למה אברהם לא התמקח על מחיר מערת המכפלה?

נכתב על ידי ilan sendowski, 17/9/2017

אחרי שאבימלך החזיר את שרה לאברהם, הוא העניק לה אלף שקלי כסף שישמשו "כְּסוּת עֵינַיִם",[1] כלומר להוצאות קבורה לה ולמשפחתה (בראשית כ טז).[2] מכאן הסיק אברהם שהוא היה חייב להעניק לאשתו אחוזת קבר מכובדת, שערכה אלף שקל לפחות.

בתקופה של אברהם האיפריה החייתית היתה המעצמה העולמית. מרכזם היה בתורכיה וצפון עירק. החיתים הקימו האחזות בחברון שבכנען. החיתים הכירו ופעלו לפי חוקי חמורבי, שיסדו שלטון מסודר והוגן. אברהם, שגם הוא חי תחת חוקי חמורבי, העדיף לגור בסביבת החיתים.

לאחר מות שרה, אברהם חיפש קרקע שתשמש אחוזת קבר משפחתית. הוא יכול היה לבחור אחוזת קבר במדבר באר שבע בחינם, אולם העדיף לקבור את שרה ליד ביתה בחברון, ולהעניק למשפחתו אחיזה בקרקע לדורות. אברהם חיפש מערה שניתן להרחיבה כדי להוסיף בה מקומות קבורה חדשים בכל דור. הוא לא רצה לקנות אחוזת קבר בשדה שראוי לעיבוד, כי זה בזבוז אדמה פוריה, מספר הקברים מוגבל, והקברים והגופות יהיו חשופים לפגיעה.[3]

אברהם בחר מערה שהייתה ב"שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא" (בראשית כג יז) "הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית כג יט), ששם הוא חי זמן רב (בראשית יד יג, בראשית יח א). יש לשער שהמערה לא הייתה אחוזת הקבר של משפחת עפרון, אלא רק מחסן או מחסה לאנשיו.

מהכתוב ניכר שעפרון היה שליט העיר חברון, וראה בה את עירו שלו, ככתוב: "וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ"(בראשית כג י), כשם שנאמר על שכםבן חמור נשיא הארץ שליט שכם: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ"(בראשית לד כד). הוא ושאר הנכבדים חלקו כבוד רב לאברהם, כדבריהם: "אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בראשית כג ו). גם עפרון עצמו נהג באברהם בכבוד, כאדם השווה לו במעמדו: "אֲדֹנִי, שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ, אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא" (בראשית כג טו).

אברהם ביקש לקנות את המערה בלבד, שכנראה נמצאה על צלע הר שגבל בשדהו של עפרון. עפרון הציע את המערה והשדה שלפניה בחינם. עפרון לא ידע מה ערכה של מערה, ואולי גם לא היה מעוניין להרשות לאברהם לסלול אליה דרך שתכרסם בשדהו. לפי החוק, עיסקה שאין בה החלפת תמורות היא מתנה, וקל יותר לבטלה. אברהם הבין זאת, והתעקש לקנות את המערה במחיר סביר, כי הוא וגם עפרון היו עשירים מאוד. עפרון ביקש ארבע מאות שקלי כסף, לפי ערכם השנתי המשוער של תנובת השדה והעצים.[4] אברהם שילם לעפרון את הסכום בפני נכבדי שער העיר, כעדים, אולם לא דרש שטר בעלות. ככל הנראה, אברהם לא היה מעונין בתוצרת החקלאית של השדה (בראשית כג יז), ולא דובר על תשלום תמורת ההשקעה בעיבוד השדה עד למועד העסקה. עפרון ככל הנראה הבין שיוכל להמשיך לעבד את השדה ללא תשלום, והדבר השפיע על המחיר שדרש מאברהם.

יוסף, עבד "יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"(בראשית לט ו), נקנה בעשרים שקלי כסף (בראשית לז כח); קרוב יותר לענייננו, יעקב קנה חלקת שדה ליד שכם "בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית לג יט),[5] אולם קשה לדעת אם מדובר באותו ערך של כסף, ומה היו שטחי שתי החלקות. לכן אין לדעת האם המחיר ששלם אברהם היה הוגן, נמוך או מופקע.

לאברהם היו סיבות טובות לא להתמקח על מחיר המערה:

  1. כשאבימלך נתן לו את אלף השקלים לאברהם, הוא אמר לשרה: "הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ [שרה]" (בראשית כ טז). כלומר: אברהם היה אמור לקנות בכסף הזה אחוזת קבר לעצמו וגם לבניו ולבני בניו.
  2. ייתכן שאבימלך, שנתן לאברהם אלף כסף, עוד היה בחיים בשעת העסקה,[6] והיה מגלה שאברהם החליט "לחסוך" ולא להוציא את כל הכסף על אחוזת קבר,כפי שאבימלך דרש ממנו (בראשית כ טז).
  3. אלוהים פקד על אברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כא יב), לכל ימי חייו וחייה. שרה ידעה שאברהם קיבל מאבימלך סכום נכבד להוצאות קבורתה, אלא שהיא לא בחרה לה קבר בחייה. לכן, קניית אחוזת קבר יקרה הייתה גם בבחינת ציות לרצונה של שרה.
  4. מכירה היא תמיד תהליך ממושך, גם כאשר שני הצדדים מעוניינים בעסקה. במקרה הנוכחי, עפרון לא היה מעוניין למכור, ואברהם היה חייב לקנות את המערה כדי לקבור את שרה במהירות. אברהם החליט לבצע את העסקה בפני נכבדי העיר כדי לאלץ את עפרון למכור, ואפילו הבהיר לעפרון שהוא מוכן לשלם כל מחיר, כדבריו: "נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי [את הכסף]" (בראשית כג יג). אברהם חשש להציע מחיר נמוך או גבוהה, שיעליב את עפרון ויסבך את העיסקה.
  5. אברהם התעקש שעפרון יקבע מחיר, והוא התכוון להסכים לשלם מיד, ובלבד שהמערה תעבור לרשותו, הרי היו לו בכיסו אלף שקלי כסף מיועדים לקנית המערה.
  6. לעתים קרובות, ההתמקחות יוצרת מתח בין הצדדים. מכיוון שהעסקה התבצעה בפומבי, בפני נכבדי העיר, שום צד לא העז להתמקח, כדי לא להתבזות בפומבי ולהביא לעצמם שם רע. סביר שעפרון הציע מחיר הגון, ואברהם לא היה יכול לסרב.

למערה, לשדה ולזכויות השימוש בשדה לא היה מחיר מוגדר. לכן, סביר שעפרון בקש מחיר שנראה הגון לכל הנוכחים, בלי לאבד את כבודו, ואברהם הצליח לקנות את המערה ולצאת ברווח מהמתנה שקיבלה שרה לקבורתה.

[1] אנשים נכבדים זכו בכבוד במותם: סגרו את עיניהם, הניחו מטבע כסף על ארובות העיניים, סגרו אותם בתיבת קבורה, וסגרו אותם במערה או מבנה.

[2] ראו בפרק "מתנתו של אבימלך לקבורת שרה: 'הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם".

[3] אנשים שברו מצבות, גנבו את האבנים לבניה, וגנבו את התכשיטים של הנפטר.

[4] בחוקי היובל, מחיר שדהנקבע לפי שני תבואה (ויקרא כה טו).

[5] קשיטה היא מטבע ששווה בערכה לנזם זהב (איוב מב יא). לפי הרודוטוס שער הזהב היה פי 13 משער הכסף באותו משקל. (כתבי הרודטוס 3-95) כפי ששמה מעיד, קשיטה שימשה לקישוט. מטבעות נקשרו בחוט ונענדו על הראש, המותן, ידים או רגלים.

[6] הן אבימלך מלך גרר ופיכל שר צבאו ביקרו את יצחק בבאר שבע לאחר נשואיו של יצחק עם רבקה.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה