חורבן ירושלים (בבית ראשון)

נכתב על ידי יניב ב-11/7/2018

 בגמ' בשבת (קיט,ב-קכ,א) מובא מחכמים שונים 8 סיבות לחורבן ירושלים (בבית ראשון): 'אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת, שנאמר (יחזקאל כב, כו) "ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם". אמר ר' אבהו: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו ק"ש שחרית וערבית, שנאמר (ישעיהו ה, יא) "הוי משכימי בבקר שכר ירדפו" וגו' וכתיב (ישעיהו ה, יב) "והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו" וכתיב (ישעיהו ה, יג) "לכן גלה עמי מבלי דעת". אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר (ירמיהו ו, יא) "שפוך על עולל בחוץ" וגו', מה טעם שפוך משום דעולל בחוץ. אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר (ירמיהו ו, טו) "הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו" וגו'. אמר ר' יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר (ישעיהו כד, ב) "והיה כעם ככהן" וכתיב בתריה "הבוק תבוק הארץ". אמר רב עמרם בריה דר"ש בר אבא א"ר שמעון בר אבא א"ר חנינא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר (איכה א, ו) "היו שריה כאילים לא מצאו מרעה" מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה. א"ר יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח, שנאמר (דברי הימים ב לו, טז) "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד אין מרפא" מאי עד לאין מרפא? אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו. אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (דברי הימים א טז, כב) "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו" אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן, ובנביאי אל תרעו אלו ת"ח. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. א"ל רב פפא לאביי: דידי ודידך מאי? א"ל: אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר ריש לקיש משום ר"י נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי' לבנין בית המקדש. ואמר ר"ל לר"י נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה: מאבותיך: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה. רבינא אמר: מחרימין אותה. ואמר רבא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר (ירמיהו ה, א) "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה"' וכו'. יוצא שמובאים שמונה סיבות לחורבן: חילול שבת. ביטול ק"ש. ביטול לימוד של ילדים. אין בושת בין האנשים. השוו קטן וגדול. לא הוכיחו זה את זה. ביזו ת”ח. פסקו אנשי אמנה. בפשטות כל אחד הביא סיבה שנלמדת מפס', כך שהיו כמה סיבות, כשכל ת"ח הביא את אחת הסיבות (אולי מה שקרוב לליבו). נראה שיש כאן דווקא שמונה סיבות כנגד העולם והרקיעים, שלכן מתחילים בשבת וק"ש, שבשבת מחברים את העולם לקדושה השמימית, ובק"ש מכריזים שה' הוא המלך בעולם ובשבעת הרקיעים (“ה' אחד", ראה בברכות יג,ב). כיון שחורבן ירושלים הוא פגיעה שמתבטאת גם בשמים, שזהו: 'א"ר יוחנן: אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אין, דכתיב (תהלים קכב,ג) "ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"' (תענית ה,א). כך שחורבן ירושלים הוא כעין פגיעה בקדושה גם כלפי השמים כביכול (שלמטה ולמעלה מחוברים), ולכן זה גם מתגלה כעין בגילוי לכל העולמות שעליהם אנו מכריזים שה' הוא המלך, כעין שיש חוסר בגילוי זה שמאיתנו בשל החורבן (כי יש קשר בין הארץ והשמים בחורבן [כמו שבת שמחברת ארץ ושמים], ולכן זה גם בא לידי ביטוי בדגש בדברינו על מלכות ה' ברקיעים [ק”ש], שכעין נופל בה חסרון, בשל שאין את מעלת ירושלים [שמעלת ירושלים היא בהיותה גילוי כסא ה' בעולם, שמזה גם כוח להכריז על מלכות ה' בכל העולמות]). לכן יש שמונה סיבות, כנגד שמונה: העולם והרקיעים. נראה ששמונה הוא כעין העולם והשמים שכנגדו, ולכן כמו שיש ארבע כיוונים בעולם, כך מחשיבים שמונה ככפול מזה [שמים וארץ]. (אולי זה נרמז בברכות [שם]: 'דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים', שהאות ח' הוא כנגד מעלה ומטה, ולמטה יש ארבע רוחות). וכך שמונה רומז על מעל הטבע (שנברא בשבוע) שמחבר בין העולם והקדושה. שבחורבן ירושלים נפגע, ולכן מביאים שמונה חטאים שבגללם היה כעין ראוי לפגוע בכל הקשר שמאיתנו לשמונה. נראה שלכן לאחר הדעה של ביזוי ת"ח מובא פס' שבו מובא על ילדים ות"ח (“אל תגעו במשיחי” וגו'), ואז מובא על מעלת לימודם של הילדים, ובהשוואה לגדולים, ומוסיפים גם הקשר של לימוד ילדים לחורבן עיר ולבניית המקדש, שלכאורה הקטעים על הילדים היה ראוי לבא בהקשר לכך שביטלו ילדים מלימוד, ולא לאחר ביזוי ת"ח? אלא שזה בא לחבר בין ביטול הילדים מלימוד לביזוי ת"ח (ולכן קודם הובא חיבור בפס' בין שניהם), כדי לומר כעין שיש ארבע מול ארבע. נראה שהדימויים הם: חילול שבת כנגד השוו קטן וגדול, שכעין לא שמרו על דבר ה' (הגדול) לשמור שבת, אלא עשו את רצונם ומעשיהם שלהם (הקטנים) כאילו הם אותו דבר. ביטול ק"ש כנגד שלא הוכיחו זה את זה על העברות, שבק"ש מכריזים בקול שה' הוא האלוקים, והם לא מדברים בתוכחות (בקול) לשמור את חוקיו (לכן כביטול ההכרזה שבק”ש). ביטול לימוד של ילדים כנגד ביזוי ת"ח, ששני אלו קשורים לחוסר חשיבות התורה ולומדיה. אין בושה בין האנשים כנגד פסקו אנשי אמונה, שזהו שמרמים כי לא מתביישים מהאחר (ולכן לא מתביישים לרמותו). כשהחלק הראשון כנגד השמים-העליון, שקשור בדגש על רוחניות (אי שמירת שבת, ביטול ק"ש, מניעת לימוד תורה וריחוק ממידותיהם של ישראל [שאחד מהם ביישנים]). והחלק השני הוא כנגד הארץ-התחתון, שמודגש בו במיוחד בין האנשים (השוו קטן וגדול, לא הוכיחו את חבריהם, ביזו ת"ח, פסקו אנשים של אמונה-רימו אחד את השני [זה מודגש במיוחד שהגמ' מסבירה אח”כ שבתורה לא פסק אמונה, אלא רק במו"מ בין האנשים]). נראה שהארבע הראשונים מרמזים על פגיעה בכלל חלקי הקדושה: שבת קשורה לארץ (שיש גם שבת הארץ, וכן: 'א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים... כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"' [שבת קיח,א-ב] הרי ששבת קשורה לנחלת הארץ של יעקב). ביטול ק"ש מרמז על ביטול מצוות. ביטול ילדים מלימוד מרמז על ביטול תורה (שזה קשור גם לק"ש שקודם, שק"ש זה המינימום של לימוד ביום, כך ששניהם מכוונים לתורה, אלא שמופרדים כיון שבא להדגיש בזה תורה ומצוותיה). ריחוק מבושה מרמז על ריחוק מהחלק הישראלי שבנו ('שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים' וכו' [יבמות עט,א]). כך שמרמז על ריחוק משלושת היסודות של הקדושה: תורה (ומצוותיה), א"י ועם ישראל. (וגם החלק השני קשור באלו, כמו שאמרנו שזה ארבע מול ארבע, כך שנגרר אחרי החלק הראשון. יש גם בדברים האלו קשר כשלעצמם: השוו גדול וקטן, שכך כשאין היררכיה [העם כמו הכהן, במקום שישמע לו] המקום מתמוטט- שזה כרמז לשלטון היהודי בארץ. לא הוכיחו את חבריהם זה מצוות. ביזוי ת”ח זה תורה. אין אמונה זה בין אדם לחברו ממש- פגם בבנ”י). אולי אפשר ששמונה סיבות מתאים לשיטת ר"י שע"פ המעלות הקדושה אצלו יוצא שיש שמונה מעלות של קדושה בירושלים, מ'לפנים מן החומה' והלאה (משנה כלים א, ו-ט) [פירוש ברטנורא (משנה ט): 'ואית דמפרשי, דתנא קמא דחשיב עשר קדושות ר' יוסי היא, דאית ליה דבין האולם ולמזבח שוה להיכל בחמשה דברים, ולדידיה לא הוו אלא עשר'] לכן ראוי למצוא שמונה חטאים לחורבן  ירושלים שבה שמונה קדושות. אולי שמונה סיבות זה כנגד הפס': "ויעל עליהם את מלך כשדיים [כשדים] ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש הכל נתן בידו. וכל כלי בית האלקים הגדלים והקטנים ואצרות בית ה' ואצרות המלך ושריו הכל הביא בבל" (דה"י ב,לו,יז-יח). שכך יש שמונה נפגעים כאן: בחור, בתולה, זקן, ישיש, כלי בית ה', אוצרות בית ה', אוצרות המלך ושריו. (אוצרות המלך ושריו מתחלקים לשנים, כי זה אוצרות שונים. או שיש לחלק בין הרג הבחורים במקדש לאי חמלה על שאר הבחורים שמובא אח"כ- כך שנחשבים לשנים. או שיש לחלק בין כלי בית ה' הגדלים לבין הקטנים, כעין שזה שני סוגים, ולכן נחשבים לשנים). שפגע בשמונה, ולכן יש למצוא שמונה טעמים לחורבן ירושלים. אולי נתנו שמונה טעמים בשל הקשר של שמונה בחורבן: 'ת"ש, רבי יוסי אומר: מגלגלין זכות ליום זכאי, וחובה ליום חייב. אמרו: כשחרב הבית בראשונה, אותו היום תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתו של יהויריב היתה' וכו' (ערכין יא,ב). הרי שהחורבן ב'מוצאי שביעי היה, ומוצאי שביעית היה', שזהו השנה השמינית, וכן כעין היום השמיני (יום ראשון לאחר השבת). לכן יש למצוא רמז לשמונה חטאים, שלכן נגרם רמז בחורבן שעברו על שמונה חטאים. אמנם על חורבן ביהמ"ק נאמרו סיבות אחרות לחורבן: 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות ושפיכות דמים' (יומא ט,ב). כך שיש להבדיל בין חורבן המקדש (ג' עברות) לחורבן ירושלים (הטעמים שנאמרו בגמ' בשבת). אלא שכיון שהשיא של חורבן ירושלים היה בחורבן המקדש, אז יש קשר בניהם, ולכן אפשר לרמז מחורבן המקדש על חורבן ירושלים. יהיה רצון שנזכה לגאולה שלמה ובניין ביהמ"ק במהרה בימנו, אמן.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה