדוש,האלשיך הקדוש והשל"ה הקדוש.

אך יחידים עוד יותר נקראו בשם צדיק. נח(שיש לעיין בצדיקותו ע"פ המפרשים) ויוסף.כמובן גם ידוע שמעלת יוסף הייתה גבוהה יותר מאחיו שכן על ידו באה כביכול גאולת עמ"י ממצריים ("פקוד יפקוד") והוא האחד שעלה לגדולה ולא אף אחד משאר האחים.בנוסף יוסף הוא היחיד אותו לימד יעקב תורה באופן קבוע כמו שנכתב:"כי בן זקונים הוא לו" (עיין רש"י) מה שמעיד על גדולתו וכמובן-עמידתו בניסיון אשת פוטיפר סריס פרעה (אולי אל מול יהודה ש"נפל").

כמובן אי אפשר לומר שגדלותו של יוסף נבעה מתוך קטנותם של שאר אחיו, שכן אחד עשר השבטים ,בניו של יעקב שבו נאמר שלא היה בזרעו שום פסול-כמובן שחסידי עליון רמי מעלה הם!

בעצם ניתן לומר שהשאלה העיקרית בעניין היא-מה היא מעלתו של הצדיק ומה עוצם גדולת כינוי זה שכיוון שזכה בו יוסף נתגדל מעל אחיו?

ניתן לצרף שאלה זו לגביי הסדר של ברכת "על הצדיקים ועל החסידים" בשמונה עשרה,למה קדמו הצדיקים לחסידים בברכה? הרי לכאורה - גדול החסיד מהצדיק! שכן החסיד עושה לפנים משורת הדין ומוסיף חומרות ומגדיל ומאדיר את שמו ית', לעומת הצדיק שעושה רק מה שצווה מן התורה ,בצורה הכי טובה שניתן, אך אינו מוסיף ומחמיר יותר מכן?

כדי לבאר דבר זה נביא את הגמרא ממסכת קידושין(לא ע"א):

"אמר רב יוסף מריש ה"א מאן דהוה אמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דהא לא מיפקידנא והא עבידנא השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן"

מדבריו של ר' חנינא רואים שגדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה,כלומר-צדיק,אשר עושה את מה שצווה בו ואינו מוסיף יתר על כן ואוסר על עצמו דברים,הוא גדול יותר מהחסיד-שעושה דברים שאינו מצווה בהם ומוסיף ומחמיר.

למה אם כן גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה?

הפרוש הפשוט הוא שאדם שאינו מצווה,כאשר לא נוח לו בדבר-יפסיק את הדבר שקיים מרצונו,שכן הוא "חופשי" יותר מהאדם אשר הוא מצווה ועל כן ניתן לומר שעבודתו של המצווה גדולה יותר משל האדם אשר איננו מצווה.(להעמקה גדולה יותר עיין בדברי הרב חרל"פ "מי מרום" חלק יג. בעניין שחרית)

אך  ניתן להסביר זו בדרך אחרת,עמוקה יותר.

בספרו של הרמח"ל מסילת ישרים,הפרקים מסודרים לפי דבריו של ר' פנחס בן יאיר במסכת סוטה:

"אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".

המעלה הגדולה ביותר בעבודת ה' והמדרגה שלפני רוח הקודש היא קדושה.משמעותה,לפי מה שמסביר הרמח"ל היא:

"כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו מדברים גשמיים. ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו יתברך, ורוממותו וקדושתו, עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעולם הזה... ואז יהיה כמלאך ה' ממש וכל מעשיו אפילו השפלים והגשמיים כקרבנות ועבודות."

וכדברי הרמב"ם במשנה תורה הלכות דעות פרג ג הלכה א:

"לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם."

משמעותה של הקדושה,או בעצם,השאיפה של כל יהודי ומטרתו בעולם היא להגיע למדרגה בה החומר מתאחד והופך הוא בעצמו להיות קודש כדברי ה"שפת אמת" בפרשת וישב על חלומו הראשון של יוסף,שאילום האלומות שבצעו בני יעקב משמעותו איסופו של השדה,החומריות כמו שנאמר :"עשו איש שדה"-והמרתו לקודש,ניתוקו מהקרקע והרמתו כלפי מעלה.

הצדיק,אשר עושה מה שמצווה עליו ולא מחמיר יותר מידי-הוא מקדש את החומר ומעלה אותו יחד איתו-אותו המצווה ועושה-הוא הגדול יותר מאותו החסיד,שמוסיף ומייתר ומחמיר,אשר אינו מצווה ועושה, ומפריש עצמו מהחומריות ולא מנסה להשפיע עליה.

ובכך גדול יוסף מאחיו שאלומותיהם השתחוו לאלומתו והוא כונה בתואר צדיק,הוא שעסק בצרכי ביתו של פוטיפר וב"שרותי בית הכלא" של פרעה והשפיע,רומם ובירך את אותה החומריות הגסה שבגסות-חומריותה של מצריים, והכין אותה אל ביאתו של אביו, יעקב (בשני הרעב שמביעים בהווייתם חומריות רבה,שאדם מחפש איך וממנה לחיות על האדמה.) אשר תכונתו בשלמות ובקדושה.

על כן בברכת "על הצדיקים" קידמו חז"ל את הצדיקים לחסידים ודו"ק. 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע