ד''ת קצר לחג

נכתב על ידי aviluba ב-16/4/2017

 פרשת בשלח בה מוזכרת קריאת ים סוף, המאורע ההיסטורי שקרתה ביום השביעי לצאת בנ''י ממצרים, פותחת:  " וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר,, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם " .


מספר נקודות צריכים ביאור.

1. לא מובן הטעם למניעת בנ''י לעבור דרך ארץ פלשתים : ''פן ינחם העם בראותם מלחמה'' ,וכי נסוג ידיו של הקב''ה לעשות נסים ח''ו , וכי לא יוכל לגרום לפלשתים מיתה מידית וכך לא ''ינחם העם'' וירצו לחזור למצרים?! 

2. המתבונן בפסוקים הללו יראה לכאורה דבר משונה. הפרשת מתחילה ''בשלח פרעה את העם" וכו' "פן ינחם העם " וכו' "ויסב אלהים את העם " וכו' " וחמשים עלו בני ישראל  " . למה התורה עוברת מלשון 'עם'  ואומרת 'וחמשים עלו בני ישראל ממצרים'' היה על התורה לומר 'וחמשים עלו העם ממצרים' כמו בתחילת הפרשה? 

על קושיה זו (2) מתרץ הכלי יקר ,רבינו שלמה אפרים מלונטשיץ זצ''ל , 'עם' הם הפחותים שבישראל והערב רב, אליהם אומר הכתוב ''ויהי בשלח פרעה את העם" וידוע  שלשון שילוח הוא שאדם חיצוני מרצונו משלח אותו  עי''ש, והערב רב והפחותים מישראל היו צריכים 'לשלח' אותם ממצרים,  וכן בשבילם היה חשש שמא יחזרו למצרים ''פן ינחם העם'', לא כן בני ישראל שהיו המרומים שבעם,בעלי אמונה ובטחון בה' יתברך,להם לא היה חשש שיחזרו למצרים ח''ו , אלא ''וחמושים עלו בני ישראל ממצרים'' ''חמושים'' מזוינים - באמונה בקב''ה וזו היא כלי זיינם. פירוש , התורה מדברת על שני סוגי יציאות, יציאתם של פחותי העם שלא היו בעלי אמונה שלמה בקב''ה ,ובנ''י שהיו בעלמי אמונה שלמה. 

על פי יסוד זה ניתן גם ליישב את הקושיה הראשונה. וודאי שהקב''ה יכל לעשות נסים  ולהציל את 'העם' ,  אבל לפי הנ''ל מדבור פה על הערב רב והפחותים שבישראל, הלא הם לא היו בעלי אמונה, והקב''ה רצה לחזק בהם את האמונה, ואם הקב''ה היה משלח דרך ארץ פלשתים הרי לא יבטחו בה' יתברך בלב שלם, שכן יהיה גם הצלה בדרך הטבע " ושבו מצרימה", וגם אם הקב''ה יעשה נסים האמונה בו לו תשרש בלבבות הואיל ויש להם הצלה בדרך הטבע, לעומת זאת אם יוליך אותם למדבר, לארץ שממה אשר אין שם לא מים ולא מזון ולא לאן לשוב, אז יבטחו רק בה' יתברך, כי לא היה להם פתרון על דרך הטבע אלא רק חסדי ה', וכך הביטחון תושרש בם האמונה השלמה ואמתית. ( תירוץ זה מוסב על פי ספר 'שבחי כהן' ). 

וזה  החיוב ''למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ,  שנזכור לעולמי עד  את הגאולה הניסי של הקב''ה , וכך נשריש בנו את האמונה המחולטת בו יתברך. 

שנזכה לביאת גואל צדק במה''ב , 

חג שמח. 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה