chiddush logo

דבר שטיבולו במשקה

נכתב על ידי גל גל, 20/2/2019

בס''ד          פרשת כי תשא: דבר שטיבולו במשקה

פתיחה

בפרשת השבוע מצווה משה להכין את הכיור, ממנו ייטלו הכהנים את ידיהם ואת רגליהם לפני העבודה במקדש. כאשר התורה מצווה על נטילת הידיים מהכיור היא כותבת, שיש ליטול דווקא ממנו ולא בתוכו, מכאן למד הרשב''א (א, קצא), שדווקא בנטילה במקדש אסור ליטול ידיים בתוך הכיור, אבל בשאר הנטילות (בבוקר או לאכילה) אפשר לשכשך את הידיים בתוך כלי, ובלשונו:

''וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו, ולפיכך אנו צריכין להתקדש וליטול ידינו מן הכלי כמו כהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ומשכשך ידיו בתוך הכלי בין בשחר בין בשעת אכילה, מדאמרינן בכיור ורחצו אהרן ובניו ממנו ולא בתוכו. שמע מינה (= נלמד מזה) הכא (= דווקא בכיור במקדש) הוא דכתיב ממנו, הא בעלמא (= בשאר נטילות) אפילו בתוכו שפיר דמי (= יוצאים ידי חובה). וכן גם להטביל ידיו בנהר שפיר דמי.''

למעשה גם בבוקר צריך דווקא ליטול את הידיים, ולא לשכשך את הידיים בכלי. בטעם הדבר כתב הבית יוסף (או''ח סי' ד) בשם הזוהר, שבנוסף לכך שצריך להתנקות בבוקר מלכלוך הלילה, צריך ליטול כדי להעביר את הרוח רעה ששורה על הידיים. ומכיוון שעל מנת להעביר את הרוח רעה, יש ליטול את הידיים שלוש פעמים (ימין ואז שמאל לסירוגין שלוש פעמים), ברגע שמשכשכים את היד בתוך הכלי בפעם הראשונה, ממילא המים שבכלי נטמאים, ואי אפשר להשלים את שלוש הנטילות.

השבוע נעסוק בשאלה, האם צריך ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה, ובשאלה האם צריך ליטול ידיים כאשר אוכלים זיתים מקופסת שימורים. כדי להבין במה מדובר, יש להקדים ולברר מדוע נוטלים ידיים לפני אכילת לחם.

1. נטילת ידיים ללחם

מדוע נוטלים ידיים לפני אכילת לחם? מצאנו בכך שני טעמים בראשונים בעקבות דברי הגמרא בחולין (קו ע''א) ובברכות (נג ע''ב):

טעם ראשון: הגמרא במסכת חולין (שם) כותבת, שנוטלים ידיים לחולין (מאכל שלא קודש) משום 'סרך תרומה'. כלומר, בעיקרון מדין תורה, כל עוד אדם אינו יודע בבירור שידיו נטמאו, הן נחשבות טהורות ומותר לכהן לאכול בעזרתן תרומה. אך מכיוון שבדרך כלל הידיים עסקניות ועלולות גם לגעת בדברים טמאים, גזרו חז''ל שכל עוד לא ידוע שהידיים טהורות, הן נחשבות 'שניות לטומאה', דהיינו שהן יכולות לטמא תרומה. משום כך, כהן שרוצה לאכול תרומה בטהרה, צריך קודם כל ליטול את ידיו.

לאחר חורבן בית המקדש חששו חז''ל, שכאשר ייבנה בית המקדש ישכחו הכהנים שאסור להם לאכול תרומה לפני שהם נוטלים את ידיהם, והם יאכלו תרומה בטומאה. משום כך הם תיקנו, שכל עם ישראל בכל הדורות, לפני שהם אוכלים ייטלו ידיים, ואז כאשר ייבנה בית המקדש, מתוך הרגל, הכהנים ייטלו ידיים לפני אכילת התרומה.

אם כן קשה, למה גזרו ליטול דווקא לפני שאוכלים לחם?! הרי התרומה כוללת גם פירות וירקות! הסיבה לכך היא, שתרומת לחם היא מהתורה, בניגוד לשאר התרומות שרק מדרבנן, לכן בחרו חז''ל להחמיר דווקא בה, וכך כותב רבינו יונה (ברכות מא ע''א בדה''ר):

''עיקר נטילת ידים הותקנה על הפת שנאחז בידים, שהנטילה היא משום סרך תרומה ורוב התרומות הם מהפת, אבל לפירות אין צריך נטילת ידים, שאין תרומתן מן התורה אלא הענבים אחר שיעשה מהן יין והזיתים אחר שיעשו שמן.''

טעם שני: סיבה נוספת ליטול ידיים לפני האכילה, מופיעה בגמרא בברכות (שם). הגמרא כותבת שנוטלים ידיים לפני אכילה, כדי לאכול בנקיות וקדושה. ערוך השולחן (קנח, ג) מסביר, שתקנו ליטול ולהתקדש דווקא לפני אכילת לחם ולא לפני שאר דברים, מכיוון שרק אכילת לחם נחשבת אכילה מכובדת וחשובה, שהקדושה יכולה להיות ניכרת בה.

2. דבר שטיבולו במשקה

נעבור כעת לדין דבר שטיבולו במשקה. המשנה במסכת מכשירין (ו, ד) פוסקת, שאם אחד משבעת המשקים הכוללים יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם ומים (י''ד שח''ט ד''ם) נגע במאכל, לפני אכילתו צריך ליטול ידיים, וכך פוסק רבי אליעזר במסכת פסחים (קטו ע''א). האם יש קשר בין הסיבה שנוטלים ידיים ללחם שראינו לעיל, לסיבה שנוטלים לדבר שטיבולו במשקה? נחלקו בכך הראשונים:

א. התוספות (פסחים קטו ד''ה כל) טענו, שאין קשר בין הטעם שראינו לעיל המחייב ליטול ידיים על אכילת לחם, לטעם שצריך ליטול ידיים על דבר שטיבולו במשקה.

הם סברו שלהלכה נוטלים ידיים על לחם בגלל הטעם השני שראינו לעיל, שצריך לאכול בקדושה ובנקיות. לעומת זאת, צריך ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה בגלל ש: א. כאשר טמאים נוגעים במאכל רטוב (אפילו של חולין), המאכל נטמא. ב. אסור לאכול מאכלים טמאים ולטמא את הגוף.

משום כך הסיקו התוספות, שמכיוון שבימינו ממילא כולנו טמאים, אז ממילא אין טעם ליטול ידיים, שהרי כל הסיבה שנוטלים ידיים היא שהמאכל יישאר טהור והאדם לא ייטמא, אבל בזמנינו שהאדם גם ככה טמא - אין איסור לאכול מאכלים טמאים (בניגוד לטעם של אכילת ידיים ללחם, שעדיין תקף), וכן הביא גם הטור בשם המהר''ם מרוטנבורג (או''ח תעג), ובלשון התוספות:

''ונראה דנטילה דהכא לא משום קדושה ונקיות כמו בנהמא (= בלחם), אלא משום שלא יטמא המשקין להיות תחילה ויהא אסור לשתותן ולפסול את גופו... ולפי זה נראה דאין לברך על אותה נטילה. וכל שכן אנחנו שאין אנו נזהרין מלטמאות עצמנו ומלאכול אוכלין טמאין ואין אנו צריכין לאותה נטילה, והמברך הרי זה מברך ברכה לבטלה.''

ב. דעת רוב הראשונים שלא כדעת התוספות. לדעתם, כמו שנוטלים על לחם ידיים כדי שהלחם לא יטמא, כך נוטלים ידיים על דבר שטיבולו במשקה, כדי שלא יטמא האוכל שנגע בו אחד משבעה המשקים (ובניגוד לתוספות שכתבו שהמטרה היא שהאדם לא ייטמא).

כמו כן לפי שיטתם, כמו שמברכים על נטילת ידיים ללחם גם בזמן הזה בגלל הגזירה, כך מברכים על נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה, גם אם אין דיני טהרה. כך פסקו להלכה הרמב''ם (ברכות ו, א), הטור בשם רש''י והגאונים (שם), הרא''ש (חולין ח, י) ועוד.

להלכה

א. להלכה פסק השולחן ערוך (קנח, ד), שמצד אחד יש ליטול ידיים על דבר שטיבולו במשקה וכדעת רוב הראשונים, מצד שני, מכיוון שיש ראשונים שסוברים שאין צורך ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה, אין לברך הנטילה על הנטילה. כפי שמציינים השולחן ערוך והרמ''א, גם אם חלק מהמאכל רטוב ומחזיקים בחלק היבש, עדיין צריך ליטול ידיים, ובלשונם:

''אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם: י"ד שח"ט ד"ם דהיינו: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים ולא נתנגב, אפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה, צריך נטילה בלא ברכה. הגה (= רמ''א): ואפילו אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי, אפילו הכי יטול בלא ברכה[1].''

ב. בניגוד לדעת השולחן ערוך, פסק הגר''א (ד''ה בלא ברכה) שצריך גם לברך על נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה. בטעם הדבר נימק, שמכיוון שרוב מוחלט של הראשונים סוברים שיש ליטול ידיים עם ברכה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, כך יש לנהוג (וכן נוהגים להלכה חלק מהתימנים ('הבאלדים') בעקבות הרמב''ם שפסק שיש לברך).

המנהג בזמן הזה

היום הרבה מהאנשים נוהגים שלא ליטול ידיים על דבר שטיבולו במשקה, האם יש להם על מה לסמוך למרות פסיקת השולחן ערוך? המגן אברהם (ס''ק ח) אכן הביא בשם הלחם חמודות, שלמעשה יש למקלים על מה לסמוך. מכיוון שלדעת התוספות כפי שראינו לעיל, כלל לא צריך ליטול ידיים לדבר שטיבולו למשקה בזמן הזה, וכן כתב גם ערוך השולחן (סעיף ד').

אמנם יש להדגיש, לכתחילה ודאי שיש ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה משתי סיבות:

1. קודם כל המשנה ברורה (ס''ק כ) כתב, שהרבה פוסקים חלקו על המגן אברהם, וכתבו שאין להקל כלל וצריך ליטול ידיים גם  בזמן הזה לדבר שטיבולו במשקה, וכן פסקו להלכה הט''ז (תעג, ו), שולחן ערוך הרב (קנח, ג), הבן איש חי (תזריע שנה א'), הרב אליהו (תנא דבי אליהו תשע''ד) הרב עובדיה (ילקוט יוסף קנח) ועוד, ובלשון המשנה ברורה:

''הנה במגן אברהם הביא בשם הלחם חמודות דהעולם נוהגים שלא ליטול ויש להם על מה שיסמוכו, היינו על מקצת הראשונים הנ"ל. אבל הרבה אחרונים החמירו מאד בדבר, וכתבו דהעיקר כרוב הפוסקים דצריך נטילה אף בזמן הזה ועיין בביאור הגר"א שגם דעתו כן והחמיר מאד בזה שאף צריך לברך על זה, ולכן אף דהעולם אין נוהגין לברך על כל פנים אין להקל לאכול בלי נטילה. וצריך לזה כל דיני נטילה כמו לפת (= עם נטלה, מכח אדם, מים שלא נפסלו וכו').''

2. גם המגן אברהם שהקל, משמע מדבריו שפסק דין זה, רק כדי ללמד זכות על מנהג העולם שנוהגים שלא ליטול, אבל גם הוא סובר שלכתחילה צריך ליטול ידיים כפי שעולה מרוב הראשונים ומפסיקת השולחן ערוך והרמ''א (ועיין הערה[2]).  

צמצום החובה

מעבר לכך שרק אם נגע במאכל אחד משבעת המשקים שראינו צריך ליטול ידיים, יש לציין מספר סייגים חשובים, שמצמצמים מאוד את החיוב ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה:

א. רק כאשר המאכל נרטב ברצונו של האוכל, צריך ליטול עליו ידיים: לכן כאשר מוציאים פרי מהמקרר והוא רטוב, לרוב לא יצטרכו ליטול עליו ידיים לפני האכילה, מכיוון שלא נוח לאוכל שהפרי נרטב. לעומת זאת אם שוטפים את הפרי, או שלוקחים זיתים וכדומה מתוך קופסת שימורים צריך ליטול ידיים, כי נוח לאוכל שהמים שטפו את הפרי (גם אם ברגע זה הוא מעדיף שהם לא יהיו).

ב. אכילה באמצעות כלי: כאשר יש מאכלים שאוכלים אותם תמיד בכף או במזלג כמו קורנפלקס עם חלב (וכפי שראינו חלב הוא אחד משבעת המשקים), פסק המשנה ברורה (קנח, כו) בעקבות הט''ז (שם) והחיי אדם (לו, ח) שלא צריך ליטול ידיים לפני אכילתם, כיוון שהטומאה לא עוברת במקרה זה מהיד דרך הכלי לאוכל.

כמו כן, במקרה בו האדם החליט בכל זאת לאכול אותם עם הידיים, פסק ערוך השולחן (ס''ק יב) שהוא פטור מנטילה, וכן נקט להלכה גם כף החיים (ס''ק כג). הוא הדין גם לכיוון ההפוך. במידה ואוכלים מאכל בדרך כלל עם הידיים, גם אם יאכלו אותו עם כף או מזלג יצטרכו ליטול ידיים, ובלשון החיי אדם:

''דברים שאין דרך ליגע בהן אלא לאכול בכף כגון מיני תבשיל, אין צריך נטילת ידים. אבל מה שדרך ליגע בו, אף על פי שאוכל בכלי, לא מהני (= לא מועיל). וכן אפילו אם אחר נותן המאכל לתוך פיו, לא מהני, וצריך האוכל ליטול ידיו, אבל המאכיל אין צריך נטילת ידים.''

ג. רק דברים שרגילים לטבול אותם במים, צריך ליטול ידיים במידה ונוגע בהם המשקה: לכן אם אחד משבעת המשקים בא במגע עם בורקס או בייגלה וכו', אין צורך ליטול ידיים על אכילתם. לעומת זאת, מי שטובל עוגייה בחלב או לחמנייה שברכתה מזונות  מצוי שטובלים אותה בחלב, לכן צריך ליטול ידיים.

הבן איש חי (תזריע) הוסיף, שגם מי שטובל ביסקוויט פטור מנטילה (למרות שרגילים לטבול), כיוון שיש סוברים שמשקה מבושל לא נחשב משקה שיש ליטול עליו ידיים (ויש חולקים).

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו[3]...



[1] המשנה ברורה בעיקרון כתב, שצריך לטבול ידיים רק על מאכל שגודלו כזית לפחות. אמנם בעקבות הטור שממנו משמע שצריך ליטול ידיים על מאכל שגודלו פחות מכזית, נראה שחזר בו.

[2] עניין זה דומה למה שקרה בספירת העומר. דעת רוב הראשונים, שמי שפספס בספירת עומר צריך להמשיך לספור בברכה. למעשה השולחן ערוך פסק (תפט, ח), שהמפספס ימשיך לספור בלי ברכה, כי חשש לדעת הבה"ג שסבר, שמי שפספס לא ממשיך לספור. דבר זה גורם לכך, שהרבה אנשים שמפספסים מפסיקים לספור בכלל (כי הם 'נפסלו'), כך שהחשש לברכה לבטלה גרם לכך שבסופו של דבר לא יספרו בכלל ויפספסו את עיקר המצווה. גם פה, חששו לדעת התוספות, ולכן לא מברכים על נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה, ובסוף כלל לא נוטלים.

 [3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה