פרשת השבוע שלח לך

נכתב על ידי אלון, 12/6/2017

 

שלח לך

"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" (יג, ב)

אף על פי שכבר היו ישראל מנוסים בהנהגה ניסית וראו כבר כמה פעמים כי אין דבר שיעמוד נגד רצון ה' והקב"ה הלא הבטיח להם להוריש להם את הארץ, מכל מקום לא היתה עדיין האמונה הזאת שלמה אצלם במידה הראוייה. ולכן מצאו לנכון לבוא אל משה ולדרוש ממנו שישלח מרגלים לפניהם, מפני שהיתה חסרה להם בהירות האמונה – שלא האמצעים הטבעיים המה מועילים ופועלים כי אם רצון ה', שאין דבר העומד בפני רצונו יתברך. וביקשו להם עצות ונכשלו. (ארון העדות).

שלמות האמונה

הקדוש ברוך הוא מבטיח שהארץ זבת חלב ודבש היא אך בני ישראל מתעקשים לשלוח מרגלים שיחקרו את הארץ ויושביה ויוודאו שהכל בסדר. והתוצאה: הכניסה לארץ ישראל נדחית בארבעים שנה, כל בני הדור ההוא ימותו במדבר רק בניהם יזכו להיכנס בשערי הארץ ולא זו בלבד אלא שאותו לילה בו בכו בכייה של חינם נקבע ליום בכייה לדורות הוא יום תשעה באב וחורבן בית המקדש. הספור של המרגלים זה ביטוי לחוסר אמונה בהבטחת ה'. "אני אמרתי להם שהיא טובה והם לא רצו להאמין, חייך שאני נותן להם מקום לטעות". (רש"י הקדוש).

שלמות האמונה זה לדעת שרק ה' יכול לעזור לי. ה' מחכה לרגע הזה שנבין שהישועה שלנו היא רק אצלו ולכן במקום לנסות כל כך הרבה דברים שבדרך כלל לא מועילים, צריך לרוץ אל ה'. וגם כשאדם עושה עוד השתדלויות, צריך לזכור שהפניה אל ה' זה הדבר העיקרי. מתי אדם זוכה לישועה? כשנשבר לבו בקרבו והוא זועק אל ה', ה' אני מוכרח שתעזור לי, אין לי כלום בעולם רק אתה, רק אתה יכול להושיע אותי.

מעשה בבחור מתמיד גדול, שמשפחתו היתה דלה מאד באמצעים, ולא היה באפשרותם להתחייב בעבורו מאומה כך שכל שידוך שהוצע להם לא התקדם. הזמן חלף, הבחור התבגר ועדיין לא מצא את זיווגו. הוא לא ידע את נפשו. יום אחד החליטה אמו הצדקת: חז"ל אמרו (קידושין ל) כי שלושה שותפים באדם: הקב"ה, אביו ואמו. וכיון שהקב"ה הוא בעל הממון, כמו שכתוב 'לי הכסף ולי הזהב נאום ה' " (חגי ב, ה) , על כן הבה נתחייב סכום כמו כל באי עולם, ונתפלל לה' שבזכות זה שהוא השותף העשיר היחיד, ניוושע. כן עשו.

בהצעת השידוך הראשונה ששמעו לאחר ההחלטה, התחייבו הוריו לשלם מחצית מההוצאות. היה זה השידוך המתאים ביותר לבחור. הבחור נסע לחו"ל והחל לכתת לכתת רגליו מבית לבית אך ההכנסות היו דלות. בקצב כזה היה צריך לדחות את החתונה בשנה שלימה ורק ממחשבה זו נשבר לבו בקרבו והוא נכנס לבית הכנסת הסמוך ופנה לה' מקרב לבו שיושיעו.

בעודו מתפלל נכנס לבית הכנסת יהודי פשוט, וניגש לבחור לשמוע סיבת בכיו. כששמע אמר: כל הוצאות החתונה עלי! אך בתנאי אחד. שהחתונה תיערך בדיוק בתאריך ובשעה שבתי מתחתנת ובזכות מצווה זו יעלה זיווגם יפה. אמר ומיד הוציא מכיסו פנקס המחמאות וכתב לבחור המחמאה על כל הסכום שהתחייבו הוריו לתת (אוצרות התורה).

בן אדם יכול להתאמץ בכל הכוח לעשות איזה דבר ופתאום קורה משהו שהורס לו את הכל. וגם להיפך, אדם שמתקשה מאד לישות משהו יכול פתאום לראות ניסים. "רבונו של עולם, עד עכשיו חשבתי שהכל אני עושה, תעזור לי להבין מעכשיו שהכל זה אתה".

כשאדם מתחזק באמונה, הוא מתחיל להבין שהבורא יתברך שמו הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים. הוא מתחיל להבין שרק ה' יכול לעזור לו, שרק רצון ה', הוא פועל.

כלב בן יפונה לא התפתה לעצת מרגלים ולא לקח חלק בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל. איך הוא הצליח? רוח אחרת פיעמה בו. "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו".

רוח של אמונה ובטחון בה'. כלב רץ לחברון, משתטח על קברי אבות, בוכה ומתחנן שיהיה לו הכוח לא לפול בעצת מרגלים והועילה לו תפילתו.

תפילה זה הכי חזק בעולם. אין שום כוח שיכול לעצור התפילה. הישועות מוכנות. איך זה יגיע אליך? דרך איזה צינור? הצינור זה תפילה.

שלמות האמונה זה לזכור שה' איתנו, עמנו ואצלנו. אין יאוש. המרגלים מכניסים בלב העם כזה פחד, כזה יאוש, ואילו יהושוע וכלב מרגיעים ומעודדים, "ה' איתנו, אל תיראום". המרגלים אומרים "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" ואילו כלב מכריז "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה" (יג,ל).

לכל אדם יש עמוק בפנים מרגל קטן שמזכיר לו את כשלונות העבר שלו ומחפש כל הזמן את נקודות החולשה שלו כדי לזרוע ספיקות והסוסים. 'אתה לא יכול, אתה לא כזה צדיק, כבר ניסית הרבה פעמים, זה לא בשבילך, זה עבודה של צדיקים, של חסידים, של אנשים יותר רוחניים, חבל על הזמן שלך, תהיה מציאותי...' כל אחד והרשימה שלו. המרגל הזה זורע פחד ורפיון בלבבות, הוא גורם לחלישות הדעת וזאת מחלה מאד קשה. אם לפני כל צעד קדימה נשאל מחדש: "מי אומר שזה בשבילי", לעולם לא נתקדם.

צריך להתחזק ולזכור כל רגע ורגע שאנחנו לא לבד. הקב"ה אתנו בכל הנפילות והוא עוזר לנו לקום. וגם אם התרחקנו, הוא תמיד מוכן לקבל אותנו בחזרה. וכאשר אדם מסתמך על עזרתו יתברך, היש מעצור לה' מלהושיע? הרי בלא עזרת הבורא אי אפשר לעבור את מפתן הבית ועם עזרתו יתברך אפשר לבקוע את הים.

כל המטרה פה זה להתחבר, מהשליחות האלוקית שלי פה, מהנתונים שלי, מהקשיים שלי, מהסבל שלי. אין בן אדם שלא קשה לו פה, כי אם לא קשה לו, בשביל מה הוא בא לעולם, כל העולם הזה זה התמודדות, התמודדות, התמודדות, עם עוד קשיים ועוד קשיים. אבל אני לא לבד. יש ה'. ה' אוהב גם את המקומות הכי נמוכים. עם ישראל עשה את כל העבירות בעולם אבל הם הילדים שלי, זה הבן שלי, זה התינוק שלי, אני אוהב אותו אפילו עם מה שקרה לו, אני לא יכול לעזוב אותו, בנים הם למקום. נכון, יש לי צדיקים שעושים לי נחת רוח כזו עצומה, שנולדו עם תכונות כאלה, כזאת עם דבקות, עם נקיות כזאת, אבל כמה אני נהנה מהחוזרים בתשובה, שהם עכשיו עוזבים את כל הרשעות שלהם, והם מתמודדים, ויש להם כאלה יסורים כל דקה כי כל התאוות בתוכם. שהם נולדו מתוך קליפות נוראיות אבל הם נאבקים , הם רוצים לצאת מזה, איזה דבר עצום ונורא זה. אנשים שהגיעו לתחתית המדריגה, למקומות הכי נמוכים, אם משם הם ירימו את הראש אל ה', יזכו לשכר הכי גבוה, להרגיש הכי קרובים אל ה'.

