נדר הוא קרבן שהנודב מקבל על עצמו בלשון "הרי עלי" ולכן חייב באחריות הבהמה אם אבדה או נגנבה עד שיקריב כמו שנדר. לעומת זאת, נדבה היא קרבן שהנודר מקבל על עצמו בלשון "הרי זו" ולפיכך אם אבדה הבהמה או נגנבה אינו חייב באחריותה ואינו צריך להביא קרבן אחר (רמב"ם מעשה הקרבנות יד, ד-ה).