"וידבר משה אל ה' לאמר. יפקד ה' אלקי הרוחת לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה. ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" וגו' (במדבר כז,טו-יח). 'וידבר משה אל ה' לאמר - להודיע שבחן של צדיקים, שכשהם נפטרים מניחים עצמן ועוסקין בצורך צבור. "לאמר" - אין ת"ל "לאמר"! מה ת"ל "לאמר"? אלא אמר לו: הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה ואמר לו "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלקים בו וסמכת את ידך עליו". ר' אלעזר בן עזריה אומר: בד' מקומות בקש משה לפני הקב"ה והשיבו את שאלותיו. כיוצא בו אתה אומר (שמות ו) "וידבר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים", שאין ת"ל "לאמר", מה ת"ל "לאמר"? אלא אמר לפניו: הודיעני נא אם אתה גואלם ואם לאו, עד שהשיב המקום על שאלותיו, שנאמר "ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו". כיוצא בו אתה אומר (במדבר יב) "ויצעק משה אל ה' לאמר א-ל נא רפא נא לה", שאין ת"ל "לאמר", ומה ת"ל "לאמר"? אלא אמר לפניו: הודיעני נא אם אתה רופא אותה אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה על שאלתו, שנאמר "ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם ז' ימים". כיוצא בו אתה אומר (דברים ג) "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר", אין ת"ל "לאמר", אלא אמר לו: הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו, עד שהשיבו המקום "ויאמר ה' אליו רב לך". אף כאן אין ת"ל "לאמר", אלא אמר לו: הודיעני נא אם ממנה אתה עליהם פרנסים ואם לאו, עד שהשיבו המקום: "קח לך את יהושע בן נון"' (ספרי). דברי חז"ל: 'להודיע שבחן של צדיקים, שכשהם נפטרים מניחים עצמן ועוסקין בצורך צבור' , מזכיר לי שכשמרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א התעורר בביה"ח לאחר ההתקף לב שעבר (שבהמשך נפטר שם בביה"ח מדום לב) דבר ראשון שהיה חשוב לו זה האם ספרו 'הר הבית' הגיע לרבין, בניסיון לשכנעו שימנע מלמסור לפלסטינים. זה מה שהיה חשוב לו לפני פטירתו, כמו משה רבנו ע"ה. לא דאג לעצמו אלא לכלל ישראל. ראב"ע מביא ארבעה מקומות שבהם משה בקש ורצה תשובה וה' ענה, וכאן מדובר על צרכי כלל ישראל, כך שנראה שגם בשאר זה קשור לצרכי כלל ישראל. גאולת ישראל ממצרים, ודאי שייך לצרכי ישראל. צרעת מרים וכניסת משה לארץ גם קשור לצרכי ציבור, כיון שהם מנהיגי ציבור נאמנים, שהציבור צריך להם (ולכן שתתרפא מצרעתה שמונע ממנה להיות במחנה, וכן שיכנס לארץ ללוותם). עניין זה של צרכי ציבור זה קשור למהותו של הצדיק: '"אספה לי" וכי לא היו זקנים לשעבר? והלא כבר נאמר במצרים (שמות ג, טז): "לך ואספת את זקני ישראל"? אלא מפני מה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "אספה לי שבעים איש"? ללמדך, שבשעה שאמר פרעה (שם א, יג) "הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים", קבץ את כל ישראל, ואמר להם: בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה. היינו דכתיב "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך", בפה רך. נטל סל ומגריפה, מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה? מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן, לפי שהיו בעלי כח וגבורים. כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים, ואמר להם: חשבו את הלבנים. מיד עמדו ומנו אותם, ואמר להם: כזה אתם מעמידים בכל יום ויום. מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל, והשוטרים התמנו על יתר העם. וכשאמר להם (שם ה, ז) "לא תוסיפון לתת תבן לעם" היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות, היו מכין הנוגשים את השוטרים, שנאמר (שם, יד) "ויכו שוטרי בני ישראל". והיו השוטרים מוכין על יתר העם ולא היו מוסרין אותן בידי נוגשים. ואומרים: מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם. לפיכך כשאמר הקב"ה: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל", אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר לו: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו", אותן הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכנת הלבנים, יבאו ויטלו בגדולה הזו. לפיכך הוא אומר: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו". ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור, לפיכך ונשאו אתך במשא העם, ללמדך שהשוון הקב"ה למשה. מכאן את למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל, זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש' וכו' (במדבר רבה טו,כ). גם אצל משה התורה מספרת שעוד בצעירותו היה יוצא לראות את סבלם של ישראל, וגם הרג את המצרי (שמות ב,יא-יב), שדברים אלו מחדדים את היותו קדוש. לכן בארבעה אלו שקשורים לצרכי ציבור, בא משה ובקש תשובה מה', מכוח מעלת צרכי בנ"י. נראה גם שארבעה אלו קשורים לא"י, ולכן היה חשוב למשה לקבל תשובה, וגם בשל מעלת א"י היה ראוי שידרוש תשובה ברורה (ולא רק לבקש מה'). כיון שא"י קשורה לקשר ביננו לה', שבה הנבואה (מכילתא שמות יב,א ['מסכתא דפסחא' פתיחא]) ובה עיקר מעלת התורה והמצוות (ספרי "עקב" מג) לכן ראוי לשאול ולבקש תשובה ברורה בקשר אליה. (וגם בשל עניין החיבור לה' יכול לבקש תשובה, כעין שאומר לה' שיפנה אליו, שזה חיבור ביניהם). גאולת מצרים הייתה כדי שיבואו לארץ בסוף ("והבאתי"). מנהיגות טובה מוצרכת כדי שיוכלו ליכנס לארץ כראוי (שיארגן את כל העם במלחמה על א"י ובחלוקתה). משה רצה ליכנס לארץ שזה קשר לארץ, וגם שבכך תהיה כניסה שלמה וראויה לארץ, שבזה יתוקן העולם ותבוא הגאולה, שלכן לא נכנס כי הגאולה לא באה על ידו אלא ע"י משיח בן דוד (היהודי הקדוש מביא שדרש ר' תנחומא: 'אמר רבי תנחומא: "תחנונים ידבר רש", זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים. "ועשיר יענה עזות", עשירו של עולם זה הקב"ה ענה אותו עזות, שנאמר: (דברים ג) "אל תוסף דבר אלי"' [דברים רבה ב,ד] שהכוונה היא ש"עזות" אלו האותיות החסרות להשלמת ר"ת של 'רב' שזה 'רות בועז', שזה מה שה' ענה לו, שלא נכנס כי הגאולה לא באה על ידו אלא ע"י משיח בן דוד). מרים הצטרעה ובזמן ההוא כל העם חיכה לה, ולא המשיכו בנסיעה לא"י ("והעם לא נסע עד האסף מרים". במדבר יב,טו), וכן: 'דבר אחר "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ" (במדבר יב, א): "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" ואחר כך "שְׁלַח לְךָ" זה שאמר הכתוב (ישעיה מד, יח): "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם". מה ראה לומר אחר מעשה מרים "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים"? אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיאמרו לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה שלא יהיו אומרים לא היינו יודעין עונש לשון הרע. לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא הענין זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת, כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע. שאם בקשו לומר לשון הרע יהיו מסתכלין מה נעשה למרים. ואע"פ כן לא רצו ללמד, לכך נאמר "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם"' (במדבר רבה טו,ו). ממילא צרעתה קשורה גם נגד המרגלים, שבגללם לא נכנסו לארץ בדור המדבר, וגם חטאם קשור לגלות מהארץ (תענית כט,א) לכן צרעתה קשורה לא"י. אולי גם משה העז לבקש תשובה בזכות האמהות [כעין הנאמר על שרה שהייתה גדולה בנביאות מאברהם (רש"י. בראשית כא,יב) כך שקשורה לנבואה חזקה יותר]. לכן הגאולה ממצרים קשורה לשרה, כיון שלאברהם נאמר בברית בין הבתרים על גלות מצרים וגאולתה. כניסת משה לארץ קשור לרבקה, שיצחק לא יצא מהארץ. ומנהיגות לישראל וצרעת מרים [שהיתה מנהיגה] זה קשור לרחל ולאה, שמיעקב יצאו השבטים (שכשישנם רבים צריך מנהיגות). או שמנהיגות זה בשביל מנהיג שמכניסם לארץ, ולכן כמכוח רבקה (א"י), ומשה מנהיג יחד עם מרים את בנ"י במדבר ולכן מכוח רחל ולאה (כביטוי לבנ”י הרבים). או צרעת מרים זה כנגד המרגלים ולכן קשור לא"י-רבקה, ואילו משה והמנהיג שמחליפו, הם הראש של בנ"י, ולכן קשור לשבטים-רחל ולאה. נראה שהכל קשור, שהאמהות דואגות לכלל בנ”י, בהיותן אמהותינו (וזהו כנגד מעלת צרכי הציבור), והנשים גם קשורות לא”י שהם רצו בארץ ולא חטאו במרגלים (במדבר רבה כא,י). אולי לכן בלעם יעץ להחטיא דווקא בבנות מואב כדי למנוע מישראל ליכנס לארץ. מעבר לחומרת חטא הערווה, בא להחטיא דווקא את הגברים שהם הנקודה החלשה בקשר לא”י, כדי לעלות את מידת הדין עליהם כעין לעורר את אשמת עוונם (במרגלים). לכן דווקא פנחס הוא זה שהפסיק את הדבר בהריגת כזבי בן צור, כיון שזלזלו בו שאבי אמו היה עובד ע"ז (אמנם שזלזלו בו נאמר לאחר שהרג את זמרי [סנהדרין פב,ב], אבל זה מראה מה ראו בו תמיד), לכן בא כעין תוך כדי הדגשת כוח מעלת אמו (שהתגיירה) ותיקן את חטא בנות מואב. לכן עכשיו נתכהן ולא קודם, כעין שמקודם ראו בו כקצת פגום בשל אמו (שלכהן אסור בגיורת) ועכשיו הוכח שהוא ראוי (ומה שאמו גיורת, הרי הוא נולד לפני שהתכהן אהרן, ולכן לא נחשב לפגם). אולי לכן 'א"ל הקב"ה למשה: הקדם לו שלום, שנאמר (במדבר כה, יב) "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום", וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם' (סנהדרין שם) בפשטות זה בשל מעלת מעשה קנאתו, אולם אולי זה קשור לתיקון בקשר לא"י, שהיא מכפרת תמיד (ספרי דברים לב,מג).