"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'. ויאמר אליו ה' מזה [מה זה] בידך ויאמר מטה. ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו. ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו. למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלקי אבתם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג. ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו. והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון. והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת" (שמות ד,א-ט). אומר רש"י: '"מזה בידך" - לכך נכתב תיבה א' לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות, שחשדת בכשרים... "ויהי לנחש" - רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל (באומרו לא יאמינו לי) ותפש אומנתו של נחש... "מצרעת כשלג" - דרך צרעת להיות לבנה, אם בהרת לבנה היא, אף באות זה רמז לו שלשון הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת כמו שלקתה מרים על לשון הרע... "והאמינו לקול האות האחרון" - משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע, יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה'. רש"י מסביר ששתי האותות הראשונים היו כעונש על שדיבר לשוה"ר על ישראל. כך גם מובא בחז"ל: '"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי" אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקדוש ברוך הוא אמר לו (שמות ג, יח) "ושמעו לקולך" והוא אמר "והן לא יאמינו לי". מיד השיבו הקדוש ברוך הוא בשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו. ראה מה כתיב אחריו "ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמר מטה" כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני. הם מאמינים בני מאמינים... תפש משה מעשה הנחש, שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר (שם ג, ה) "כי יודע אלקים", כשם שלקה הנחש כך זה עתיד ללקות. ראה מה כתיב "ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש" לפי שעשה מעשה נחש לכך הראה לו את הנחש, כלומר עשית מעשה של זה' (שמו"ר ג,יב). '"ויאמר ה' [לו] עוד הבא [נא] ידך בחיקך", אמר לו: מה הנחש כשהלשין הכיתי אותו בצרעת, שנאמר (בראשית ג יד) "ארור אתה מכל הבהמה" כמה דאת אמר (ויקרא יג נא) "צרעת ממארת"... ולמה הכניסה בחיקו? לפי שדרכן של לשון הרע לומר בסתר, וכן הוא אומר (תהלים קא ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית", אין אצמית אלא לשון צרעת' (שם,יג). מוסיף המדרש: '"והיה אם לא יאמינו גם לשני" וגו' למה עשה לו הקדוש ברוך הוא שלש אותות? כנגד אברהם יצחק ויעקב. "ולקחת ממימי היאור" רמז לו שעל ידי דבר שיאמר אל ישראל עתידין המים להפוך לדם, והוא ילקה על ידיהם, שכן כתיב (במדבר כ י) "שמעו נא המורים"' וכו' (שם). ממילא זהו כרש"י (רק שברש"י הצרעת כמרים, ובמדרש זה הנחש, אלא שכנראה רש"י העדיף להביא ראיה פשוטה יותר), והמדרש מוסיף למה דווקא שלש אותות (שזה כנגד האבות, וזה מובן כיון שהאבות קשורים לגאולה ממצרים [שמות ב, כד] וכן גם ה' מפרט שיאמינו שנראה אליו "אלקי אברהם" וגו'), ומוסיף שבאות האחרון יש רמז לעתיד. גם בתנחומא ("שמות" סימן כג) יש את זה בקיצור נמרץ, אלא ששם לא מובא כנגד האבות, ומהלשון משמע קצת שזה גם עונש: '"והיה אם לא יאמינו ולקחת ממימי היאור והיו לדם" רמז לו רמז שעתיד ליטול את דינו במים שנאמר "המן הסלע הזה”'. אולי ראה התנחומא באות זה גם כעונש על הלשוה"ר, שלא קיבל עכשיו, אלא במי מריבה כשידבר רעה על בנ"י, ויקרא להם "המורים", זה יעורר את חטא הלשוה"ר שאמר כאן, ששם מדבר עליהם רעות כמו כאן, ולכן בא אז העונש הנוסף. אולם זה דחוק. אולי אפשר שניתנו שלוש אותות, כרמז ללשוה"ר, כיון שלשוה"ר הורג שלושה (ערכין טו,ב). אולי גם ניתנו שלוש כיון שמשה אמר שלושה דברים: "והן לא יאמינו לי, ולא ישמעו בקלי, כי יאמרו לא נראה אליך", לכן הראשון הוא נחש, שאמר שלא יאמינו לו, שזה כמו שהנחש גרם לחוסר אמונה אצל חוה ואדם שלכן אכלו מעץ הדעת נגד רצון ה'. השני זה צרעת שלשוה"ר הוא (בעיקר) בדיבור (שלכן זהו לשון הרע), וכך מרים הצטרעה אחרי שדיברה על משה, לכן זה כנגד "לא ישמעו". וכנגד שיאמרו שלא נראה אליו, נתן לו את האות של הפיכת המים לדם שרואים בעיניהם שיש כאן התערבות אלוקית. (וזה קשור למי מריבה, כיון ששם נגרם חוסר אמונה בה' בשל מעשה ההכאה, שזהו כעין שה' לא נראה אליך, שאתה לא מחובר עם ה'. ואין זה עוד עונש על שדיבר לשוה”ר, כיון ש"לא יאמינו" זה ההסבר למקודם, שבשל שלא יאמנו ולא ישמעו לו, יאמרו שה' לא נראה אליו). אולי "מזה" בגימטריה 'בן', ו"מה זה" בגימטריה 'זן', כרמז שמשה אמר שבנ"י לא ישמעו ולא יאמינו שה' נראה אליו, כעין זונים מה'-לא רוצים להאמין שה' בא לגואלם. לכן ה' שינה את זה ל'בן', לומר שתמיד בנ"י הם בנים לה', תמיד יש בנו רצון להתקרב לה', כמו שאומר המדרש: ' שאתה מוציא שם רע על בני'. לכאורה מדוע באמת משה חושד בבנ"י? אולי משה הכיר שפרעה מנסה לגרום לבנ"י שלא להאמין, ולכן ידע שפרעה טוען: “ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (שמות ה,ב), שכך אולי היה מתבטא מידי פעם כשעלה הנושא שבנ”י יגאלו (אולי כך התבטא מול בני אפרים שיצאו שלושים שנה קודם [שמו"ר כ,יא], שאולי אמרו לו שהגיע זמנם לצאת). לכן התבטא משה "לא יאמינו" כנגד "לא ידעתי את ה'” (שלא מאמין בה', כך הם כבר לא מאמינים שה' יגאלם), “ולא ישמעו" כנגד "אשר אשמע", ו“לא נראה אליך ה'" כנגד "את ישראל לא אשלח" (שלא ישלח כי כביכול ה' לא באמת נראה אליו לגאלם). שמשה חשב שבנ"י הושפעו מדברי פרעה, וזה התיישב בליבם.