שלמות האמונה זה להאמין גם בעצמנו. בטוב שלנו. ברצון שלנו. הרצון זה החלק העיקרי של האדם. הכוח של האדם זה הרצון. אדם צריך לראות את הרצון שלו ולקבל מזה כוח, לקבל מזה שמחה. אם הרצון שלי זה מה שאני, אז אני טוב, אז אני מצליח, כי אני רוצה רק את ה'. נכון, עשיתי עבירה, אבל אני רוצה את השם! אני לא רוצה את העבירה! הלוואי והיה לי הכוח לא לעשות אותה! כל דבר שאדם חושב "אני רוצה" הוא מייד מקבל כוח. מקבל שמחה. אדם לא יכול להשתנות מייד. יש דברים שדורשים עבודה של שנים. יש דברים שדורשים עבודה כל החיים! אין כמעט דבר שאפשר להשתנות בו מייד. אך כל דקה שאתה מואס בעולם הזה, זה הנצחון שלך. אפילו שאדם רואה שהוא לא משתנה, שהוא נשאר עם כל התאוות שלו, כל דקה שהוא מואס בזה, שהוא בוכה לה' תציל אותי מהחושך הזה, זה השינוי! זה שלו לנצח נצחים.

להאמין בה' זה להאמין שהשם אוהב אותך. שהוא רוצה לתת לך. ואם השם אוהב אותי, אז בוודאי שכל מה שהוא עושה איתי זה לטובתי. ואז הרבה יותר בקלות אני יכול להגיד תודה לה', על כל מה שעובר עלי, על כל קושי, על כל נסיון, כי מי שאוהב אותי עושה לי רק טוב, ראית פעם אוהב שעושה רע?

כשאדם באמת מאמין שה' אוהב אותו, הוא גם יודע שה' רוצה לתת לו, אלא מה, רק כשזה יביא לו ברכה, כשזה יהיה לטובתו. השם לא רוצה לתת לו וזה יזיק לו ח"ו. כשמקבלים משהו בלי תפילה, זה מזיק. זה לא מחזיק מעמד. ה' מחכה שנתפלל עד שנהיה ראויים לקבל, נקבל בענווה לא בגאווה. כי כשאדם רוצה ומתפלל על הרצון שלו בלי סוף, כשהוא יקבל, הוא יקבל בענווה. הוא יזכור כל חייו כמה הוא התפלל, כמה הוא הרים את הראש והתחנן אל ה'.

צריך כל הזמן להתחזק באמונה שאין טבע. מה שאנחנו קוראים טבע זה הכל תוצאה של רצון הבורא. וכשהוא רוצה, הוא מקמט את הטבע.

יהודי הולך עם תפילות, הוא יכול לשנות את חוקי הטבע כי התפילה מחברת אותו למי שמושך בחוקים של הטבע.

ה' הוא כל יכול. אדם רואה שבדרך הטבע אין לו שום סיכוי, אז הוא מתייאש. מרים ידיים. תאמין שבורא עולם יעשה דבר שאתה בכלל לא חשבת עליו. תזרוק את השכל, תתחזק באמונה. אני לא מבין כלום, אני לא יודע כלום, השם הוא כל יכול והוא יושיע אותי. איך? אני לא יודע. אני רק מתפלל. מתפלל מתוך אמונה שמה שיש לי זה רק תפילה, ששום דבר אחר לא יכול לעזור לי.

להתחזק באמונה זה לחזור על משפט בן שלוש מילים: אין רע בעולם! אין רע בעולם! כל מה שהשם עושה לטובה הוא עושה! לא תמיד מבינים אבל מאמינים. אדם צריך לחזור על המילים האלה בכל זמן, בכל מקום, בכל מה שעובר עליו. עד שיזכה לראות שהכל זה רחמים. כל החיים, כל מאורע, בין שהולך לו כרצונו, ובין שהולך לו שלא כרצונו. הכל זה רחמים. אברהם אבינו היה מקרב את כל העולם לה' יתברך ודוקא אצלו קרה שהבן יצא לתרבות רעה והוא לא היה יכול לקרבו. צער גדול היה לו לאברהם אבינו, במיוחד כשנאמר לו לשלוח את הילד, שזה בעצם לזרוק אותו מהבית. אך הקב"ה אומר לו: "אל ירע בעיניך על הנער", שזה לא יהיה רע בעיניך, בכל דבר יש חשבונות שמים. לא תמיד מבינים, לא תמיד משיגים, אבל הכל עם סיבה.

מה זה אמונה שלימה? אמונה שאין רע בעולם! שהכל טוב! שכל מה שהשם עושה, לטובה הוא עושה! שעל כל מה שקורה אתנו ועל כל מה שעובר עלינו, על הכל צריך להגיד תודה, ללכת כל היום עם שירות ותשבחות.

לפעמים היסורים כל כך גדולים ונוראים, שהדעת פשוט לא תופסת איך ממשיכים לדבוק באמונה הטהורה והזכה הזו. ובכל זאת ממשיכים. זה החן והיופי שהתלווה לכל היהודים הפשוטים שהיו בכל הדורות, יהודים שיודעים שכתוב כי כל דעביד רחמנא לטב עביד, אז הדבר ברור להם כשמש כי הכל לטובה ממש. ואף אם לא מבינים מה הטובה המונחת עתה בצרה זו, אין הם נבהלים, רק ממשיכים להתחזק ולדבוק באמונה הפשוטה והטהורה שהכל לטובה.

הרב הקדוש רבי שמעון מירוסלב זי"ע האריך ימים והסתלק כשהיה קרוב לבן מאה שנה, וכשנשאל במה האריך ימים אמר: "כל הקורות אותי קיבלתי באמונה וידעתי כי כולם מאת השי"ת וכי הם רק לטובה ולכן הארכתי ימים" ובאר את דבריו ואמר שמי שמערער על הנעשה עמו וחושב שלא מגיע לו כל שקורה לו, לפעמים קוראים לו למעלה, כדי להוכיח לו שמה שנגזר היה צריך לקרות ושפטו אותו בצדק וביושר. אבל לאותם אנשים שמקבלים כל גזירת שמים באהבה אין צורך לקרוא להם לשמים כדי להראות להם את דרכי ה' ולכן הם מאריכים ימים...

אדם הולך עם אמונה הוא לא נשבר משום דבר. הוא יודע שמשמים מכוונים כל דבר קטן שקורה לו ובודאי מה שקרה זה טוב, כי מי יודע ממה הצילו אותו כשקצת עכבו אותו, מי יודע מה הוא ממתיק עכשיו עם היסורים שהוא עובר. השם ברא אותי בשביל לרחם עלי, וכל מה שעובר עלי הכל זה רחמנות. גם הדברים שנראים לא טובים ח"ו – הכל זה רחמנות. כי דבר שנעשה בשביל לקרב את האדם לה', בודאי שהוא טוב. אם כן, הכל טוב, כי הכל נעשה בשביל לקרב את האדם לה'.

אדם מתחזק באמונה, אז הרבה יותר קל לו עם בני אדם כי זה לא אשתו ולא השכן ולא החבר, זה הכל ה'. זאת דרגה מאד גבוהה באמונה, אך עם הרבה עבודה פנימית, ועם הרבה תפילות, אפשר לזכות. רבונו של עולם תעזור לי לזכור שהכל אתה עושה לי, שככה בדיוק אתה אוהב אותי, שזה מהאהבה שלך מה שקורה לי.

אי אפשר לחיות בלי אמונה. כי כל כך קשה להבין מה שקורה אתנו בעולם הזה, כל כך קשה להבין משהו בחשבונות של הקב"ה, שבלי אמונה נופלים מהר מאד לקושיות, לטענות, לכעסים. אדם כל הזמן מתלונן, כואב לי פה וכואב לי שם, וחסר לי זה ואין לי זה. מי אמר שצריך להיות לך זה? אולי נבראת ככה שבכלל זה לא יהיה לך? אולי ה' בכלל לא רוצה לתת לך את הדבר הזה והזה. מי אמר שבשורש הבריאה צריך להיות לך זה וזה וזה. יש אנשים שהם חושבים שהם צריכים ללכת למקום מסוים, להתקבל למקום מסויים, והם לא צריכים ללכת לשם, הם צריכים להיות דווקא כאן, במקום הזה, ולא שם. אבל הם רוצים ללכת דווקא לשם, למקום שלא מקבלים אותם. מי אמר שזה הנכון. תבקש מה', תמלמל, כל הזמן תמלמל, לתפילה קצרה יש לפעמים כוח עצום, אם כל הזמן תמלמל, ה' כבר יראה לך מה נכון בשבילך, הוא יוביל אותך למקום שלך.

עיקר החיים זה אמונה. עם אמונה אפשר להתחיל כל פעם מחדש. אמונה שהכל מאת ה' והכל לטובה. כל הצלחה שלי היא מבורא עולם וגם כל חוסר הצלחה, גם זה מבורא עולם. בלי אמונה אדם אבוד לגמרי, כי תיכף כשעובר עליו איזה משבר, אין לו אל מי לפנות, והוא ממש נשבר לרסיסים ולא יודע לתת עצה לנפשו מרוב ספיקות ומרירות ועקמומיות שבלב.

כמה צריך להיזהר מעצבות. כי כשאדם מרגיש שהוא מקופח, שהוא מיסכן, דוקא לו קרה מה שקרה, למישהו אחר זה לא קרה, אז הוא מתחיל להיחלש באמונה, ולהתבלבל, ולהתמרמר, וברגע שאדם עצוב, והוא ממורמר, אז אין לו בכלל קשר עם הקב"ה, כי איך אפשר להיות בקשר עם הקב"ה אם אני מתמרמר, ואני חושב שלא עשו לי טוב, הרי ה' עושה את הכל. צריך לתפוס את עצמי לפני שזה קורה לי. ואם קרה לי שנפלתי טיפה לעצבות, אני צריך בכל הכוחות למשוך את עצמי, בכל הכוח לברוח מזה.

כשאדם יודע שכל ענייניו הם רק בידי ה', כשאדם זוכה להיות יהודי אמיתי, שמאמין בה' בלי שום חוכמות, אז הוא זוכה לעבור את חייו בטוב ובנעימים. כי גם בעת הצער והדחק והחושך והאפילה, הוא מחזק עצמו באמונה הפשוטה ובמקום ליפול למקומות של מתח ועצבים ועצבות, במקום זה הוא זוכה לזכור שהכל מאת ה'.

כשאדם כזה מצליח במשהו, הוא מתמלא בהכרת הטוב לקב"ה ומודה לו מעומק לבו שהצליח את דרכו, הוא זוכר איך הוא התחזק בתפילה כשה' עיכב את ההצלחה שלו, את מימוש הרצונות שלו ועכשיו הוא יודע להעריך את הטוב הזה שה' עשה אתו וכולו תודה וכולו תפילה שימשיך לזכות בדבר הזה ובעוד דברים. זאת ההצלחה האמיתית של האדם. ככה זוכים באמת להתקרב אל ה'.

כמו בסיפור הבא

וכסף מנלן?

קדימון הכרחי

פרק א

יודע כל אבא מצוי, כי כאשר נסגר ווארט, בצד השמחה הגדולה, נובט בקצב מהיר שיח קוצני מלא בפרחי דאגה סגולים וחששות אדומים. תירגעו, הכסף כידוע מקורו ברצון השי"ת, אבל אנחנו טרחנים בני טרחנים, דאגנים בני דאגנים, מנסים לעזור למלך הזן ומפרנס לכל, להביאו לידינו בכמויות גדולות ואם אפשר בזריזות. נכון, הוא זן מביצי כינים ועד קרני ראמים, אבל לפני שעה נסגר ווראט וחתמנו פה על תנאים, וחתונה, ושכירות, ותכשיטים וביגוד, ומה לא? וכסף מנלן?

וכי יש לנו זמן להתרכז בכינים או בראמים, כאשר גאולהל'ה או-טו-טו נישאת? "תראי קלרה, אני לא מתלונן, ברוך השם, הקב"ה עזר, עוזר ויעזור, אבל עכשיו חתמתי על סכום, שאין לי אפילו רעיון קלוש ותשוש מנין אגייס אותו. הגמחים מכירים אותי יפה, נתנו לנו עד כה בעין יפה, אבל יכולת ההחזר שלנו מפונצ'רת בארבעת גלגליה, נגמרו לה המים ברדיאטור, אין לה שמן מנוע והבוכנות חורקות. המשכורת שלך ושלי, צריכות לעמוד בפני דבשת כבדה של החזרים מחתונות קודמות, שעם עוד קש קטן על גבן, אין גמל, אין דבשת ואין מדבר".

קלרה צחקה, היא מאד אהבה את ההומור של בעלה שמואל, אבל השיח הקוצני ההוא לא הירפה ממנה, כי חיוכים ולהטוטי לשון – הומוריסטיים ככל שיהיו לא בדיוק מייצרים כסף, ובמיוחד לא 100,000 ₪.

פרק ב

שבוע אחרי. "תראי קלרה", הסביר שמואל לרעייתו המשתאה "או שצוחקים עלי, או שצוחקים עלי....". ר' שמואל רחמנינוב פקיד עירייה זוטר במחלקת המים ורעייתו קלרה עוזרת גננת, סגרו את הווארט של בתם השביעית גאולה, אבל הגאולה הפיננסית לא נראתה באופק. בלי עין רעה, 16ילדים נולדו לזוג הנפלא הזה, ששמו הלך לפניו הן בשלום הבית שבקע והאיר למרחקים, והן בהצלחה המסחררת בחינוך הילדים.

האמת ניתנת להיאמר, שרחמנינוב היה כלכלן ממדרגה ראשונה, לוליין כלכלי מן המשובחים שיש, אשר ידע לנצל כל שקל, וכל חיסכון אפשרי, כולל ניצול מקסימלי של קופות גמל נסתרות ופנסיות שונות ומשונות שניתן להמירן בהלוואות לא רעות בכלל, זה מה שסייע לו לחתן שישה ילדים בעין טובה וביד רחבה. ארבעה מתוכם כבר רכשו דירות, והשניים הנוספים בדרך.

אלא שנכון להלילה, אחרי שההמולה התפזרה רחמנינוב ניגב כמה אגלי זיעה מרקתו הימנית עם מפית נייר כמושה, וניסה לגלות כמה רסיסי ביטחון ואמונה, שסירבו להיחלץ מן הבור שלהם. "לא מבינה אותך, צוחקים עליך או לא?" התענינה קלרה. "שתביני, מתקשר אלי הסנדלר שלנו ר' אלכסנדר רבינוב, זה שיש לו קול עבה ועמוק, מה אומר לי? 'שמואל אתה לבוא לסנדלריה שלי, יש פה מעטפה בשבילך 25,000 דולר. אתה לא לשאול מי נתן, מה נתן, איך נתן, אני אלכסנדר רק שליח פה, אתה להבין?" 25,000 דולר? זה בדיוק מה שאנחנו צריכים? מה לאלכסנדר ולשליחות הזו, ובכלל מי שלח אותו?" התעגלו עיניה של קלרה סקרניות להפליא. "זה בדיוק מה שאני מסביר לך... או שצוחקים עלי... או שאלכסנדר עושה ממני צחוק..." גיחך שמואל.

אחרי שעה. ר' שמואל רחמנינוב נכנס לסנדלריה של אלכסנדר. הוא צעד מהוסס משהו, עם חצי חיוך מלאכותי בקצה השפה הימנית.

"אתה להיכנס שמואל, אני כבר דופק פה מסמר אחרון בנעליים של גברת, ואתה לקבל ירוקים ירוקים בתוך גומיות. ואני להגיד לך עוד פעם, שמואל לא שואל לאלכסנדר מי נתן, מה נתן, איך נתן, כי אצל אלכסנדר מילה זו מילה, אני פה רק שליח פה. אתה להבין שמואל?" המסמר האחרון ורצועת הדבק שיוו לנעל צורה בטוחה. אלכסנדר פתח מגירה נסתרת ושלף משם מעטפה חומה. "אתה לספור שמואל, שלא יגידו חס ושלום אלכסנדר נגע בכסף, אני פה רק שליח פה..." שמואל חש את פעימות ליבו מכות בחזהו ומאיימות לפצפצו. אחרי 10 דקות ושתי ספירות, הסכום היה חד משמעי 25,000 דולר. הוא פער את פיו משתאה ורצה לשאול, אבל אלכסנדר בקולו העבה והאיטי חזר על המשפט השחוק משהו, "שמואל לא שואל לאלכסנדר מי נתן, מה נתן, איך נתן...". אחרי תפילת ערבית ושיעור דף היומי, הוא נכנס הביתה, התיישב במרפסת. קלרה הגישה לו מיץ תפוזים סחוט ושתי פרוסות טורט. "אלכסנדר אמר שהוא רק שליח... אני המומה", הפטירה בצאתה מן המרפסת.

פרק אחרון

"שלום לך אדון לוי, שמי מרדכי, אתה בטח משתאה כמו הקוראים שלך, מנין נחתו על ר' שמואל שלנו 25,000 דולר שמתאימים כמו כפפה ליד, התחייבות שלו בווארט של גאולהל'ה ובכן, הנה התשובה. כשאבא שלי חיתן לפני שלוש שנים את נחמן, בנו השישי, שמנו לב כולנו, שאבא עשה מעל לכוחותיו... ויש לו עוד 10 ילדים לחתן. הוא אף פעם לא דיבר על כך, אבל היה לנו לב רגיש לקלוט שהמשימה הבאה, נישואיה של גאולהל'ה עדיין בת 17, כנראה לא תצלח, בטח לא באופן המקובל... איך אומרים, הוא כבר עם הלשון בחוץ, סחוט, תשוש, וכמצולה שאין בה דגה. ואז עלה במוחי רעיון.

מה עשיתי? כינסתי אני הבכור את אחיי ואחיותיי הנשואים. הסברתי להם את המפה לאשורה, וסיכמתי את הדברים במילים הבאות 'יש איסור מן התורה 'לא תעמוד על דם רעך', אבא ואמא שלנו, הם בשר מבשרנו, ואנחנו חייבים בכבודם ובריאותם, לא יעלה על הדעת שנפקיר אותם במסע הארוך הזה... אני מבקש מכם להילחץ חושים. מה פירוש? הפירוש הוא שמכאן ואילך המעשרות של כולנו נאספים אצלי, חודש בחודשו, ולאחר שגאולה תסגור ווארט, אוציא את האוצר מן הבוידעם ונעביר לאבא. על יהודי טוב לשאת בעול עם חברו, ויתר על כך, עליו לשאת בעול עם אביו ואמו. ובאותה נשימה ביקשתי מהם, לא להגיע לשבתות עם ידיים ריקות, לא יעלה על הדעת שנבוא כמו שיעקב ירד מצרימה כ – 70 נפש לבית הוריהם, בלי מגש של עופות צלויים, סיר אורז וכמה סלטים. בואו נקל עליהם ולא נכביד ... הורינו בני 60 עוד מעט, וככל שנעזור להם, הם יזכו לאריכות ימים וגם אנחנו'.

