בס"ד

לפני שיעקב מסר את נשמתו לבוראו הוא בירך את כל בניו ולבנו הבכור ראובן אמר בין היתר: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר" (בראשית מט, ד) וחשבתי בעה"י שאפשר אולי לפרש את המילים האלה כברכה, כשיעקב אבינו איחל לראובן שלא ישאר פזיז ונחפז כמו שהיה אלא שיתקן את עצמו וישפר את התכונה הזאת שבו כדי להגיע לשלמות, היינו אל תישאר פחז כמים.

רה"ת שמתקבלים ממילים אלה הם: "אכפת" אולי כדי לרמוז לנו שלראובן היה אכפת מדברי אביו שיצאו מלבו הטהור ולא נפלו על אוזניים ערלות אלא שלקח אותם לתשומת לבו והתכוון ליישמם. והגימטריה של סה"ת זהה לזו של: "מחוץ למחנה" שהרי ראובן הפסיד שלושה דברים חשובים שהיו צריכים להיות שלו כשיעקב אבינו העביר את הבכורה ליוסף, את הכהונה ללוי ואת המלכות ליהודה, וגם "איסור" ו"עברה" כנגד מעשהו של ראובן עליו כתבה התורה: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו" (בראשית לה, כב) והמפרשים כותבים שבלבל יצועי אביו מאחר ותבע את עלבון אמו, ועם כל זאת צריך לזכור שכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, וגם "אנא ד' הצליחה נא" כדי שיצליח לתקן את עצמו בעה"י.