"וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם" (בראשית מז', ל')

דע כי טעם בדבר, מדוע דייק יעקב לומר נשאתני, לשון נשיאה בדווקא. שבדוק וראה כי ירידתם של יוסף, והאחים, ויעקב מצרים בלשון נשיאה נאמרה בדווקא. ומבקש יעקב בחזרתו לארץ לתקנן ובכך לתקן ולפעול שכנגד מעשה הירידה למצרים.

הנה לשון נשיאה אחת בה הורד מצרימה הינה בדברי פרעה, שנאמר "וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם" (מה', יט'). והלשון השנית הינה במעשה האחים שהורידוהו למצרים, שנאמר "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (מו', ה'). והשלישית בנשיאתו של יוסף עצמו מצרימה כשירד מצרימה "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט" (שם לז', כה').

וכנגד לשונות אלו מבקש יעקב מיוסף להשיבו בנשיאה לארץ בדווקא, שנאמר כאן "וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם", וכן בקיום יוסף הבטחתו מדייק שוב המקרא לומר לשון נשיאה, שנאמר "וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו, אַרְצָה כְּנַעַן" (נ', יג'). ובכך מושלם התיקון.

ואם תתמה מה ראה יעקב צורך לתקן מעשה הירידה מצרים ולקבוע מעשה כנגדו, וכי איזה פגם ראה יעקב בירידה זו, הרי מקרא מפורש הוא "אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה" (מו', ג') משמע ירא היה ולא בנקל מלאו ליבו לרדת, ומקרא מפורש עוד שלא ירד עד שהובטח לו "וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה" (מו', ד'). ולכך מובן שראה צורך בתיקון כנגד מעשה הירידה, והבן.