ר' לוי, המשימה הוכתרה בהצלחה מסחררת, הגיוס הממוני היה מושלם, המעשרות הועברו אלי בעין יפה, נאגרו, היו גם כאלה שעשו שנור פה ושם, והסכום שאבא התחייב ניתן לו במלואו. והמשימה נמשכת, בעוד שנתיים עוד אח יתחתן...". תרשה לי לשאול מרדכי, מדוע בחרתם באלכסנדר הסנדלר שיהיה שליח? שאל הסופר. "הא, כמובן, מדובר ביהודי ירא שמים, עם עקרונות של ברזל, אמרו לו לשמור על סוד, אז הוא שומר... אבל שלא תטעה אדון לוי, בליל השבע ברכות האחרון של גאולה, הוזמן גם אלכסנדר הסנדלר, שאמר דבר תורה קטן, ואחרי אישור ממני לחש על אוזנו של אבא 'אני רוצה שאתה לדעת אדון שמואל, שהכסף זה לא אני, זה ילדים שלך אספו, ואתה להיות מאד מאד גאה בשבילם... באמת יש לך ילדים גוטע גוטע, אתה לחנך הכי טוב בעולם'.

"ואבא? ניגב את דמעותיו בשקט".

תפילה

רבונו של עולם

היום התפילה שלי תהיה בעיקר להגיד תודה. תודה שיש לי אותך. תודה שאתה זמין לי 24 שעות ביממה. תודה שזכיתי ללמוד לדבר איתך כי אני באמת באמת לא יודע מה הייתי עושה בלי זה. תודה שכשאני עובר משהו קשה, אני מייד זוכר שיש לי אותך וזה מרגיע אותי. כי אני יודע שאני יכול לברוח אליך, לדבר איתך, למצוא את המילים הכי מדוייקות ולחזור עליהם שוב ושוב, בלי סוף. עד שהנפש נירגעת.

לפעמים אני לא מבין מה קורה לי, אני מבולבל, אני מודאג, ואז אני פשוט מבקש ממך אבא שתשים לי את המילים המדוייקות בפה וכשאני זוכה למשפט כזה, אני חוזר עליו שוב ושוב עד שאני מוצא מרפא לנפשי, עד שאני נירגע. ואם החושך חוזר, ממשיכים לדבר אתך אבא, מוצאים את המשפט שעכשיו הוא מדוייק וממשיכים לחזור עליו שוב שוב עד שנירגעים. כי כשזה מדוייק זה פועל הכי טוב.

והמשפט הזה, המילים האלה, אני יכול להגיד אותם בכל זמן ומקום, מתחת לעצים בהתבודדות, או בכותל בדרכי לישיבה, על המרפסת של הישיבה מול אבן השתיה, ובתפילת שמונה עשרה, וגם כשאני הולך בדרך, בכל מקום ובכל זמן אני חוזר על הדברים כי זה מה שמרפא לי את הנפש, זה מה שמחזיר אותי אליך.

אבא שבשמים, זה כזה תענוג לעבור איתך כל מה שקורה לי בחיים. זה כזה תענוג לרצות לעשות את רצונך אפילו שאני לא תמיד מצליח. אבל אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה והרצון שלי זה מה שאני. תודה אבא שיש לי אותך. כי בלעדיך אנא אני בא.

שבת שלום,

הרב מנחם אזולאי

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע