שופר ומתן תורה

נכתב על ידי יניב, 29/8/2018

 האבודרהם מביא בשם רס"ג עשרה טעמים לשופר. בטעם השלשי מביא: 'הענין השלישי: להזכירנו מעמד הר סיני, שנאמר בו "וקול שופר חזק מאד", ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע'. נראה לומר שגם הקולות השונים בשופר קשורים לזה (ז"א לא רק עצם עניין התקיעה בשופר קשור למעמד מתן תורה, אלא גם סוגי התקיעות קשורים לו). שדיני הקולות הם: 'כג. בתקיעות דמיושב תוקעין שלש פעמים תשר"ת (תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה). שלש פעמים תש"ת (תקיעה, שברים, תקיעה). שלש פעמים תר"ת (תקיעה, תרועה, תקיעה). כד. תקיעה היא קול ארוך וישר בלי הפסקים. מספר ה"שברים" לא פחות משלשה קולות שבורים וקצרים בהתאם למנהג. מספר קולות ה"תרועה", לא פחות מתשעה קולות קצרים ורצופים ביותר. כה. שיעור אורך ה"תקיעה" למעלה, אין לה שיעור. ולמטה ב"תשר"ת" בין לפני "שברים-תרועה" בין אחריהם, כשיעור אורך ה"שברים -תרועה", ז.א. בשיעור י"ח קולות קצרים של התרועה. ובדיעבד אם לא האריך כי אם שיעור ט' קולות, יצא. כו. שיעור אורך התקיעה ב"תש"ת", כשיעור השברים. ז.א. כשיעור ט' קולות קצרים של "תרועה". ובדיעבד יצא בשיעור ששה קולות קצרים. וב"תר"ת" לכתחלה כמו ב"תש"ת", ובדיעבד יצא בשיעור ג' קולות קצרים. כז. אורך כל שבר כשיעור ג' קולות קצרים של "תרועה". ויש להזהר שלא להאריך למעלה מזה' וכו' ('סדר תקיעת שופר' ב'דיני ר"ה' של מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, בסידור לחיילים). לפני התרועה ולאחריה יש תקיעה, נראה שזה כנגד מתן תורה, שעמדו כראוי לפני הר סיני, וכששמעו את דבר ה' ברחו שלא כראוי, ואח"כ הוחזרו חזרה ע"י המלאכים: 'ואמר ר' יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל. והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר (תהלים סח, יג) "מלאכי צבאות ידודון ידודון" אל תיקרי ידודון אלא ידדון' (שבת פח,ב). לכן יש תקיעה בהתחלה וסוף, תקיעה ישרה כראוי, ובאמצע יש תרועה שזה קול שבור כרמז למה שנעשה שלא כראוי, שזהו שברחו. נראה ששלוש פעמים שברים, תרועה ושברים-תרועה זהו 12 שזה כרמז לכך שברחו 12 מיל לאחוריהם (ששלושים קולות הם חובה ע"פ תקנת רבי אבהו). והתקיעה בהם 18 פעם (שתים [שלפני ואחרי התרועה] כפול שלוש [בכל סדר] כפול שלוש [סדרים]) [וכן התקיעה בתשר"ת הוא כזמן יח קולות של תרועה] כנגד 'חי' שבנ"י במעמד מתן תורה נעשו להיות בעלי חיי נצח: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). אולי גם, שנאמר בהקשר לתפילת שמונה עשרה: 'א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה' (ברכות כח,ב) ונאמר: 'שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים' (ב"ק טז,א) פרוש שמי שלא מכניע עצמו כלפי הקב"ה (שלא כורע כמודה לה') הוא רשע כעין הנחש הקדמון. לכן ע"י רמז של 18 קולות ישרים נרמז שנעשינו ישרים לה', שיצאנו מהשפעתו של עץ הדעת שנעשה ע"י הנחש (שלכן לא היתה מיתה, עד שחטאו ונפלו שוב). וכן נאמר על תפילת שמונה עשרה: 'רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב' וכו' (יר' ברכות ד,ג) ואותו דבר נראה גם שזכינו לקבל את התורה בהיותנו בנ"י, בשל שהאבות נבחרו, לכן 18 כנגד מתן תורה, כמו שמופיעים האבות בתורה שנתנה. נראה שהסדר של תרועה, ותקיעות לפני ואחרי (שזה יחד 3) [וכן מדאורייתא יש 3 סדרים של זה] (וכן בדיעבד יוצא בתקיעה של תר"ת בזמן של שלוש קולות קצרים. וכן כל שבר הוא זמן שלוש קולות של תרועה) מרמז על שבמתן תורה היו שלושה מקומות עליה לה': "ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל ה' פן יפרץ בם" (שמות יט,כד) '"ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים" - יכול אף הם עמך? ת"ל "ועלית אתה". אמור מעתה: אתה מחיצה לעצמך, ואהרן מחיצה לעצמו, והכהנים מחיצה לעצמם. משה נגש יותר מאהרן, ואהרן יותר מן הכהנים. והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ה'' (רש"י). גם שלוש רומז לשלושת ימי ההגבלה, שבהם בנ"י התכוננו והתקדשו לקראת מתן תורה. ויש ששה פעמים תרועה וששה פעמים שברים (שלוש בשברים לעצמם, ועוד שלוש בשברים-תרועה. וכן כך בתרועה) וכן בתקיעה של תש"ת בדיעבד יוצאים בזמן של ששה קולות קצרים. נראה ששש מרמז על שמתן תורה היה ב-ו' סיון שהוא המיועד מהבריאה למתן תורה ("יום השישי". שבת פח,א). בתרועה עושים תשעה קולות, ואף השברים הם כזמן של תשעה קולות קצרים של תרועה. שתשע מרמז כנגד זמן ההריון, כנגד שפרחה נשמתם וחזרה (כעין בלידה שבאה נשמה לעולם): 'ואריב"ל: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר (שיר השירים ה, ו) "נפשי יצאה בדברו". ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר (תהלים סח, י) "גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה"' (שבת פח,ב). אולי גם מרמז על התנגדות המלאכים למתן תורה שהחל ב:'מה לילוד אשה בינינו?' (שם) עד שמשה הוכיח למלאכים שהתורה יועדה לעולם כדי לתקנו, וזהו שבתקיעות אנו מקבלים עלינו את התורה שוב כ"נעשה ונשמע". עוד נראה שלוש ותשע מרמזים על מתן תורה שהיה בחודש סיון, שהוא החודש השלישי לספירת החודשים מניסן, והחודש התשיעי לספירת החודשים מר"ה. וכמו שבמתן תורה היתה התגלות ה' בעולם, שה' ירד על הר סיני, כך שהיה קרוב אלינו, כך גם בר"ה ה' קרוב אלינו, כחלק מעשי"ת (שבעשי"ת ה' קרוב אלינו. ר"ה יח,א). בנוסף, במתן תורה נקבע העולם: 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"? אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה, ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א) [וכמו שהסביר מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' "בהר") שבמתן תורה הוקבע העולם, שלכן דווקא אז היתה צריכה לינתן מצוות השמיטה הקשורה בדבר לא רגיל בטבע (ראה שם)]. ממילא יש קביעה של הטבע, שזהו כעין ר"ה בו נידון העולם כולו-נקבע מה יהיה בו. בנוסף, בר"ה זהו יום דין לכל העולם, כך שיש בו עניין של יראה, כעין שהעולם פחד עד מתן תורה, ובר"ה אנו שמחים, שסומכים על ה' שיוציא דיננו לטובה, כעין שהארץ שקטה. בנוסף, בר"ה דנים אותנו על מעשינו, ע"פ התורה שקיבלנו בסיני. לכן הם קשורים זה בזה, ולכן אנו תוקעים להתחזק בחיבור לתורה שקיבלנו מסיני. (אולי לכן למדו את דיני תקיעת שופר מהנאמר בר"ה וביובל, כעין רמז שבמתן תורה נאמר: "במשך היבל המה יעלו בהר" [שמות יט,יג] '"במשוך היבל" - כשימשוך היובל קול ארוך, הוא סימן סלוק שכינה והפסקת הקול, וכיון שאסתלק הם רשאין לעלות. "היבל" - הוא שופר של איל' וכו' [רש"י]. כך שמרומז בלשון יובל-שופר במתן תורה, לכן יש גילוי של השופר ביובל לעניין ר"ה, כרמז למתן תורה). אולי אפשר שמעבר לעניין של קבלת נעשה ונשמע כמו שמביא רס"ג, אולי יש