הפטרת פרשת פרה

נכתב על ידי יהודה ברקאי, 11/3/2018

  כ"ד  אדר תשע"ח  
בנתיבות הרואים 

לקט מדברי גדולי הדורות על הפטרת השבוע

אשכנזים: יחזקאל ל"ו (ט"ז-ל"ח) ספרדים ותימנים: אותו פרק עד פסוק ל"ו.

וַיְהִ֥י דְבַר־ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר. בֶּן־אָדָ֗ם בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ יֹשְׁבִ֣ים עַל־אַדְמָתָ֔ם וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם...וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם.

קישרה של ההפטרה[1]

השבת זו הפרשה השלישית מתוך ארבע פרשיות. הגמרא ירושלמי (מגילה פ"ג ה"ה): אמר רבי לוי: סימניהון דאילין פרשתא, בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, בין השלישי לרביעי לא ישתה [פסחים קי"ז ע"ב]. מבאר קרבן העדה  וזלה"ק: בארבע כוסות דליל פסח תנן בין כוסות הללו, פירוש בין ראשונה לשנייה ובין שניה לשלישית, אם רצה לשתות ישתה דמותר להפסיק ביניהם. הוא הדין בין שקלים לזכור וכן בין זכור לפרשת פרה, שהן שני פרשיות ראשונות לפעמים מפסיקין. בין כוס שלישי לרביעי לא ישתה דאסור להפסיק. הוא הדין בין פרה שהיא פרשת שלישית, להחודש שהיא פרשה רביעית, לא יפסיק.

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה: בדין הוא שתקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה, ולמה פרה קודמת? שהיא טהרתן של כל ישראל. עכ"ל הגמרא. שתי פרשיות אלו, הן הכנה לקראת חג הפסח הבא על כל ישראל לטובה. יה"ר שנזכה השנה, והתלמוד יביא לידי מעשה - הן בהכנת הטהרה, ולאחריה בהקרבת קרבן הפסח, בבית המתנשא בראש ההרים, בב"א.

חלול ה' מ'הבנה' של גוי

וַיְהִ֥י דְבַר־ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר. בֶּן־אָדָ֗ם בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ יֹשְׁבִ֣ים עַל־אַדְמָתָ֔ם וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם כְּטֻמְאַת֙ הַנִּדָּ֔ה הָיְתָ֥ה דַרְכָּ֖ם לְפָנָֽי. וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ חֲמָתִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם עַל־הַדָּ֖ם אֲשֶׁר־שָׁפְכ֣וּ עַל־הָאָ֑רֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם טִמְּאֽוּהָ. וָאָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וַיִּזָּר֖וּ בָּאֲרָצ֑וֹת כְּדַרְכָּ֥ם וְכַעֲלִילוֹתָ֖ם שְׁפַטְתִּֽים. וַיָּב֗וֹא אֶל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י בֶּאֱמֹ֤ר לָהֶם֙ עַם־ה' אֵ֔לֶּה וּמֵאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ (יחזקאל ל"ו ט"ז-כ').

בספר מעדני שמואל להפטרות לרב שמואל טרוביץ זצ"ל (ראש ישיבת 'באר יעקב' לצעירים, וישיבת כנסת מאיר בראשון לציון יע"א), מבאר בצורה אמונית-מוסרית, את חלול ה' הנגרם כתוצאה מהמצאותם של ישראל בגלות. (את דבריו ביסס עפ"י פירוש המלבי"ם לפרקנו), וכך כתב: ...ויבוא אל הגוים, הכוונה שהקב"ה כביכול בא איתם יחד ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית, והוא שנאמר לפני כן ...כטומאת הנדה היתה דרכם לפני. ואיתא בילקוט שמעוני (ח"ב רמז תתרל"ח) כטומאת הנדה ולא כטומאת המת, המת - אין כהן גדול נכנס לשם, אבל נדה בבית, כהן גדול נכנס עמה בבית...לנדה נמשלו שהכהן עמה בבית, ואיש אינו חושש, כך השכינה שורה עם ישראל אעפ"י שהם טמאים, שנאמר (ויקרא ט"ז ט"ז) השוכן אתם בתוך טומאתם. [ע"כ עפ"י המדרש]. הכוונה היא שאף בזמן שישראל חוטאים וטמאים, אין הקב"ה מסיר השגחתו מאיתם, אלא נוהג עמם קירבה, ועל כך אומרים אומות העולם, אילו היה מסיר השגחתו מהם, לא היתה כאן שאלה למה שילח אותם מארצו, [כיוון] שרוצה לסלקם מעל פניו הרי הוא מגרשם מארצו, אך אם עדיין עין השגחתו פקוחה עליהם, למה הגלה אותם?!

מכאן הם מגיעים ל'מסקנה' ש'עם ה' אלה' ולא היתה לו יכולת להצילם. את זה אין גוי מסוגל להבין, איך יתכן שהקב"ה אוהב את ישראל ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית, ובו בזמן מעניש אותם שלא יהיו בארץ. הגוי מבין את ההנהגה של מידת הדין הבאה מתוך שנאה ונקמה, ולכן הוא רואה סתירה מיניה וביה, איך אפשר לאהוב ולשנוא כאחד, ומתוך כך מגיע להנחה מעוותת שעם ישראל 'עם קרובו' אלא ש'עם ה' אלה ולא היה יכולת להצילם' [ח"ו]. עכ"ל המעדני שמואל.  

מוסר הנלמד מדמוי לנדה

בשיר מעון לרב שמעון סופר זלה"ה בעהמ"ח שו"ת התעוררות תשובה (נכד החת"ם סופר. נדפס במהדורת תורת משה השלם ירושלים תשס"ח) ביאר דמוי קשה זה, מתוך דברי מוסר נוקבי תהומות ליבם הטהור של ישראל קדושים, ואלו דבריו: בתפלת ערב ר"ח קודם מנחה הנקרא 'יום כפור קטן' אנו אומרים: יום לפניו בא כי אז איתם אשוב לאיש חושב לא עוד אורח [ע"כ מהתפילה]. וי"ל כוונת תפילה זו, דאיתא בספרים שהקלי' יונק ממעשה המצוות של רשעים, כי חיותם הוא ע"י שיונקים מהקדושה, ואם רואים שאין בו עוד לחלוחית קדושה, מעוררים אותו שיקיים מצוות ויחזור קצת בתשובה ויעשה מצוות זמן מה, ואח"כ חוזרין ומתגרין בו שישוב לרשעתו, וככה חוזר חלילה (מובא ביערות דבש דרוש א' בתחילתו) [וכמו"כ בחיי אדם הלכות יוה"כ כלל קמ"ג ע"י משל, ומשמעותו תוכחת שלא לשוב לסורם לאחר יוה"כ].

ובזה נ"ל לפרש דזה י"ל 'כטומאת הנדה היתה דרכם לפני', שמתקדשת מטומאתה וחוזרת לנדתה ושוב מתטהרת וחוזר חלילה. וזה ג"כ כוונת הפייטן 'אשוב לאיש חושב לא עוד אורח' שבא רק לפרקים, ונוסע וחוזר ובא, כן דרכו תמיד, אלא להיות תשובתו קיימת לעולם [אשוב לאיש חושב]. עכ"ל הרב שמעון סופר.

המצאות ישראל בגלות היא חלול ה', חזרתם לארץ ישראל היא קדוש שמו יתברך

האברבנאל בפירושו לפרקנו מבאר כי אנו למדים על הסיבה לפיזור ישראל מאדמתם, ושיבתם אליה, וזלה"ק: מפני שבנבואה שלמעלה ייעד השם בקבוץ הגליות ושישיב את ישראל על אדמתם. והיה לאומר שיאמר [שישאל], אם חפץ בנו השם והארץ יזכור לרחם עליה, למה זה הוציאנו משם? הנה להשיב לזה אמר שבשום זמן מן הזמנים בחורבנם וגלותם לא ניתן להם ספר כריתות, כי לא אלמן ישראל. [הסיבה לגלות] אבל היה עניינם שבית ישראל בהיותם על אדמתם טמאו אותה הארץ הקדושה בדרכם ובעלילותם הרעים עד שנתחייבו גלות, אבל לא היתה כוונתי כששלחתים בגלות בין הגוים לכלות חמתי שמה...[כאן מבאר כפי המלבי"ם שהובא לעיל (כמובן שהאברבנאל קדם בזמן) דימוי ישראל לאשה נדה, שמרוחקת מבעלה לתקופה מוגבלת עד שתתטהר ואז תשוב אליו, א"כ הרחקת ישראל מארצם היא זמנית ועתידים לשוב אליה, אשרינו שבימינו אנו עדים לראשית חזרת ישראל לארצם, וזו בחינת 'זריקת מי טהרה' על ישראל. אמנם בהמשך דבריו האברבנאל מבאר מהכתוב מציאות ישראל בגלות]

...אבל עכ"ז כאשר באו אל בין הגוים אשר באו שמה נמשך מענינם חלול שם קדשי באמור להם עם השם אלה ומארצו יצאו כלומר שלא יכול להגין על עמו, ומבלתי יכולת השם לגאלם ולהושיעם היו בגלות, כי המה עמו ונחלתו והוא אומרו 'ויחללו את שם קדשי', לא שבני ישראל היו מחללים אותו בעצם כי אם שבסיבת גלותם וצרותיהם בהיותם עם ה' היה מחולל שמו בגוים בעבורם, ומפני זה אחמול על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר יבאו שמה, כי מפני שבאו שמה נמשך החלול בין הגוים. ולכן אמור לבית ישראל לא למענכם אני עושה רוצה לומר שלא תהיה הגאולה בזכות הדור כי אם בעבור שם קדשו אשר חולל בגוים...והוצאתי את עמי מגלותם וזהו ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מן הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם, כי בזה אהיה נקדש בכם לעיניהם של הגוים. 

ובעבור שעשה מְשָלוֹ בטומאת הנדה אמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל מטומאותיכם, כי כמו שהנדה להתקרב אל בעלה תטבול במים חיים להטהר מהטומאה, כן ישראל יסירו מעליהם עוונתיהם בענין שישארו טהורים ונקיים מהם.

והנה ייחס התשובה אליו יתברך, באומרו וזרקתי עליכם, לפי שהתשובה לא תשלם אלא עם העזר האלקי שיושפע על החוטא לשוב אליו, וכמו שאמר (איכה ה' כ"א) השיבנו ה' אליך ונשובה...ואמר שכדי שלא ישובו לחטוא עוד יתן לב חדש ורוח חדשה בקרבם והוא רמז ליושר התאוות וממשלת השכל, ועל ביטול היצה"ר אמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, רוצה לומר נכנע ומשועבד לשכל לא קשה כאבן. ואין הכוונה ביעוד הזה שיבטל הבחירה והאפשרות ויהיו בני אדם מוכרחים במעשיהם, אלא שיעשה הקב"ה לעיניהם כל כך מהאותות והמופתים עד שיפחדו אל השם ואל טובו, ולא תהיה בהם נטיה אל התאוות הגשמיות כי אם אל השלימות כמו שהיה באדה"ר קודם חטאו[2].

[זאת ועוד מההבטחות העתידיות] אח"כ ואת רוחי אתן בקרבכם, הוא רמז אל הרוח הנבואי שיחול בזמן ההוא במוכנים אליו...וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם ותדבק בכם השגחתי ושכינתי, והוא אמרו והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים...עכ"ל האברבנאל. נזכור כי הוא חי באחת התקופות האפילות ביותר של ישראל היא תקופת גירוש ספרד, ובאופן אישי מהיותו 'יושב ראשונה במלכות' בבית המלוכה בספרד, כשנגזרו הגזירות הנוראות מכוחות הרשעה של הכמורה הנוצרית, נסיונותיו לבטלם עלו בתוהו והוא יצא בראש הגולים, ועם צאתם תמה תקופה של מאות שנים בהם גדל והתפתח העולם היהודי ומגדולי הראשונים בספרד ביניהם: הרמב"ם, הרמב"ן, הר"ן, הרא"ש (שעבר מאשכנז), בנו רבי יעקב בעה"ט, רבי יהודה הלוי, האבן עזרא, הרשב"א הר"י מיגש ועוד.     

באופן חריג ביותר אביא סיפור 'להמחיש' דברי האברבנאל בענין זה:  

הרב יצחק זילבר זצ"ל בספרו 'להשאר יהודי' (עמ' 80. ספר מופלא של יהודי שמסר נפשו על אמונתו ושמירת תורה ומצוות בתקופת השלטון הקומוניסטי הארור, מלווה בסיפורי השגחה מדהימים.) כותב: שני אנשים שוחחו עמו באוניברסיטה ואמרו לו: 'לא נתווכח איתך בנושא הא-ל, זהו ענין פילוסופי, אף לא נכחיש את יציאת מצרים...אך הרי הדת היהודית מכילה דברי הבל, וכיצד אתה, איש מדע, יכול לתמוך בזה?

מה למשל? – הקשיתי [הוא ענה לי]...פעם אמר לי פוטשניק [שהיה יהודי ליטאי דתי] כי בספרים היהודיים כתוב, שהיהודים לא ישארו לעולם בגלות. יום יבוא וה' יאסוף אותם ויביא אותם לארצם. והרי אלו דברי שטות, שהרי עד היום  אפילו הכלבים אינם מושמדים כפי שעושים זאת ליהודים (הדברים נאמרו בעיצומם של ימי מלחמת העולם השניה) וכלל לא ברור אם ישארו יהודים בעוד כשבעים שמונים שנה. אף אם ישארו, למי מהם יתנו לעזוב את רוסיה, לך, לי?!....[ואף אם נדמיין שירשו לנו, אנו לא נסע, אנו קומוניסטים עד לשד עצמותינו!...

ומה יכולתי לענות, ועוד בשנת 1942?! [עיצומה של השואה] בכל זאת אמרתי, אכן כתוב כי היהודים נמצאים בגלות הזאת, אך לא לנצח. ה' יקבצם בהדרגה, ועוד נחזור לארץ אבותינו וינהיג אותנו צאצא של בית דוד. אף דברים רבים הכתובים בתורה ובנביאים כבר התקיימו בעבר, למשל 'והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ' דבר זה התגשם, ומי יכול היה לתאר זאת בזמן שנאמרו הדברים?! כשם שהתקיימו דברים רבים, כך יתגשמו דברים נוספים...

בהמשך מספר הרב זילבר זצ"ל, ששנים לאחר שעלה לארץ ישראל פגש את בנו של אותו אדם שדיבר איתו והטיח את הדברים הקשים (הוא היה ראש אגודת האפיקורסים הלוחמים בבריה"מ), בעת שערך ברית מילה לבנו. לאחר זמן עלה אותו אדם שעמו שוחח ואמר לו 'יצחק – זה שאני ואתה נמצאים כאן – זה מאת ה'!'  עכ"ל מהספר להיות יהודי.

 

רמז מההפטרה לחג פסח שעומד בפתח

הקשר הישיר בין הפטרתנו לבין קריאת פרשת פרה היתה זריקת המים הטהורים שהוזכרו לעיל. אכן במנהג האשכנזים להמשיך פסוקים ל"ז ל"ח בהם נאמר: כה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה' ע֗וֹד זֹ֛את אִדָּרֵ֥שׁ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם אַרְבֶּ֥ה אֹתָ֛ם כַּצֹּ֖אן אָדָֽם. כְּצֹ֣אן קָדָשִׁ֗ים כְּצֹ֤אן יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּמ֣וֹעֲדֶ֔יהָ כֵּ֤ן תִּהְיֶ֙ינָה֙ הֶעָרִ֣ים הֶחֳרֵב֔וֹת מְלֵא֖וֹת צֹ֣אן אָדָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י ה'. מוצאים אנו קשר ישיר לחג הפסח שעומד בפתחנו, וטהרת ישראל עצמה היא הכנה לקראת הקרבת קרבן הפסח.

בפירוש לספר יחזקאל מהרב יוסף חיון זלה"ה מגדולי רבני ליסבון, וגדול פרשני פורטוגאל בדור לפני גירוש ספרד (הספר יצא לראשונה מכת"י בתשס"ו ע"י מכון אופק בירושלים, לאחר שנגאל מהספריה בלנינגרד שבבריה"מ, שם היה טמון) מבאר כנראה בעקבות תרגום יונתן ורש"י על פסוקים אלו, וזלה"ק: כצאן אדם, ר"ל כצאן ישראל הנקראים 'אדם' [עפ"י יחזקאל ל"ד ל"א]. וביאר הצאן ההוא, והוא אמרו כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדיה, ירצה במועדי הפסחים, וכאמרו (דברים ט"ז ו') מועד צאתך מארץ מצרים. כי בחג הפסח היו שוחטים פסחים הרבה אין מספר, עד שאמרו (פסחים ס"ד ע"ב) כי בבית שני ציוה אגריפס שיפרישו כולייה אחת מכל שה של פסח, ומצאום מאה ועשרים רבוא כליות, כפליים כיוצאי מצרים...עכ"ל הרב יוסף חיון. 

 

דמוי ישראל לצאן ללמד כח הרבים ומעלת האחדות

בערבי נחל לרב דוד שלמה אייבשיץ (בעהמ"ח לבושי שרד לשו"ע) כתב בפרשת מקץ (דרוש ג') ...ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל"ד ל"א) פירשו המפרשים (ראה רש"י וכן בפרקנו פסוק ל"ז) שירבה אותם כצאן, אבל חשובים אתם בעיני כאדם. שיל"ד [שיש לדקדק] באומרו אדם אתם, הלוא אדם לשון יחיד ואתם לשון רבים, [והיה לו לומר] אנשים אתם, וחז"ל (יבמות ס"א ע"א) דרשו 'אתם קרויים אדם' ועם דרכינו יאמר נא בענין זה, כי הבטיחם הנביא על הגאולה שיהיו נדונים לפניו כמרובים, אף שעד עתה בעת העונש דן אותם כיחידים...כי בעת שיש אחדות בישראל דינם כרבים, כי כל אחד מישראל כלול מכולם ועולה לסך רב, וגם מאחר שהם בכנופיא כרבים דמי...ולא מצא ה' יתברך כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שע"י השלום הם נדונים לפניו כמרובים, ולזה אמר: ואתן צאני שתהיו מרובים בעיני, ואימתי יהיה זאת – בזמן שאדם אתם שכולכם תהיו בבחינת אדם אחד בכנופיא [כעת מבאר פסוקי ההפטרה כצאן אדם כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדיה, ומביא את הדמוי שהיה בערב פסח כנ"ל, ומבאר מדוע המשילם לצאן של פסחים] ואמנם כלפי מה שאמרו רז"ל (פסחים ע"ו ע"ב, יומא נ"א ע"א) כקרבן צבור דמי, עבור שכל ישראל מתאספין לירושלים אז, וגם הרבה אנשים מתאספין ונמנין על פסח אחד, לכן דינו כקרבן צבור ודחי שבת וטומאה, וא"כ נמצא כי בני ישראל נדונים לפני ה' כמרובים אם יהיו בבחינת 'אדם' ר"ל באחדות.

ומפרש לאיזה צאן אני מדמה אותם ואמר: כצאן ירושלים במועדיה, ירמוז אל מה שדרשו רז"ל (פסחים ע"ז ע"א) במועדו (במדבר ט' ב'-ג') אפילו בשבת אפילו בטומאה, והיינו דקאמר כצאן ירושלים במועדיה דייקא שדוחה שבת וטומאה אע"ג שהם קרבן יחיד, אלא ע"כ כיוון שאתי בכנופיא – כן תהיינה הערים החרבות האלה מלאות צאן אדם...בזמן שיהיו בכנופיה אחת...עכ"ל הערבי נחל זיע"א.

מוסיף המלקט בשיפולי אדרות ענקי מאורי דורות אלו, כי טהרת ישראל שהיא זריקת מים דוקא, באשר במים מצויה גם תכונה זו שלמעשה כל טיפה וטיפה שהיא לעצמה – יחידית היא, ואין בכחה לטהר, אמנם כאשר מצטרפת עם 'חברותיה' – טיפות אחרות בכח גדול ובעצמה אחת – מיטהר האדם מישראל כפרט וביותר כנלמד לעיל בהופעתם של ישראל באחדות אחת. יה"ר שנזכה להגלות טהרתם של כל ישראל, ונזכה לשמוע שירת ההלל בעת שחיטת קרבן הפסח, במהרה בימינו, אמן.


[1] עריכת הגליון והלמוד בו לקיים מצות בוראי יתברך. ולזכות ולרפואת אמי חוה בת לאה בתושח"י. לעילוי נשמות אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) אשתו זהבה בת אליהו, בנם יצחק משה ז"ל. הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע (שלנגר) זצ"ל, הרב אהרן יהודה לייב בן הרב צבי נח זצ"ל, הרבנית לביה (כהן) בת הרב פינחס (קהתי) אשת מו"ר הרב אורי כהן יבלחטו"א ראש כולל מר"ץ מבשרת ציון יע"א. 

[2] מן הענין להביא מדבריו של אחד מגדולי הדורות בתקופה לאחריו, ה'פרי מגדים' בספר המגיד (ספר דרשות יצא מכת"י לראשונה לונדון תש"ן. מזכירו בחבורו הגדול על השו"ע בהקדמתו, סימן ל"ח ס"ק ד' משבצות זהב ועוד) כתב בפרשת כי תשא (שנת תקל"ט ד"ה בהפטרה) בית ישראל היושבים על אדמתם...כל זמן שבשר קיים דבוק בו מין במינו קצת גש"ם, וזה שאמר בית ישראל – הנפש, היושבים – מעורבים על בשביל אדמתם, החומר קיים...ולעתיד לבוא לב בשר ולא יהיה יצה"ר ולא יהיו בחיריים כי מהפכים הצורה לחומר, רק יהיו כמלאכים מוכרחים, וז"ש ועשיתי – מוכרחים כמו 'גט המעושה', בהכרח ילכו בחקותי ולא ינטו ימין ושמאל, והבן כי הוא דרוש נאה אף יפה. עכ"ל הפמ"ג.


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה