הנטיעות והגאולה

נכתב על ידי יניב, 7/2/2017

באבות דרבי נתן (נוסח ב. לא) מובא בשם ריב”ז: 'הוא היה אומר... אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך המשיח, בא ונטע את הנטיעה ואח"כ צא והקבילו'. מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'לזמן הזה' ט"ו בשבט 'הוו זהירים בנטיעות') שזה לא רק הכרעת הלכה שנטיעה קודמת להקבלת המשיח. אלא ריב"ז גם מתכוון לומר בזה שאם רוצים לסלול דרך להקבלת פני המשיח, לקידום הגאולה, לשם כך תטעו עצים. ודבר זה כבר נאמר בגמ' בדברי רבי אבא: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו' ' (סנהדרין צח,א). זהו פירוש עמוק מאוד ואמיתי, שהנטיעה זהו ההקבלה האמיתית הכי מעולה למשיח, ולכן תטע קודם שזהו הקבלת המשיח בשלמות אמיתית. וניראה אולי להוסיף שהחיבור שאומר ריב"ז, בין המשיח והנטיעה, יש בה לרמז על עניין ביאת המשיח. שהנה ישנה שאלה גדולה: בגמ' בדברי רבי אבא מובא ו' החיבור ('ואמר רבי אבא') משמע שקשור לנאמר קודם. וקודם לזה מובאת מחלוקת בין ר"א ור"י לגבי ביאת המשיח: '..כתנאי: ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין, שנאמר (ירמיהו ג, יד) "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם". אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (ישעיהו נב, ג) "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" חנם נמכרתם בעבודת כוכבים, ולא בכסף תגאלו, לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו רבי אליעזר לר' יהושע: והלא כבר נאמר (מלאכי ג, ז) "שובו אלי ואשובה אליכם". אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר (ירמיהו ג, יד) "כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון". אמר לו ר' אליעזר: והלא כבר נאמר (ישעיהו ל, טו) "בשובה ונחת תושעון"? אמר לו ר' יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ישעיהו מט, ז) "כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו". אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ירמיהו ד, א) "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב". אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר (דניאל יב, ז) "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה" וגו', ושתק רבי אליעזר' (סנהדרין צז,ב-צח,א). הרי שקודם מובא המחלוקת בין ר"א ור"י אז מה הקשר לדברי רבי אבא?- מסביר הרצי"ה (לנתיבות ישראל ב, מזמור י"ט למדינת ישראל): '...צריכים אנו לומר אפוא, שהקשר הוא ענייני. מכיון שהקץ אינו תלוי בתשובה, זוהי מסקנת התנאים שם, כיצד אפוא נוכל להכירו?- בזה שא"י עושה פירותיה בעין יפה'. ניראה שאפשר להוסיף הסבר אחר, שהנה מובא בויקרא רבה (כה,ג): 'רבי יהודה ב"ר סימון פתח: (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו". וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא? אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים" ואתה אומר "אחרי ה' תלכו ובו תדבקון" וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה" וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור" וכתיב (שם, י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי" ואתה אומר "ובו תדבקון"? אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הה"ד (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלקים גן בעדן" אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה הה"ד "כי תבאו אל הארץ"'. מימלא נטיעה בא"י זהו דבקות בה'. והנה על "ובו תדבקון" נאמר גם: 'ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (דברים יג, ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו" וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא"? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה' וכו' (סוטה יד,א). הרי שדבקות בה' באה ע"י דבקות במידותיו, שגומל חסדים. והרי על בנ"י נאמר 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים' (יבמות עט,א) מימלא הדבקות בה' זהו חלק מהותי שנטוע בנו. ניראה שזהו רמז בחז"ל, שכיון שר"א הודה לר"י שלא יגאלו בתשובה, אז מכח מה יהיו ראוים לגאולה?- והתשובה היא ממהותם של ישראל, שאנו בנים של ה' שבמהותינו הפנימית אנו דבוקים בה', גם אם חוטאים, ולכן ראויים ליגאל. לכן בא רבי אבא ומביא את עניין הפירות שבא"י, שיעסקו בנטיעות וא"י תצמיח ובזה יתגלה כלפי חוץ הדבקות בה', ותתגלגל הגאולה. וכך ראינו בדורותינו, שעלו לא"י כאלו שלא היו צדיקים מצד מעשי המצוות (חילונים), אבל היה בהם רצון יהודי להציל את בנ"י מלהיות מוכים ע"י הגוים, שרצו מדינת מקלט לבנ"י, שזה מצד הדבקות היהודית שבה', כמידותיו, שזהו הרחמים והגמ"ח, שבקע ובלט אצלם בנסיון להגן על בנ"י, שהשקיעו מאמצים וקיבלו על עצמם קשיים רבים לשם כך. ורצו בא"י (אמנם התלבטו בתחילה כי רצו חזק להגן, ולא היה ניתן בתחילה אלא רק באוגנדה...) ועלו ונטעו והפריחו את א"י, שבזה באה לידי ביטוי הדבקות בה' מצד הנטיעה בארץ. מימלא זהו שאומר רבי אבא שהביטוי שבה ראויים לגאולה, לא בא לידי ביטוי בצדקות של שמירת המצוות, ולכן לא יחזרו (בתחילה) בתשובה, אלא הצדקות באה לידי ביטוי בהפרחת עצים בא"י, שיש בזה דבקות בה' בנטיעה וברחמים וחסד על בנ"י שישובו מהגלות, וזה צדקותם שבה ראויים לגאולה. ניראה גם שזהו שאחרי דברי רבי אבא מובא: 'רבי אליעזר אומר: אף מזה שנאמר (זכריה ח, י) "כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר" מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר? רב אמר: אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום, דכתיב (תהלים קיט, קסה) "שלום רב לאהבי תורתך" אין שלום מפני צר. ושמואל אמר: עד שיהיו כל השערים כולן שקולין' ('ר' אליעזר אומר מזה - הפסוק כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה והיינו כדאמרן עד שתכלה פרוטה מן הכיס אין מעות מצויות בכיס: שכר בהמה - עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה איננה: וליוצא ולבא אין שלום- אז יבא משיח: שלום רב - והיינו וליוצא ולבא אלו תלמידי חכמים אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום כדכתיב שלום רב לאוהבי תורתך אפילו להנהו אין שלום: מן הצר - מרוב הצרות ל"א מיצר הרע: שקולין - שוין שער התבואה ויין רווחי' כדאמרן חמישית שובע גדול ל"א שקולין שוין שכולן יקרין'. רש"י). שאחרי שדברי רבי אבא ביררו את עניין הנטיעות בא"י והפרחת השממה, מוסיפה הגמ' גם את עניין הצרות שיהיו בזמן ביאת המשיח, שזה קשור כמו שאמרנו קודם, שהדחיפה לא"י היתה גם בשביל הצלה מצרות לבנ"י, ולהפסקת הרעה (מצד מידותינו סימנינו). ואף מרמז על הקשיים בארץ שעברו עליהם, שאומר שאין בהמה לעבודת הקרקע, שזהו שהיו מאוד בקשיים בשביל לעבד את אדמות א"י (פיזית בעבודה קשה ומחלות), ואין שלום לת"ח שגם הם לא היו בנחת, אבל גם כעין רומז שאותם חלוצים לא היו בשלום עם הת"ח (אלא אנטי) וזהו שצר זהו צרות ויצה"ר, שכולם היו בצרות וראו בת"ח כאשמים באי רצון להצטרף למניעת הצרות (והת"ח פחדו מלהתחבר אליהם מיצה"ר ששולט בם). ובארץ כמעט שלא היה כלום, וזהו שהכל יקר (ובימנו הכל זול מרוב שפע, שזהו שובע גדול) , וגם רומז בעניין השווי בכל (תבואה ויין) שכך גם היו חולקים בשווה בקיבוצים את כל מה שגידלו ויצרו.. וניראה לי שיש בזה רמז בפס' של הנטיעה, שקודם נאמר: “ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה. והביא את אשמו לה' אל פתח אהל מועד איל אשם. וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני ה' על חטאתו אשר חטא ונסלח לו מחטאתו אשר חטא" (ויקרא יט,כ-כב) שמדבר על מי שחטא עם "שפחה כנענית שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי' (רש"י) שזה מרמז על בנ"י בגלות שקשורים לגוים (כעבד עברי והשפחה) והיא חצי משוחררת, רמז להגעת זמן הגאולה, ובעניין מעורב חטא (שאחר בא עליה) שמרמז על שבנ"י חוטאים ואינם חוזרים בתשובה. (ואף נאמר '"כי לא חפשה" - (מכות כג) לפיכך אין חייב עליה מיתה שאין קידושיה קידושין, הא אם חופשה קידושיה קידושין וחייב מיתה' [רש"י] שמרמז שזה קרוב למיתה, שרואים בחוטאים כאינם ראוים ליגאל מהגלות שהיא דומה למוות). והוא מביא אשם לכפר וניסלח לו. כיצד דבר זה בא לידי ביצוע?- ממשיכה התורה: "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלקיכם" (שם,כג-כה). קודם באים לא"י ונוטעים עצים, ובנתיים זה ערלה שלא נאכל, שעדיין אינם שבים בתשובה, שאינם ראוים (וכעין ערלה של מילה. וכן כעין 'אם אין תורה, אין קמח' [אבות ג,יז] שאין מאכל ללא תורה). וזה שלב שלוקח זמן, שהערלה היא שלוש שנים, שלא חוזרים בתשובה במשך זמן... ואח"כ בא השלב של דבקות גלויה במצוות, שזהו כנטע רבעי שאוכלים אותו בקדושה בירושלים, ומהללים ומשבחים את ה'. ואח"כ מגיע השלב של אכילת הפירות בכל מקום, שהעץ הוברר כקשור לה', ולכן אז הוא תקין לשימוש באכילה בכל מצב, שזה מרמז על לעתיד לבא, בשלמות הגאולה, שהכל יהיה מבורר וגלוי שה' הוא מלך העולם לבדו: “והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד,ט).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה