קורבן פסח -ניסי ניסים (2 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי שמואל, 16/3/2010

הקרבת קרבן פסח

מתוך הספרים שזכיתי להוציא לאור, מעגלי החיים שמואל 050-6284-199

מבצע לוגיסטי חסר ממדיים

מסתבר שהקרבת קרבן פסח לכל ישראל היה מבצע לוגיסטי במימדים לא מוכרים. הן מבחינת הכמויות, הן מבחינת הזמן המצומצם והן מבחינת המקום (יפורט בהמשך).

 

כמות האנשים בירושלים:  תנו רבנן פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל. אמר לו לכהן גדול תן עיניך בפסחים. נטל כליא (כליה) מכל אחד ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות כפלים כיוצאי מצרים (כלומר היו 1,200,000 חבורות, שהרי כל חבורת שוחטת כבש לעצמה). ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם (נמצאו אוכלוסיית ישראל לפחות שנים עשר מליון נפשות, לבד מטף, שהיו בירושלים של בין החומות) (פסחים סד:).

 

ולמרות הכל הגמרא מספרת: תנו רבנן - מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד והיו קוראים אותו פסח מעוכים.

 

טווח הזמן להקרבת הקורבנות: המשנה בפסחים מתארת איך היו הכהנים מקריבים כמיליון ומאתיים (1,200,000) קורבנות, תוך זמן קצר מאוד, החל מחצות יום עד לפני הלילה.

קרבן תמיד של בין הערביים נשחט בערב פסח, בדרך כלל, בשבע ומחצה (פירוש שבע וחצי שעות זמניות מהבוקר) וקרב בשמונה ומחצה (פסחים נח ע"א), אחריו הקטורת והנרות, ולאחר מכן שוחטים הפסח עד סוף היום (שם נט ע"א). כך שנשארו כשלוש שעות מרגע התחלת "המבצע" עד סיומו.

וזו לשון הרמב"ם (הל' קרבן פסח פ"א ה"ד): "ואין שוחטים אותו [את הפסח] אלא מאחר תמיד של בין הערביים, אחר שמקטירים קטורת של בין הערביים ואחר שמיטיבים את הנרות מתחילים לשחוט את הפסחים עד סוף היום".

 

מתארת הגמרא במסכת פסחים אופן שחיטת קרבן פסח:  הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל.

 

"נִכְנְסָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה, נִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה, נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שוּרוֹת, וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּה כֶּסֶף כֶּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב. לֹא הָיוּ מְעוֹרָבִין. וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִם, שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם:

 

שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, וּמְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד:

 

יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה כַּת שְׁנִיָּה. יָצְתָה שְׁנִיָּה, נִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּׁלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל. אִם גָּמְרוּ שָׁנוּ, וְאִם שָׁנוּ שִׁלֵּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּשׁוּ מִימֵיהֶם (שתוך זמן קצר היו גומרים להקריב את קרבנות הכת). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִימֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִיעַ "לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה'", מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מֻעָטִין:

 

כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִים? אֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִים בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִים שֶׁבָּהֶן תּוֹלִים (הקרבן) וּמַפְשִׁיטִים. וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט, מַקְלוֹת דַּקִּים חֲלָקִים הָיוּ שָׁם, וּמַנִיחַ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וְתוֹלֶה (את הקרבן על ידיהם המשולבות) וּמַפְשִׁיט. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַנִּיחַ יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ, וְיַד חֲבֵרוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט".

 

סיכום העבודות בכל קרבן:  הטיפול בכל קרבן כלל: השחיטה, קבלת הדם מצוואר הבהמה בבזיך (ספל), הולכה למזבח על ידי שורות כהנים, וזריקת הדם כנגד יסוד המזבח בידי הכהן האחרון בשורה. אחר כך תלו את הקרבן באונקליות (ווים) בכותלי העזרה ובעמודים קטנים שנקראים "ננסים" בידי אדם אחד, או על מקלות, אם לא היו מספיק אונקליות - כל מקל הונח על הכתפיים של שני אנשים (פסחים סד ע"א), ותולים עליו את הקרבן ומפשיטים את העור. לאחר מכן הוצאת האימורים (חלקים פנימיים של הבהמה), הכנסתם למגיס (קערה) ומליחתם, העלאתם בכבש המזבח והקטרתם על המזבח. גם ההקטרה צריכה להיעשות עד סוף היום, כי אסור להקריב בליל פסח את קרבן פסח שהוא קרבן של יום חול.

 

כמות הדם בעזרה: מספרת הגמרא על כמות הדם שהיה נשפך בעזרה תוך כדי הילוך בזיכי הדם לשפוך על המזבח: היו פוקקים את העזרה (סותמים את פתחי העזרה שלא יצא הדם הנשפך) לפי ששבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם (פסחים סה.).

 

ניסי ניסים

אם נסתכל בעובדות הבאות נגלה שמבצע "הקרבת קרבן פסח" אינו מובן במושגים שלנו, ואין לנו לפרש הדבר אלא בניסים וניסי ניסים.

א.    ראשית, היו צריכים להספיק להקריב כ 1,200,000 קורבנות תוך זמן של פחות מ 3 שעות, ולבצע על כל קרבן סדרה מורכבת של עבודות.

ב.     בנוסף לקרבן הפסח היו מקריבים באותו זמן גם קרבן חגיגה (אף שהיא אינה חובה מכל מקום לא מעטים היו מביאים גם קרבן חגיגה).

ג.      מקום שהיה מיועד לשחיטה הוא רק העזרה שטח קטן מאוד יחסית (93 מטרX 67 מטר, ומזה צריך להוריד מקום המזבח והכבש) לצורך שחיטת כ 400,000 קורבנות בו זמנית (לכל כת).

ד.     בכל קרבן נמנו לפחות 10 אנשים (כמו שכתוב בפסחים סד:) נמצאו קהל שהיו בירושלים שבין החומות כ 12 מליון אנשים, שלפי חשבון פשוט יכלו בקושי לעמוד צפופים. על כל אדם היה לאכול את הקרבן דווקא בירושלים ולהישאר שם עד א' של חול המועד (כולל לינה וארוחות החג).

ה.    לכל קרבן צריך תנור כדי לצלות בו את הקרבן (לפי שלא היו צולים שני קורבנות בתנור אחד מחשש שיתחלפו ונמצא פסח נאכל שלא למנוייו) ( פסחים עו:).

 

לפי כל האמור לעיל אי אפשר להבין איך הצליחו לעשות את קרבן הפסח, אלא שהיו ניסים מרובים בכל המבצע העצום הזה.

 

מסתבר שאכן גם בכל יום מימות השנה היו עשרה ניסים (בבית ראשון), ולא פלא שגם בהקרבת קרבן פסח היו ניסים מרובים.

 

ואלו עשרה ניסים שהיו במקדש:

א. לא הפילה אישה מריח בשר הקדש.

ב. ולא הסריח בשר הקדש מעולם.

ג. ולא נראה זבוב בבית המטבחים.

ד. ולא ארע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים מעולם.

ה. ולא כיבו גשמים אש של עצי המערכה.

ו. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן.

ז. ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים.

ח. עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.

ט. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם.

י. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים (אבות ה/ה).

 

בנוסף לנסים "הרגילים" בבית המקדש, ייתכן שהנסים בהקרבת קרבן הפסח בבית המקדש באו להזכיר לנו בכל שנה את הנסים הגלויים שחוו אבותינו ביציאת מצרים, כך שכל אדם מישראל ירגיש שגם הוא יצא משם: "ואותנו הוציא משם" (דברים ו כג).

 

כותב ה"משך חוכמה": קרבן פסח שהיה במדבר בשנה השנית לצאתם ממצרים היו רק שלושה כהנים: אהרון אלעזר ואיתמר (שהרי נדב ואביהוא מתו קודם).  נמצא ששלושה כהנים הקריבו מאות אלפי קורבנות תוך זמן של פחות משלוש שעות. אכן מעשי ניסים.

עדויות על קרבן פסח בבית המקדש

להלן תיאור נדיר של נציב הרומיים, אשר נשתמר באורח מופלא עד ימינו, ומספק מבט נוסף ומרגש על העלייה לרגל בבית המקדש השני. האיגרת, שקטעים ממנה יובאו להלן, עברה גלגולים ותרגומים שונים, שכן תחילה נכתבה ברומית, לאחר מכן תורגמה לספרדית, ואז לעברית - אז גם נוספו לה, כנראה, הביטויים התיאוריים הלקוחים מפסוקי התנ"ך.

 

כשמגיע ראש החודש הנקרא אצלם ניסן, יוצאים רצים ושלוחים במאמר המלך והשופטים וכל סביבות ירושלים, לכל מי שיש לו מקנה צאן וקצת בקר, שימהר להביא המקנה, כדי שימצאו עולי רגלים די זבחיהם וגם למאכלם, כי העם רב מאד...ואז היו כל אנשי מקנה ממהרים ובאים.

 

ובנחל סמוך לירושלים היו מעבירים המקנה בנחל, כדי שירחץ וינקה מכל לכלוך. ואמרו, שלזה אמר שלמה המלך: 'שעלו מן הרחצה'. ובהגיעם להרים אשר סביב לירושלים היה הריבוי כל כך, עד שלא נראה דשא, כי כולו הפך לבן מלבנוניות הצמר.

 

ובהגיע יום י"ד לחודש (ערב החג), היו עולים במגדל גבוה שבמקדש...ושלוש חצוצרות של כסף בידם, ותוקעים. ואחרי תקיעה מכריזים: "עם ה' שמעו! הגיע זמן שחיטת הפסח"...וכאשר שמעו העם את הקריאה, היו לובשים בגדי מועד, כי מחצי היום... היה יום טוב לכל היהודים, לפי שהוא זמן קרבן.

 בפתח העזרה הגדולה, היו עומדים שנים עשר לויים מבחוץ וגזרי כסף בידם, ושנים עשר מבפנים וגזרי זהב בידם. ...ובמקום השחיטה, שורות שורות של כהנים היו בזיכים של כסף ובזיכים של זהב בידם, ושורה ...של כסף – כולה של כסף, ושל זהב – כולה של זהב, וכל זה להידור ולתפארת.

וכל אחד מן הכהנים שבראש השורה, מקבל בזיך אחד ...ונותנה לחברו, וחברו לחברו עד סוף, באופן שכל כהן וכהן היה מקבל בזיך אחד מלא ומחזיר בזיך אחד ריק. ולא היה זה להם עיכוב, כי היו כל כך זריזים בעבודה זו, עד שהיו הכפות נראות רצות ובאות 'כחצים ביד גיבור'.

 

ושלושים יום מקודם  (החג) היו מרגילים עצמם בעבודה זו ורואים מקום הטעות אשר אפשר, או מכשול שיסופק  להם.

ושם שני עמודים גדולים וגבוהים, ועליהם שני כהנים בחצוצרות של כסף בידם, ותוקעים בהתחלת קרבן, כדי להשמיע לכהנים העומדים שם... שיאמרו ההלל בקול רינה ותודה ובכל כלי שיר אשר להם...

 

והתנורים שהיו צולים בהם הקרבן היו פתחיהם למעלה, ואמרו לי, כי הוא לפרסם האמונה ולשמחת החג, ואחר הצלייה אוכלים בקול הלל ורינה, ונשמע קולם למרחוק. ואין שער משערי ירושלים שיינעל בלילי הפסח, מפני כבוד העוברים ושבים כי רבו. אמרו היהודים, שנמצאו בפסח אחד כפלים כיוצאי מצרים."

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (2)
netanel0531 (17/3/2010)
בהחלט מעניין מאד. נקודה יפה שלא חושבים עליה
עמי (16/3/2010)
מרתק, בכלל מענין איך ניהלו האופן לוגיסטי את כל החגים בבית המקדש