ולכאורה אינו מובן, שאם כוונת הכתוב כאן היא להזהיר שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת, הי' לו להזכיר את יום השבת בלבד – ולמה הוסיף ואמר "ששת ימים תעשה מלאכה"?

ויש לבאר זה בדרך החסידות:

"ויקהל משה" הוא ענין האחדות, שמשה מקהיל את ישראל והופך אותם ל"קהל" אחד. וזהו שהזכיר הכתוב כאן "ששת ימים תעשה מלאכה", בשביל להדגיש שענין האחדות ("ויקהל") צריך להיות לא רק ביום השבת, אלא גם בששת ימי המעשה:

עלול יהודי לחשוב, שכאשר מדובר אודות יום השבת, שאז מתעסקים בענינים רוחניים – אזי יש ביכולתו להתאחד עם חבירו; אבל כשמדובר אודות ששת ימי המעשה – אז מתיירא שחבירו יסיג את גבולו וכיו"ב. ולכן צריך להזכיר שהאחדות של "ויקהל" צריכה להיות גם כאשר "ששת ימים תעשה מלאכה".

אמנם יש מקום גם לסברא בהיפך, והוא שבששת ימי המעשה, כאשר מתעסקים בעניני חול, אז לא איכפת לו להתאחד עם יהודי נוסף; אבל כשמדובר אודות יום השבת, ברצונו ללמוד לעצמו ולהאריך בתפילה ולעסוק בעבודת ה' באופן שישנו רק "הוא" ו"בורא העולם", ואם כן הזולת מפריע לו. ולכן לא מספיק הציווי של "ויקהל" בנוגע לששת ימי המעשה, וצריך להבהיר שגם בשבת צריך להיות "ויקהל" – אחדות ישראל.