רמז גם לחטא העגל, שפגם במתן תורה ותיקון העולם, ולכן יש בנו מיתה, ובר"ה דנים את האדם (ספרי חיים ומתים פתוחים). לכן בשופר באים לתקן את חטא העגל, לכן תש"ת כנגד מתן תורה, העליה הראשונה של משה לסיני, שבו חטאו בעגל, שבזה קילקלו את הישרות שהיתה בנו, לכן יש תקיעה ישרה, ויש שברים, והתקיעה לפני ואחרי לרמז שהעיקר הוא להיות ישרים, שזה היעד החשוב, שכך ראוי להיות (ויהיה בעתיד). והשברים הם שלוש קולות כנגד שלושה חטאים שהיו בעגל: ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים ['"לצחק" - יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי". ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב ב) "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו", אף כאן נהרג חור'. רש"י, שמות לב,ו]. וכן רמז לשלושה הקשורים בעגל: ערב רב, בנ"י ואהרן שעשה. וכן משה מיד ביקש מחילה בזכות שלושת האבות (שמות לב,יג). בעליה השניה משה ביקש סליחה לבנ"י על שחטאו כדי שה' לא ישמידם (דברים ט,יח-יט) לכן רמז בתר"ת, שתרועה-תשע רומז לאדם בעולם (כמספר חודשי ההריון) שה' רצה להשמידנו. בתשר"ת כנגד שני הקודמים, שיש בו מתן תורה חדש וסליחה גמורה, שנאמר ביוה"כ "סלחתי", לכן 12 (9 תרועה+3 שברים) כנגד בנ"י שכופר לנו. (אולי תקיעה לפני ואחרי, כנגד העליה הראשונה והאחרונה שהיו ברצון, ולכן הקול ישר, ואילו באמצע קולות נשברים כנגד העליה השניה שהיתה בכעס [רש"י. דברים ט,יח]). בנוסף, רמז לעגל בשברים-שלוש כמו שאמרנו קודם. בתרועה יש תשע קולות כנגד הריון, רמז לאדם שנולד ומת, שכך השטן הראה להם מיטתו של משה: '... הראה להן דמות מטתו. והיינו דקאמרי ליה לאהרן (שמות לב,א) "כי זה משה האיש" וגו'' (שבת פט,א). שמשה הוא איש (אדם) ולכן יכול למות, ולכן האמינו לשטן שמשה מת, וחטאו. ויש עניין של שש, כרמז לשעה השישית שמשה לא הגיע ולכן חטאו (שם) וכן בפועל חטאו שש שעות בעגל (שהחלו לעבדו בתחילת היום, ומשה בא בשעה השישית). אולי בתקיעת תר"ת הזמן הוא תשע ויוצאים בזמן של שש בדיעבד, שרומז לדברה השישית עד התשיעית: "לא תרצח"-שרצחו את חור, "לא תנאף" שחטאו בעריות, "לא תגנוב" שאמר שיקחו נזמים מנשיהם וילדיהם (שמות לב,ב), "לא תענה" שכביכול העידו "אלא אלוהיך ישראל אשר העלוך" וגו' (שם,ד). וכן שש (תרועות ושש שברים) רומז לדברה "לא תרצח" שזו היתה הסיבה שאהרן עשה את העגל, כיון שראה את חור שנרצח (סנהדרין ז,א). אולי גם תשע מרמז על "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ,ב) שזה ההיפך ממה שאמרו על העגל ("ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". שמות לב,ד), ויש בדברה זו תשע מילים. אולי שלוש מרמז על הפס' השלישי בדברות: "לא תשתחוה להם ולא תעבדם" וגו' (שם,ד) לעומת שעבדו את העגל. ו-18 תקיעות כנגד חי, להיפך ממה שבנ"י טענו שמשה מת. ו-12 (שברים ותרועות) רומז לשבטי בנ"י, שה' רצה להשמיד את כולם, ולהתחיל מחדש עם משה (שמות לב,י). אולי גם 12 כעין רומז שבדברה העשירית יש כמה פרטים: "לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך" (שמות כ,יג). ולכן כעין הבית זה עשירי, אשה זה 11 והממון זה 12, ובממון יש עבדים ושור וחמור, כך שרומז על בנ"י יצאו מעבדות, משעבוד למצרים המשולים לחמורים (רש"י. שמות יג,יג), ועשו עגל שהוא שור (תהלים קו,כ).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע