'ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי... אמר ליה: אימת אתי משיח? אמר ליה: זיל שייליה לדידיה. והיכא יתיב? אפיתחא דקרתא. ומאי סימניה? יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד. אמר דילמא מבעינא דלא איעכב' וכו' (סנהדרין צח,א). 'סובלי חלאים – מנוגעים, והוא נמי מנוגע דכתיב (ישעיהו נג) "והוא מחולל מפשעינו" וכתיב (שם) "חליינו הוא נשא”...; שרי חד - נגע ומקנחו וקושרו ואח"כ מתיר האחר. ועושה כן ואינו מתיר שני נגעים יחד, דסבר אי בעי לי לצאת וליגאל את ישראל לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים' (רש"י). בסיפור המשיח הוא עני ומנוגע. המקור הוא מהפס' כמו שרש"י מביא שהוא מנוגע בשל חטיאנו. ועני מובא בפס': ”עני ורוכב על חמור" (זכריה ט,ט). נראה שמעבר לפשט שזה מראה שהמשיח סובל את חטאינו, ולכן הוא עני ומנוגע ונמצא בשער העיר, שזהו רמה תחתונה מאוד שאדם יכול להגיע אליו, שבכך מראה כמה סובל בשבילנו. נראה שזה גם מרמז על צער השכינה בגלות, שכביכול כמו שאנו סובלים כך השכינה סובלת (כמו שמובא בתענית ציבור): 'ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה? אמר רבי יהודה בן פזי: כלומר (תהלים צא, טו) "עמו אנכי בצרה". ריש לקיש אמר: (ישעיהו סג, ט) "בכל צרתם לו צר"' (תענית טז,א). שזהו המשיח שמצד אחד הוא מישראל, ומצד שני הוא מייצג את השכינה. לכן הוא יושב בפתח העיר, כעין מחוץ למקומו, כרמז שבנ"י בגלות, וזה צער לשכינה, וזהו שהוא מנוגע – בעל ייסורים וצער, שכך בנ"י בגלות בצרה ויסורים. גם מנוגע ועני משולים למת: 'ותניא, ארבעה חשובין כמת: עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים' וכו' (נדרים סד,ב) שהמשיח עני ומנוגע, זהו כעני ומצורע שחשובים כמת (וכן כעין סומא, שהמקור לזה הוא: 'וסומא, דכתיב (איכה ג, ו) "במחשכים הושיבני כמתי עולם"' שזה פס' שמדבר על החורבן, כך שהגלות כעין מרמזת על סומא). שזהו שהגלות היא כקבר שהמת בתוכו, כמו שאומר יחזקאל: “הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" (יחזקאל לז,יב). בחו"ל נמצאים תמיד בסכנת חיים, כיון שעצם הגלות היא לא חיים לבנ"י (שלכן גם יש השפעה לסכנה ממש), שזהו שהמשיח התגלה כמשול למת. נראה שלכן נאמר בפס': “הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות" (זכריה ט,ט) שיש קשר לאתון, שהיא מרמזת על צרה לבנ"י, כעין האתון של בלעם שיצא להזיק לבנ"י, שכך המשיח כשיבוא הוא בא לתקן ולהרחיק מהצרות, שזה ע"י גאולה. לכן המשיח בגלות הוא מנוגע, כרומז לצרות ויסורים שיש אז. גם הקשר לאתון (והיסורים של המשיח) רומז לכך שאם לא יחזרו בתשובה, אז יקום מלך אכזר: 'אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב' (סנהדרין צז,ב), כך שהגאולה היא כתוצאה מצרות, שכך זהו "עיר בן אתונות", שהעיר הוא התוצאה מהאתון. זה כמובן במידה שלא ישובו בתשובה, שכך גם עניין שרוכב על חמור (ועיר) זה כשלא שבים בתשובה: 'אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (דניאל ז, יג) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה" וכתיב (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על חמור", זכו – עם ענני שמיא, לא זכו – עני רוכב על חמור' (שם צח,א). המשיח סובל חולאים, מחטאי בנ"י (רש"י), שזה כדי לכפר לבנ"י, כך שנראה שרומז שהגאולה באה ע"י שיש אחדות שלמה בין בנ"י, עד שהאחד אפילו סובל בשביל השני, שכך מתקנים את שורש החורבן שזהו החטא של שנאת חינם (יומא ט,ב). גם נראה שמטפל בפצעיו אחד אחד, ולא כולם יחד, שבנוסף למה שמרמז על רצונו להיות מוכן לגאול מיד, גם נראה שרומז שהגאולה אינה באה במכה אחת – הכל יחד, אלא קמעא קמעא: 'אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) "כי אשב בחושך ה' אור לי"' (יר' ברכות א,א). גם נראה שלא מטפל בכל התחבושות יחד, כרומז שיש שתי אפשרויות לגאולה: 'אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (ישעיהו ס, כב) "בעתה", וכתיב "אחישנה", זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה' (סנהדרין צח,א). עוד נראה שמובא שמחליף את תחבושותיו לרפואה, כרומז לתיקון החורבן (שהחורבן הוא צער ונזק כנגעים), שהרפואה לחורבן באה ע"י פעולות – כמו שמחליף בעצמו את התחבושות לרפואה, שכך גם כדי לתקן ולהביא את הגאולה יש צורך בעשיית מעשים: '… כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". – רצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ' (הכוזרי ה,כז).