"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים. והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה,יז-יט). ' … ורבנן אמרי: "קרך”, היקרך לפני אחרים. אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו'. כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא "כי תצא" סימן ט). בפשטות המשל בא לבטא את העניין של קירור החום, שהאומות פחדו מבנ"י ועמלק קירר פחד זה. והפחד נמשל בחום, כעין הפחד מליכבה מהחום. אלא שנראה שיש כאן גם רמז על מהות עמלק, כיון שבמשל נאמר 'בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה', שזה לא מובן למה לכנותו בשם רע (בן בליעל)? יכלו לומר 'טיפש' או סתם 'אדם אחד', מה שייך כאן בן בליעל על מה שירד לאמבטיה הרותחת? אלא נראה שיש כאן רמז שנקרא בן בליעל כי לא היה אמור להיכנס לאמבטיה, שכיון שהאמבטיה רותחת אז אף אחד לא נכנס ומחכים שהיא תתקרר, ואז יתנו להיכנס קודם למכובדים ואח”כ לשאר האנשים. אותו בן בליעל שקפץ ראשון זה משום שהוא רצה לרדת ראשון, כעין שהוא מכובד מכולם, ולכן היה מוכן לקפוץ לפני הזמן כדי לעשות את רצונו לכבוד. כך זהו עמלק, ששורשו הוא הגאוה (כמו שמובא בחסידות - ביהודי הקדוש, שעמלק בגימטריה 'רם' שרומז לגאוה, שזהו מידתו של עמלק, וע"י המלחמה ביצר הגאוה מקיים מצות מחיית עמלק), לכן מרומז במשל מעשה הקשור בגאוה, כדי לרמז מה שורשו של עמלק שלכן עשה מה שעשה לישראל. עוד נראה שיש בזה רמז שהאמבטיה הייתה צריכה ליתקרר לאט, ואז הייתה ראויה לרחצה לכולם. כך בנ"י היו צריכים להשפיע לכולם עם הזמן (שיקבלו תורה ויכנסו לא”י, ואז כל העולם יתוקן כלעתיד לבא), אלא שעמלק רץ לקרר את מעלתם של ישראל, וכעין נכנס לאמבטיה כאילו היא שלו, שבזה פגם בסדר הראוי, ועכשיו האמבטיה מקוררת בגללו, שכעין קשורה אליו-מכוחו, שכך הוא השפיע רעה בעולם, וכך ממשיך להשפיע במקום שישראל ישפיעו כראוי בסדר הנכון. לכן הוא מקושר גם לחורבן ירושלים (תנחומא שם, יא) כי הוא קשור להשפיעה רעה לכל העמים בכל הדורות נגד ישראל, וגורם בזה הפחתה בגילוי ה' בעולם בכל הדורות (שלכן ה' נשבע בשמו וכסאו שלא יהיו שלמים עד שימחה זכר עמלק מהעולם). נראה שזהו גם המשל באמבטיה, שפגם בחום המים, שזה מרמז על העולם שבתחילת הבריאה נאמר קשר למים: “ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א,ב), והאש שמחממת זהו אש התורה: “הלוא כה דברי כאש נאם ה'” (ירמיהו כג,כט). שכך ביציאת מצרים הינו ראויים לתקן את כל העולם בכוח התורה, אלא שעמלק פגם בזה, וקירר-ריחק את העולם מאש התורה המתגלה דרך בנ"י. (לכן גם עמלק קשור לחורבן ירושלים, שמשם יוצאת התורה: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" [ישעיהו ב,ג], והפס' נאמר בהקשר לעתיד לבא, שכל הגוים ילכו לבקש את דבר ה' בירושלים, שכך היה ראוי ביציאת מצרים שיחול התיקון שלעתיד, אלא שעמלק פגם בזה, ולכן הוא גם מופיע בהקשר לחורבן ירושלים, שזהו כוח מעשיו לפגיעה בתיקון העולם מירושלים). אולי גם ברמז שאמבטיה זה מאגר מים, שהוא יכול להתחבר לנהר כמקוה, אלא שבמים חמים יש בעיה לעשות כך: 'יש מי שאוסר להטיל יורה מלאה מים חמין לתוך המקוה לחממו. וכן למלאת מקוה מים חמין ולחברו לנהר בשפופרת הנאד' (יו"ד רא,עה). שכך האמבטיה הרותחת כעין מרמזת שעדיין לא הגיע הזמן לחברו-להפכו למקוה טהרה, להגיע לתיקון העולם, ואז כבר פעל עמלק ופגם כדי שלא יגיעו לתיקון. (אולי גם רמז שזה באמבטיה, אבל 'בחמי טבריא מותר לכולי עלמא' [רמ"א שם] שלו היו כבר בא"י, אז כבר היה התיקון השלם [אולי רמוז ששם הממשיל הוא ר' חוניא שמזכיר קצת את המילה 'חמי']).