פנינה יומית... יז אדר
|
|
|
יום רביעי י"ז אדר - כי תשא
כופין אותו עד שיתן מטבע של אש בתחילת פרשתנו כתוב "ונתנו איש כפר נפשו לה' גו' זה יתנו גו' מחצית השקל" (ל, יב-יג). ופירש רש"י "הראה לו כמין מטבע של אש כו' ואמר לו כזה יתנו". וידועה הקושיא, מה היה הקושי הגדול של משה עד שהוצרך הקב"ה להראות לו מטבע של אש? וביאר התוס' (חולין מב, א ד"ה זאת) שתמיהת משה הייתה "מה יוכל אדם ליתן כופר נפש?", והיינו, שתמה איך יוכל מחצית השקל לכפר על חטא העגל. ולכאורה תמוה, איך תירץ הקב"ה תמיהה זו בזה שהראה לו מטבע של אש? ויש לומר הביאור בזה על פי מה שמצינו שהדין ב"מחצית השקל" הוא ש"כופין את מי שלא נתן עד שיתן כו' ולוקחין עבוטו בעל כרחו" (רמב"ם הל' שקלים פ"ג ה"ט. וש"נ). ונמצא, שהכפרה - "כופר נפשו" - באה גם ע"י נתינה שאין האדם רוצה בה כלל. ויתירה מזו, בקרבנות מצינו ש"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" (רש"י ויקרא א, ג, מתו"כ, ובכ"מ), אך בנתינה זו לא מצינו שצריך לומר אפילו "רוצה אני". ועל זה תמה משה איך אפשר שיכופר עוון חטא העגל ע"י נתינה שאין האדם רוצה בה כלל? וזהו מה שהראה לו הקב"ה "מטבע של אש": בכל מצב שימצא יהודי יש בו "אש" ("א פייערל") שהיא עצם הנשמה ("נקודת היהדות") הקשורה להקב"ה בכל מצב שיהי'. וקשר זה נמצא לא רק בעצם הנשמה אלא גם בכל פעולות האדם, כי גם פעולותיו של האדם באות מעצם חיותו – עצם הנשמה. ונמצא שכל פעולות האדם קשורות ל"אש" זו ול"נקודת היהדות" שבו. ולכן גם אם נראה שנתינת "מחצית השקל" היא בעל כרחו ושלא ברצון היהודי הנה האמת היא שגם נתינה כזו קשורה עם ה"אש שבנשמה", והרי היא "מטבע של אש" – מטבע הבאה כתוצאה מפעולת עצם הנשמה. ולכן יש בכוח נתינה זו לגלות את הקשר בין היהודי והקב"ה, ולכפר אפילו על חטא העגל ר"ל. (ע"פ לקוטי שיחות חט"ז עמ' 390 ואילך) |
