"וַיִּבְרָא אֱלֹוקים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹוקים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א, כז)

בריאת האדם התאפיינה בביטוי מיוחד: "בְּצֶלֶם אֱלֹוקים" - מה משמעותו?

ישנם מספר פירושים, נתמקד בפירושו של הרמב"ן:

לדעתו, התואר "אֱלֹוקים" שאנו מכירים במקרא משמעותו "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים" - ה' כבורא. מכאן ש"צֶלֶם אֱלֹוקים" שניתן לאדם, זהו כוח של בריאה. ניתן לאדם כוח אלוקי, כוח של בריאה. זאת גם הנקודה המבדילה את האדם מכל היצורים עלי אדמות. האדם מסוגל ליצור, שאר בעלי החיים יכולים רק להשתמש בקיים, אך אין באפשרותם לברוא.

אמנם, אין לאדם יכולת כמו הקב"ה, לברוא יש מאין, אך מכל מקום גם היצירות שהן יש מיש בלבד שיוצר האדם מחומרי הגלם שנתן הקב"ה לאדם, הינן חדשות ומורכבות באופן מופלא. וזהו צֶלֶם האֱלֹוקים של האדם - כוח של בריאה. קיבלנו מהקב"ה את כל הכלים וכוחות רבים על מנת שנוציא אל הפועל את הפוטנציאל הטמון בנו.

אם כן המשמעות של "בְּצֶלֶם אֱלֹוקים" נושאת בחיקה אחריות גדולה! מצד אחד נצטווה האדם (בראשית א, כח): "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ", במילים אחרות – האדם נצטווה לרתום את כל כוחות הטבע ואוצרותיו לשימוש לפי תבונתו.

אך מיד בפרק הסמוך נאמר (בראשית ב, טו): "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" - אותה חכמה שניטעה באדם מאת בוראו מחייבת אותו גם לשאת באחריות מוסרית כלפי בני האדם, החי, הצומח והסביבה כולה.

על הפסוק (בראשית א, כו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ", הובא בזוהר שמאמר הקב"ה "נַעֲשֶׂה אָדָם" הופנה לכל הבריאה כולה, דהיינו שכל נברא ונברא בעולם ייתן מתכונתו ומסגולתו עבור האדם: השור ייתן בו תכונת שור, הארי תכונת הארי והנחש אף הוא ייתן חלקו. נמצא שכל אדם הוא עולם קטן עם כוחות רבים, הכולל בתוכו תכונות כל הנבראים.

אך איך יבחר האדם להשתמש בכוחות שנתנו לו?

התשובה נמצאת במשמעותה הערכית:

כל עוד יצר לב האדם יישאר פרוע ללא רסן, הוא ימצא תמיד אפיקים לפרוק את יצריו מבלי להתחשב באחר. אם האדם בא לעולם רק כדי למלא את צרכיו – הנפש לא תימלא. הוא יהיה דומה למי ששותה מים מלוחים המגבירים את צימאונו יותר ויותר.

אך אם האדם בא לעולם למלא ייעוד ולהיות שותף לקב"ה בבריאה, לנצל את כוחותיו לעשייה חיובית ולהטיב עם הבריאה ועם הברואים, לתקן את הדרוש תיקון ולטפח את הדברים הטובים, אזי איכות חייו תעלה, ועמה גם תשתפר איכות הסביבה.

האדם יציר כפיו של הקב"ה, צריך לזכור את ייעודו, וכיצד עליו לפעול כדי להביא תיקון לעולם - "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".

"לְעָבְדָהּ" –  משמעותו ליצור, לטפח, ליזום ולעשות דברים יפים.

"ּלְשָׁמְרָהּ" –  משמעותו לא לקלקל, ולשמור על היופי גם לדורות הבאים.

הרב יעקב אריאל שליט"א, מתוך האתר: www.haravariel.com

הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il

הרב אברהם חיים שפיגל, מתוך הספר: "שולחן מלכים על פרשיות התורה"  (משולחן גבוה, רבי אלחנן וסרמן)

רפאל כהן, מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"