אין גלות שלישית

נכתב על ידי יניב, 19/9/2019

 

"והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך" (דברים ל,ה). '"מאבותיך" – אבותיך אף על פי שנגאלו, חזרו ונשתעבדו. אבל אתם, משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין, מה טעמא? (ירמיהו ל) "שאלו נא וראו אם יולד זכר", כשם שאין זכר יולד, כך אתם משאתם נגאלין אין אתם משתעבדים' (יר' קידושין א,ח). היר' לומד ברמז מהפס' הזה (ומירמיהו) שאין חורבן שלישי, אלא כיון שנגאלים בשלישית אין לה הפסק. אמנם לא מפורש שמדבר על הפעם השלישית, אולם כך צ"ל שהרי גלו בשנית. וצ"ל שלמדו על השלישית בשל שנאמר "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך" (ג-ה), שהקיבוץ לא"י מהגלות שעליה נרמז בסוף שתהיה יותר מאבותיך כי לא תהיה עוד גלות, זה כשמקבץ "מכל העמים" ו"בקצה השמים" ואילו גלות בבל הייתה רק למקום אחד – בבל, ממילא הרמז בתורה הוא על גלות שניה שגלו והתפזרו בארצות, שכשיגאלו ממנה לא תהיה עוד גלות. וראה ב'קמעא קמעא' פרק יא, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א הרבה מקורות בחז"ל ובראשונים שחורבן שלישי לא יהיה. בפשטות כיון שהגלות השניה היתה קשה מאוד אז תיקונה גדול כ"ך עד שלא יוכלו לידרדר אחריה כ"ך הרבה עד שיגיעו שוב לגלות. או שבשל שהגלות הייתה כ"ך קשה ה' מרחם על בנ"י ולכן לא יגלם שוב. או שכיון שאין תאריך לגאולה השלישית (שלא כבבל שנגזר שבעים שנה) אז כשנגאלים זה מראה שהגיע הזמן ליגאל או שחזרו בתשובה שלמה עד שכבר ראוי שיבוא המשיח, ממילא כיון שבין כך ובין כך יוצא שהגאולה השלישית קשורה כבר בתיקון העולם העתידי (שהיא חלק ממנו), אז ממילא לא שייך אחריו שוב גלות של קלקול. עוד אפשר שאמנם בפס' הזה נרמז רק על שאין חורבן נוסף בלי לפרט בדיוק, אולם בפס' אחר נאמר שישנם ארבע מלכויות-גלויות: “אלין חיותא רברבתא די אנין ארבע ארבעה מלכין יקומון מן ארעא" (דניאל ז,יז) ('"ארבעה מלכין" – ד' מלכיות'. רש"י). ממילא ע"פ זה מתברר שבגאולה לאחר הגלות הרביעית (שתחילתה בחורבן השני) לא תהיה עוד גלות. נראה שבשעבוד למלכויות יש תיקון לעולם, כמו שקצת משמע שרמזו במדרש: 'ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" זה גלות בבל, שנאמר (ירמיה ד, כג): "ראיתי את הארץ והנה תהו". "וָבֹהוּ" זה גלות מדי (אסתר ו, ד): "ויבהילו להביא את המן". "וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. "עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה גלות ממלכת הרשעה, שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן. "וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת" זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): "ונחה עליו רוח ה'”. באיזו זכות ממשמשת ובאה המרחפת על פני המים? בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב, יט): "שפכי כמים לבך"' (ב"ר ב,ד). שבמהות העולם יש קשר לשלטון הרשע, שאנו תחתם בשביל תיקון העולם בזה, כעין תשובה מאהבה שמעלה את החטא לזכות (ולכן מביאים בסוף שכח המשיח קשור בתשובה), ולכן נרמז בבריאה על המלכויות. ממילא בסוף תיקון המלכות הרביעית – כשנגאל בגאולה השלישית, אין יותר עניין בגלות, ולכן לא תהיה עוד גלות, ומה שנשאר עוד קצת לתקן יהיה דרך א"י. אמנם אילו לא הינו חוטאים לא הינו צריכים לגלות ממש, אלא הינו מתקנים את כח שלטון המלכויות דרך א”י. נראה שלכן גם דרשו: 'רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" זה אדם הראשון, שהיה ללמה ולא כלום. "וָבֹהוּ" זה קין, שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. "וְחֹשֶׁךְ" זה דורו של אנוש, על שם (ישעיה כט, טו): "וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי" וְגוֹ'. "עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה דור המבול, שנאמר (בראשית ז, יא): "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום". "וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", על שם (שם ח, א) "וַיַּעֲבֵר אֱלֹקים רוּחַ עַל הָאָרֶץ", אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה? תבא האורה! "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר" זה אברהם, הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' וכו' (שם,ג). שמאברהם החל אור הקדושה להופיע בעולם, ולפניו נתגלו ארבעה דורות של רשעה באדם, כעין רמז שבעולם יש חטא וטומאה, ובנ"י (כהמשך אברהם) באים לתקן אותם, ולכן זה מתבטא גם בארבעה זמנים של מלכויות רשעה. עוד אפשר שלא נאמר בפס' על איזה גאולה לא תהיה אחריה גלות, אולם זה מתפרש ע"פ דרשה אחרת: 'ולמה "משכן משכן" שני פעמים? אמר רבי שמואל: שבית המקדש עתיד להתמשכן שני פעמים: חרבן ראשון, וחרבן שני. ולפיכך אמר משכן שני פעמים' (תנחומא "פקודי" סימן ב). הרי שיהיו שני חורבנות, ממילא ההבטחה של התורה שלא יהיה חורבן מדובר על הגאולה בפעם השלישית שלאחריה אין יותר גלות. דבר זה קשור עם מה שאמרנו קודם שהגלויות קשורות במהות העולם – שאנו באים לתקנו. שלכן במשכן נרמז כנגד בריאת העולם, כמו שמובא ממש לפני הדרשה הזו של חורבן פעמיים: 'אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”. וכתיב: "נוטה שמים כיריעה" (תהלים קד ב). ובמשכן מה כתיב? "ועשית יריעות עזים" (שמות כו ז)' וכו'. ומיד אחרי הדרשה על חורבן פעמיים מובא: 'דבר אחר: "משכן העדות" עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית? אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). לכך כתיב "משכן העדות”, שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל'. שמדוע יש עניין להודיע לאומות? אולי זה בא לרמז כעין להודיע לאומות שלא ינסו להזיק לנו מכח חטאינו, שלא ינסו להזיק בגלל העגל כיון שתיקנו ע”י המשכן. ממילא יוצא כעין רמז שהחורבן בא בשל חטאנו (כמו שמובא מיד בדרשה אח"כ: 'דבר אחר: "משכן העדות", שהעיד להם לישראל, שאם יהיו כופרין בו ולא ישמרו מצוותיו וחוקותיו, שיתמשכן שני פעמים' וכו') שאז יש כח לאומות לשלוט עלינו (שה' מענישנו בגלותם) כי אין את כח המקדש שהוא כפרה על החטא. ממילא יוצא כעין רמז שהמשכן שהוא כנגד העולם, מרמז על התיקון של העולם בקשר למלכויות, שכשאנו חוטאים אנו גולים אצלם לתיקון העולם, ולכן יצא שיחרב פעמיים כשנצא לגלות, אבל לעתיד כשאין יותר עניין של מלכויות בתיקון העולם, יצא שלא נגלה עוד ולא יחרב המקדש שלישית. אולי יש רמז בדברי שמואל: 'דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד, שנאמר (דברים טו, יא) "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ”' (שבת סג,א). שיש עניין של גלויות עד קשר למשיח, שהמשיח קשור בתיקון העולם, שכשהוא בא זה מראה שנגמר התיקון לעולם שנעשה ע"י הגלויות.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע