כתיבת חידושים

נכתב על ידי אריאל מרדכי פנדל, 1/1/2019

 כתיבת חידושים

שמתי לב לעובדה מעניינת. 
חידושים טובים בלימוד באים דוקא מתוך שהוצרכתי ללמד את הדבר. עצם ההכנה, ובעיקר בזכות זה שבפועל לימדתי, הדברים מאירים ביותר.
ממילא כאשר כתבתי את הדברים שנאמרו, הכתיבה היתה בהירה ומאירה, או במילים אחרות, תורה משמחת.

יש כאן עיקרון שלדעתי הוא אמיתי. באופן כללי, לא כל דבר תורה ניתן להיכתב. 
דבר תורה שכבר יצא לפועל, התקבל אצל מישהו (אצל השומע) והתיישב על ליבו, אפשר אח"כ להעלותו על הכתב בצורה בהירה וקולחת.
(הדברים אמורים בעיקר על חידושים באגדה והשקפה).

כמובן שיש גם יוצאי דופן. אדם שמחשבתו היא כל כך בהירה, עד שכבר במחשבתו הדברים מאירים כל כך ומסודרים להפליא. כך היה אצל מרן הרב קוק שהיה כותב את חידושיו מיד כאשר היו עולים בדעתו (כך מספרים עליו תלמידיו, ויעידו על כך מחברות הקבצים המרובות).
אך הרבה גדולי ישראל לא נהגו כך. למשל, השפת אמת כתב דוקא במוצאי שבת, אחרי שהיה אומר את דברי התורה לציבור. גם רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן (שנכתב בחלקו הגדול ע"י תלמידיו). כך גם הרבה ספרי חסידות אחרים.

אוסיף כאן את דברי המהר"ל בענין "שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה", ואת הערתו של הרב מרדכי גנזל (ישיבת מעלה אדומים) על דבריו:

 במהר"ל ישנה הבחנה מעניינת: לגבי יחיד השתמש התנא בביטוי "יושב ועוסק בתורה" לשם תיאור לימוד התורה שלו, ובביטוי "הקב"ה קובע לו שכר" לתיאור שכרו, לעומת זאת, לגבי שני לומדים הביטויים במשנה הם "יש ביניהם דברי תורה" ו"שכינה ביניהם". את ההנמקה להבחנה זו מסביר המהר"ל במילים הבאות: 

"שנים... כאשר הם מדברים דברי תורה היא תורה גמורה, שהתורה היא כאשר מוציא התורה בפה וזה נקרא תורה גמורה, וזה שייך בשנים שצריך להוציא הדבור בפה, אבל אחד אפילו אם מוציא מן הפה אפילו אם מוציא מן הפה הרי אפשר שיהיה בלא דבור לכך אפי' אם מוציא הדבור בפה לא נקרא זה דבור של תורה כלל. (דרך חיים אבות ג, ב)

המהר"ל מסביר שיחיד לומד בליבו, ואילו כאשר שניים לומדים הם מוציאים את לימודם בדיבור בפועל. אני סבור, במיוחד לאור המשך דברי המהר"ל, שאין הכוונה כאן רק להבחנה בין הפעולה הפיזית של הוצאת המילים בפה, אותה מבצעים בדרך הטבע זוג לומדים, לבין הלימוד בלב של היחיד. נראה כי אופי הלימוד הוא שונה: לימוד של שנים הוא לימוד חי, המכיל התדיינות, מאבקים והנכחה של מעשה יצירה בעל כוח, שמעצב מחדש את התובנות של הלומדים. לימוד זה כולל גם מרחב משותף שנוצר בין הלומדים, והם נכנסים לתוכו. בניגוד לכך, לימוד של יחיד... לימוד זה נקרא רק "עסק" בתורה, ולא "לימוד" ממש. מתוך כך, יחיד כזה העוסק בתורה אין השכינה שורה בלימודו, מפני שהיא מצויה רק בתורה של ממש, תורה החיה בתוך מעגל הלומדים.
כמובן, אין להבין את הרעיון שהובע כאן באופן מוחלט ודיכוטומי. לימודו של היחיד לא חייב להיות לימוד שכולו עול בלא הארה, ומאידך ברור שלימוד בחברותא כולל בתוכו קשיים ומורכבויות, וגם הוא עשוי להיות לעיתים חדגוני ומשעמם. הנקודה המשמעותית יותר היא ההבחנה שבין הלימוד כיצירה, כהארה, כתסיסה שהאדם חווה כבר תוך כדי הלימוד, לבין...

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה