ברכת הרואה - סברא יפה בעקבות גרסא מדוייקת יותר ברמב"ם

נכתב על ידי אריאל מרדכי פנדל ב-14/12/2017

 ברכת הרואה –

גרסה מדוייקת ברמב"ם וסברא נפלאה

 

איתא בגמרא (שבת כג.) "אמר רב יהודה... הרואה מברך שתים ומדליק מברך שלושה".

חידוש הוא בנר חנוכה שאפילו הרואה אותם מברך ברכת ההודאה (ושהחיינו ביום הראשון[1]).


נחלקו הראשונים בהסבר חידוש זה. האם גם מי שכבר הדליק וברך בעצמו יברך עוד פעם כאשר רואה? או אולי רק אם לא ברך בעצמו? ומה לגבי מצב ביניים: לא הדליק בעצמו אבל הדליקו עליו בביתו ובעצם כבר יצא ידי חובתו.


רוב הראשונים צמצמו ואמרו שרק אם לא הדליק ולא הדליקו עליו, וגם אין עתיד להדליק – מברך על הראיה. כך כתב הר"ן (שבת י. בדפי הרי"ף) ווהוסיף להסביר "...הא לאו הכי, לא, שלא מצינו יוצא במצוה שיתחייב לחזור ולברך על הראיה". וכן כתב הרשב"א.

גם הרמב"ם (הלכות חנוכה ג, ד) מסייג את דין הגמרא אבל פחות: "כל הרואה אותה ולא בירך מברך שתים". משמע גם אם הדליקו עליו, דכל שלא ברך הוא בעצמו – מברך על הראיה.  


סברת כל הדעות היא ברורה. חכמים תקנו שכל אדם יוכל לברך בדרך כלשהיא. דכיון שמצוה זו תלויה בבית (שאם אין לו בית משלו, אינו יכול להדליק בעצמו), רצו חכמים שיקיים את מצות ההודאה על הניסים (שהרי קבעום ימים טובים "בהלל ובהודאה", בדיוק בשביל ענין זה של ההודאה). רק נחלקו האם בזה שהדליקו עליו, נפטר גם ידי חובת ההודאה או רק ידי חובת ההדלקה.


אלא שראיתי ברמב"ם בהוצאה מדוייקת (הוצאת ישיבת אור וישועה, חיפה) שהשמיטו את שתי המילים "ולא ברך" מהלכה זו. אם כן דעת הרמב"ם היא: "כל הרואה אותה מברך שתים", דמשמע אפילו כבר הדליק וברך בעצמו.

סמך וראייה לגרסא זו ברמב"ם היא תשובת הרמב"ם עצמו (שציינו אליה בהוצאה הנ"ל בהערה), וז"ל:

"שאלה, ומה יאמר אדוננו בדבר מי שהדליק נר חנוכה וברך עליו וחזר והדליק (נר) חנוכה אחר או ראהו, היחזור ויברך על הדלקתו או על ראיתו, וכן פעם אחר פעם, אם לאו?  התשובה, הדבר בזה תלוי בכוונת המברך כמו בשאר הברכות,  אם היתה כוונתו להדליק נרות הרבה זה אחר זה, ברכה אחת לכולם, ואם ברך והדליק ואחר כך נזדמן לו נר אחר להדליק, יברך ברכות אחרותא וכן אפילו נזדמנו לו מאה זה אחר זה.  וכך הדין בברכת הרואה וכתב משה" (שו"ת הרמב"ם סימן רכב).


הנה מבואר מסוף התשובה שבכל ראיה יוכל לברך (אם לא התכוון בברכה אחת לפטור את כל מה שיראה). צריך לומר שסובר הרמב"ם סברא נפלאה. הרי עיקר מצות ההדלקה על פתח הבית מבחוץ הוא בשביל פרסום הנס (שהוא כדי להרבות בשבח והודיה לה' על הנס). ברכת הרואה היא מעין 'הידהוד' של הרואה, מעין אמירה: קיבלתי את פירסום הנס שלך! בכל ראייה מחדש של הנרות, מתחדשת אצל האדם החובה להודות על הניסים.


וכבר כתב המגיד משנה (הלכות מגילה שם) שלשון הגמרא יותר נוטה לדעת הרמב"ם, שהרי נאמר בגמרא "הרואה" סתם, בלי כל אוקימתא.


אף שלמעשה לא נפסק כדבריו בשו"ע, אך יש מכאן סברא נפלאה ולקח יפה - תתפעל מכל פרסום הנס שאתה פוגש. לא רק אל תישאר אדיש אלא אף תשבח ותודה לה' על הנס בכל פעם מחדש.

 

(אשמח להערות ומקורות בענין דעת הרמב"ם המחודשת).  



[1] אפשר לחקור, האם ברכת שהחיינו בחנוכה היא על המצוה של הנרות שבאה מזמן לזמן, או על עיצומו של יום, כמו בחגי דאורייתא. אפשר לומר שעל חגי דרבנן אין מברכים זמן, אם לא שיש בהם מצוה מיוחדת, וקצת ראיה מדין ברכת הרואה שמברך שהחיינו רק אם ראה נרות. ואפשר לדחות, שזו רק עדיפות: העדיפו חכמים שברכת זמן תהיה יחד עם מעשה מצוה, אך באמת אפשר לברכה גם בלי מצות הנרות.

אשמח למקורות בנושא זה.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה