מובא בספר שני לוחות הברית שיש עשרה דברים המסייעים לאדם לכוון ליבו בתפילתו, והפכם גורמים לביטול הכוונה.

ואלו הם:

תורה, חידוש, צורך, לשון, נוע, קול, הכנה, נכנס, שכן, זמן.

תורה  הוא הגורם הגדול שבכולם. כשירבה האדם העסק בתורה ובמצוות, יקרב אל האלוקים ותהיה יראתו ואהבתו תקועה בליבו. אז כשיבוא להתפלל לא יקשה עליו כלל להתחנן ולכוון ליבו.

חידוש  יחדש דברי תחנונים, שאלות ובקשות, בחלק מברכות התפילה ובזה יבוא לכוון בתפילתו.

צורך  כשיהיה לאדם צורך גדול לדבר מה ויתפלל על זאת, יכוון ליבו היטב, ובפרט כשיהיה הצורך גדול מאוד, כגון חולי כבד או סכנת אויב וכיוצא בזה.

לשון  יתפלל אדם בלשון שרגיל בו, אף שהוא בלע"ז. וכן לא בלשון גבוהה.

נוע  המתנועע בתפילתו, בתפילת העמידה, גורם לביטול הכוונה, והעמידה בלי נוע מסייעת לה (ויש אדם שהתנועה בתפילה היא טובה לו, וכדלהלן בסעיף הבא).

קול  המנמיך קולו מאוד בתפילתו גורם לכוון הלב.  כי הנענוע והגבהת הקול בתפילה יעזרו למי שליבו בל עמו שלא יטעה בתפילתו, אבל אינו מתפלל בכוונה כראוי (אמנם יש המכוונים כך יותר, וכל אדם לפי מה שהוא אדם. ילקוט יוסף). 

הכנה  שיעשה הכנה לליבו לכוון. כיצד, קודם שיקום להתפלל ישב מעט בטל ודומם, וכן ויחשוב בטובות ובחסדים שגמל לו ה' יתברך בחסדו.

נכנס  כשיעמוד אדם להתפלל, אם יכנס אדם אצלו פתאום, הנכנס ההוא גורם ביטול כוונת המתפלל. לכן יתפלל במקום שיהיה בטוח שלא יכנס עליו אדם, אם אפשר. וכן ראוי להיזהר מלהכנס לבית הכנסת בזמן תפילת העמידה וקריאת פסוק ראשון של שמע.

שכן  כשיהיו שכיני האדם, כלומר היושבים לידו בתפילה, מתפללים בכוונה, יקל עליו לכוון גם הוא.

זמן  כשישהה אדם בתפילתו שיעור לא מעט, כדי שיוכל לומר כל שאלה ובקשה לבדה, יוכל לכוון בנקל.