נונים הפוכות

נכתב על ידי איתיאל, 11/6/2019

 בפרשתנו, סביב פסוקי "ויהי בנסוע הארון" מופיעים אותיות נ' הפוכות.


ישנם הרבה שיטות לגבי מקומן, צורתן ומשמעותן.

נפתח במשמעותן:

הגמרא (מסכת שבת קטו:-קטז.) מביאה מחלוקת תנאים בנושא:

"ת"ר: (במדבר י, לה) "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" - פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.
כמאן אזלא הא דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה" - אלו שבעה ספרי תורה. כמאן? כרבי. 
מאן תנא דפליג עליה דרבי? רשב"ג הוא. דתניא: רשב"ג אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה, ולמה כתבה כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. 
פורענות שנייה מאי היא? (במדבר יא, א) "ויהי העם כמתאוננים". 
פורענות ראשונה: (במדבר י, לג) "ויסעו מהר ה'", וא"ר חמא בר' חנינא: שסרו מאחרי ה'. והיכן מקומה? אמר רב אשי: בדגלים".

הגמרא מביאה שתי דעות לפשרן של הנונין ההפוכות. רשב"ג אומר שהם מסמנים שהפרשה לא נכתבה במקומה, ואילו רבי סובר שהם מבדילים פסוקים אלו לספר בפני עצמו.

רש"י העתיק את סברת רשב"ג. הוסיפו הפרשנים לבאר למה דווקא האות נ' מסמלת עניין זה:

רבינו בחיי מבאר שהאות נ' נבחרה בשל הגימטריה שלה - 50, לרמז שיש לחזור לאחור חמישים פרשיות, ושם נמצא מקומה של הפרשייה - בדגלים. האות נ' הפוכה כדי לרמז בכיוון פנייתה שיש לספור את 50 הפרשיות לאחור.

יש אומרים (וכן נמצא בזוהר) שהאות נ' נבחרה מפני שהיא מסמלת נפילה. 
כידוע, במזמור "אשרי" פותח כל פסוק באות על סדר האלף-בית, מלבד האות נ'. הגמרא (ברכות ד:) מבארת שהאות נ' היתה אמורה להיות על פי הפסוק: "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (עמוס ה', ב'), ולכן הושמטה ונרמזה בפסוק הבא: "סומך ה' לכל הנופלים".

הגמרא מביאה שבני ארץ ישראל היו מפסקים את הפסוק בצורה שונה, כדי שיקרא לשבח: "נפלה לא תוסיף, קום בתולת ישראל!". לפי זה המילה "קום" מתפרשת לא כצורת מקור של שם הפועל, אלא כציווי. פירוש זה דרשני, כיוון שמבחינה לשונית לא ניתן לקרוא כך, שהרי "בתולת ישראל" היא נקבה, והציווי "קום" (ולא "קומי") הוא לזכר.

בזוהר מובא פירוש נוסף לטובה על הפסוק: בגלות האחרונה כנסת ישראל לא תוכל לקום מעצמה, אלא היא דורשת שהקב"ה בכבודו ובעצמו יקים אותה, כיוון שהיא לא תוכל לעשות זאת לבד.

מדוע האות נ' מייצגת נפילה? הרי ניתן למצוא מילים אחרות המתחילות בנו"ן שמשמעותן טובה, כמו נוטע, נושא וכדומה?

יתכן והסיבה היא גם התופעה הדקדוקית, לפיה נ' בתחילת השורש נוטה ליפול (גזרת חפ"נ) כשבאה אות לפניה (כלומר: בקל עתיד: אפול, יפול, ניפול ותיפול, וכן בבניינים עם אות תחילים, כמו הפעיל והופעל: הפיל והופל) וכן בציווי (פול, סע).

אגב, לגבי שם הפועל בגזרת חפ"נ מצאנו שלושה מנהגים: דרך התנ"ך שאין הנו"ן נופלת, כמו בפסוק אצלנו:  ויהי בנסוע" ולא "ביסוע". צורת נוספת בתנ"ך (בדומה לגזרת נפי"ו) היא בנפילת הנו"ן ותוספת ת"ו סופית: "עת לטעת". בלשון חכמים נפוץ להשמיט את הנו"ן: ליפול, ליסע.

בספר במדבר אנו רואים סידור מופתי של בני ישראל לקראת בנסיעה לארץ, הכולל מפקד, סידור הדגלים ואופן נשיאת המשכן. אך בפועל מכאן ואילך הכול מסתבך: מתאוננים, מרגלים, לשון הרע, קורח, בלק, בעל פעור וכו'. כל זה מרומז בנו"ן.

יש לציין כי לדעת החוקרים סימון הנו"ן אכן מייצג פרשה שאינה במקומה, בדומה לסימונים דומים שנהגו בכתיבת ספרים בימי קדם (מהם התפתחו הסוגריים המודרניות). 
לדוגמה: במגילות ים המלח, נמצאו מגילות בהם הסופר טעה והעתיק פסוק שלא במקומו. בכל מקרה כזה צויינה נו"ן הפוכה.
עוד יש לציין כי בתרגום השבעים כתובים פסוקים אלו במקום שונה, דבר המחזק את ההשערה כי אכן "אין זה מקומן".

בזוהר מוסבר כי צורת הנוני"ם ההפוכות רומזת על השכינה (המרומזת בנ' שערי בינה) המחזירה את ראש ומשגיחה על עם ישראל ברחמים, למרות שהם ברחו מהר סיני במסעיהם כתינוק הבורח מבית הספר.

מכאן נעבור למקומן:

פשט לשון הגמרא היא שהנוני"ם נמצאות לפני ואחרי הפרשייה. מכאן המנהג לסמנם ברווח הניתן בין פרשייה לפרשייה.

הרש"ל התרעם על כך, שנמצא מוסיף אותיות בתורה, וספר תורה נפסל בחסר וביתר, ועוד שמצמצם את מקום הרווח.
לפיכך חיזק הרש"ל מנהג לפיו הנוני"ם ההפוכות הן נוני"ם שכבר קיימות בפסוק: האות נ' של המילים "בנסוע", "ובנוחה" או "כמתאוננים" (תחילת הפרשייה הבאה). הרש"ל ערך מחקר בין ספרי תורה והעיד על 12 (!) מנהגים שונים שמצא במקום האותיות (בין הפרשיות, בנסוע, בנוחה, כמתאוננים בנ' אחת או שתיים או לא בכלל, וקומבינציות שונות ביניהם, ויש שכתבו נוני"ם הפוכות מעל או מתחת האותיות נ' של בנסוע ובנוחה וכו', אולי כדי לקיים המנהג בלי לחשוש לפסול בשינוי צורת האות).
הכרעת המהרש"ל היא לפסול אותיות בין הפרשיות, ולהפוך את האותיות של "בנסוע" ו"בנוחה" או הנו"ן הראשונה של "כמתאוננים". אם היתה רק נ' ראשונה של "בנסוע" הפוכה - גם לזה יש שורש לדעתו. אך כל שאר האפשרויות פסולות בעיניו, מלבד אם אין שום נ' הפוכה, שכשר.

לעומתו כתב המהר"ם לובלין שהמסורת היא להפוך דווקא לפני ואחרי הפרשה, ואין לפסול זאת. לשיטתו יש סמך לכל המנהגים: להפוך לפני ואחרי, וגם למנהג להפוך את "בנסוע", "ובנוחה" ו"מתאוננים".

מהר"ם לונזאו הכריע דווקא לפני ואחרי הפרשה, כפשט הגמרא, ושלא להפוך שום נ' נוספת (שכן המסורה מונה רק שתי נונים הפוכות במקרא), וכן משמע במנחת ש"י. וכדבריהם כתב הנודע ביהודע, שביאר: בכתיבת נ' לפני הפרשיות ואחריהם כפשט הגמרא אין מקום לספק, שהרי אין צורת האות עליה, ואי אשר לפסול את הספר כיתר, שאם אין כוונת הגמרא לעשות שם באמת סימון זה - הרי אין זה אלא כעין שריטת דיו שנפלה, שלא שמענו לפסול בגללה. לעומת זאת, בהפיכת נוני"ם שבמילות התורה - יש חשש פסול אם לא צריך לעשות זאת, שאם אין צורת האות עליה - הרי זה כחסר.

ועתה לגבי צורתן:

הגמרא כתבה "סימניות", ולא ביארה מה הצורה. בספרי כאן נאמר: "נקוד עליו מלמעלה ולמטה" - משמע שהצורה של הסימניות היא כעין נקודות. אם כי, יתכן ש"נקוד" פירשו מסומן, לאו דווקא בנקודות.

המהרש"ל סבר לבאר שלא היה כאן שום סימן מיוחד, אלא כוונת הגמרא לרווח הפיסקה לפני ואחרי, שכן היה אפשר לחבר פסוקים אלו עם הפסוקים לפניהם ואחריהם, ורווח הפיסקה הוא הסימניות

מסורת, המופיעה כבר בגאונים וברש"י היא שהסימניות הן בצורת נו"ן הפוכה. אלא שלא התבאר כיצד להפוך אותה.

וכידוע הבדיחה על אשה שהשאירה לבעלה פתק: "יש עוגה בתנור, בבקשה הפוך אותה בעוד רבע שעה". הבעל, שלא התקרב למטבח מימיו, הפך את העוגה על ראשה...

למעשה יש שלוש צורות מרכזיות לצורת ההפיכה:
יש שהפכו את הנו"ן על ראשה, מלמעלה למטה. ויתכן לפרש בזוהר כן. אך יש שאמרו שצורה זו מוטעית, והשתרבבה מהצורה המודפסת. כיוון שהדפסים השתמשו בתבניות דפוס של צורות אותיות מוכנות, הם לא טרחו לכין צורה נוספת של נ' הפוכה רק בשביל הופעה בודדת בתורה, ופשוט הפכו את הצורה של נ' הרגילה על ראשה. המהר"ם לונזאו כתב שמכיוון שהזוהר אומר שנו"ן זו רומזת להשגחת השכינה - זה ביזוי לציירה כשראשה למטה ורגלה למעלה!

הצורה המפורסמת היא להפוך את כיוון האות מימין לשמאל (כתב מראה), כך שרגל וראש האות פונים ימינה במקום שמאלה.

צורה נוספת (רקנאטי) רמוזה בדברי הזוהר, לפיה ראש הנו"ן כתוב כרגיל (פונה שמאלה), ורק רגלה הפוכה לצד השני (ימינה), ומרמזת בצורתה אדם הכורע על ברכיו ופניו מסתכלות, דבר המסמל את השגחת השכינה. מהר"ם לונזאו שיבח צורה זו, אלא שכתב שנראה שהיה ראוי להיפך: שהרגל תכתב כרגיל (פונה שמאלה), ורק הראש הפוך לצד השני (ימינה), לרמז על הפניה מחוץ לארון (הנמצא בפרשייה).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע