הבעיה באמירת מכניסי רחמים

נכתב על ידי גל גל, 22/9/2019

בס''ד     ראש השנה, חג ראשון: האם מותר לומר את הפיוט מכניסי רחמים

פתיחה

הגמרא במסכת ראש השנה (טז ע''ב) מביאה את דבריו של רבי כרוספדאי, שבראש השנה נפתחים שלושה ספרים, של צדיקים, רשעים ובינונים. צדיקים, נחתמים לחיים, רשעים, נידונים למיתה, ובינונים דינם מסופק עד יום כיפור שבו נקבע דינם. הראשונים התקשו בדברי הגמרא, הרי אנו רואים רשעים שממשיכים לחיות, וצדיקים שמתים:

א. התוספות (ד''ה ונחתמין) תירצו, שאין כוונת הגמרא להכרעה מי יחיה בעולם הזה, אלא מי יחיה בעולם הבא, ובנוסף לדין שיש לאדם בסוף חיו על מעשיו הרעים, יש דין בכל שנה ושנה ובו נקבע אם האדם צדיק או רשע. כך ביאר גם הרמב''ן (דרשה לראש השנה ד''ה עוד) בדברי הרמב''ם, שכלל בהלכות תשובה (פרק ג') את הדין בסוף ימיו של האדם והדין בראש השנה.

ב. הרמב''ן (שם) חלק על דברי הרמב''ם וסבר, שדברי הגמרא מתייחסים לחיי העולם הזה, וכך סברו גם הרשב''א (ר''ה ד''ה הא) והריטב''א (ד''ה ומה). הם כתבו, שכאשר הגמרא כותבת 'שהרשעים' מתים, אין הכוונה לאנשים שחטאו הרבה, אלא לאנשים שיצאו רשעים בדינם. לכן יכול להיות צדיק שעשה עבירה ונגזר עליו למות, והוא נקרא בדין רשע, וכן להפך, ובלשונו:

''כל הזוכה בדינו נקרא צדיק גמור, וכל המתחייב בדין נקרא רשע גמור, ושמשקלו שווה לכאן ולכאן נקרא בינוני, אם כן הרשע הגמור המוחלט שעבד עבודה זרה ועשה גילוי עריות ושפיכות דמים ועשה מצווה אחת לבדה שדינו בפני הקדוש ברוך הוא לשלם לו שכרה בעולם הזה שיחיה השנה הזאת, נקרא בכאן צדיק גמור לפי שנצטדק בדין.''

הראייה המרכזית של הרמב''ן לדבריו היא, שכל התפילות בראש השנה סובבות סביב עניין החיים בעולם הזה, מי בחרב, מי בחיה וכו', לכן קשה לומר שכוונת רבי כרוספדאי לחיי העולם הבא. הקושי בדברי הרמב''ן, שהלשונות 'צדיק גמור' 'ורשע גמור' נשמעים יותר מתאימים לשיטת הרמב''ן.

בראש השנה, מתפללים הרבה לקב''ה שירחם על עם ישראל. אחת מהתפילות המפורסמות בראש השנה, היא תפילת מכניסי רחמים, תפילה שמופיעה כבר בסידורו של רבי סעדיה גאון שחי לפני יותר מאלף שנה, ובה מתפללים למלאכים שיכניסו את תפילותינו לפני הקב''ה: ''מכניסי רחמים הכניסו רחמינו, משמיעי תפילה, השמיעו תפילתו''.

אמירת התפילה עוררה מחלוקת גדולה בין הפוסקים האם בכלל מותר לאומרה, ובכך נעסוק הפעם. כמו כן נעסוק בשאלה האם מותר לעלות להתפלל על קברי צדיקים, מנהג שנפוץ בערב ראש השנה (מחר בערב יהיה דף נוסף).

1. פנייה לגורמים זרים

מקור הדיון מתחיל בעקבות דברי הירושלמי (ברכות ט, א) הכותב, שיש הבדל בין מלך לבין הקב''ה. כדי להיכנס למלך צריך לעבור דרך הרבה שליחים, 'אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד''. עולה מדברי הירושלמי, שיש בעיה לפנות למלאכים שיתווכו בין המתפלל לקב''ה.

גם הרמב''ם (פרק חלק) מנה בעיקר החמישי מעיקרי האמונה שלו, את האיסור לפנות לגורמים מתווכים בין הקב''ה לאדם. לשיטתו כך התחילה העבודה זרה, בתחילה היו כולם עובדים את הקב''ה, אבל בגלל שהקב''ה מופשט, חיפשו אמצעים מוחשים כמו השמש והירח לעבוד אותו דרכם. בסופו של דבר, שכחו שהם רק נציגים שאיתם עובדים את הקב''ה, ועברו לעבוד אותם ממש.

א. השוללים את אמירת הפיוט

בעקבות דברי הירושלמי והרמב''ם בספר העיקרים, חלק מהראשונים כמו המאירי (סנהדרין לח ע''ב) והאורחות חיים (ק''ש, יט) התנגדו לאמירת הפיוט, ולשיטתם יש איסור לאומרו. כך כתב גם המהר''ם מרוטנבורג (סי' רע) והוסיף לראייה, שלא מצינו בתפילת האבות או הנביאים שהם התפללו למשהו אחר מבלעדי הקב''ה, ובלשונו:

''צריך להרחיק מהשיתוף לגמרי, שלא תאמר הואיל שאני מוצא המלאכים והגלגלים מושלים בעולם אקבלם באלהות, תלמוד לומר לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני. ואסור לתת אותם אמצעיים בין השם ובינינו. גם מה שנהגו ואומרים במקצת מקומות מכניסי רחמים הכניסו וכו' לא טוב המנהג ההוא, ומעשיך יקרבוך, לא המלאכים ולא זולתם, וראייה לזה שלא מצינו בתפלת האבות ולא בתפלת שאר נביאים ולא בסדר אנשי כנסת הגדולה זכר רק לשם יתברך לבדו.''

כדברי הראשונים הנ''ל, כתבו גם המהר''ל (נתיב עולם, יב) הקרבן נתנאל (ר''ה א, ו) והחתם סופר (או''ח קסו), שאמנם לא ביטל את המנהג להגיד בקהילתו מכניסי רחמים (כנראה מפני שציבור היה מורגל באמירתו), אבל היה מאריך באמירת נפילת אפיים עד שהציבור היה מסיים להגיד את הפיוט.

אם כן, יש שביטלו את המנהג לומר מכניסי רחמים, אך יש שבעקבות העובדה שהתפילה מופיעה כבר בסידוריהם של הגאונים, נתנו פירוש אחר לתפילה, שמבטל את הקושי באמירתה. רבו של הרמב''ן ר' יהודה אבן יקר (על התפילה, עמ' כג) פירש, שאנו לא מבקשים מהמלאכים שיתפללו עבורנו, אלא מבקשים מהצדיקים (החיים) שיתעוררו לתפילה לקב''ה על עם ישראל.

ב. המתירים את אמירת הפיוט

שלא כדעת הרמב''ם והמהר''ם יש חלק מהראשונים כמו שיבולי הלקט (סי' רפב) שכתבו שאין בעיה לומר את הפיוט. נראה שהם לא חששו לאמירת הפיוט, מכיוון שיש מקומות בדברי הבבלי מהם עולה שאין בעיה להתנסח באופן כזה.

למשל, הגמרא במסכת שבת (יב ע''ב) כותבת, שאדם לא יבקש את צרכיו בלשון ארמית, מכיוון שהמלאכים לא מתייחסים לתפילה הנאמרת בארמית. כמו כן הגמרא במסכת סנהדרין (מד ע''ב) כותבת, שאדם צריך לבקש רחמים שיעזרו לו מלמטה, ושלא יהיו צרים לו מלמעלה. רש''י פירש שכוונת הגמרא, שיש להתפלל שהמלאכים לא יעכבו את התפילה, ומוכח שאין בכך בעיה:

''ואומרים מכניסי רחמים כו' מכניסי דמעה כו' ואין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר, והרב ר' אביגדור הביא ראיה על זה מסנהדרין אמר ר' יוחנן לעולם יבקש אדם שיהיו מעמצין את כוחו מלמטה ואל יהי צרים מלמעלה ופירש רבינו

שלמה שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים. ובמדרש שיר השירים (על הפסוק השבעתי אתכם) אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים הוליכו תפלתי ודמעתי לפני הקדוש ברוך הוא ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי.''

כיצד הרמב''ם והמאירי יישבו את דברי הגמרות מהם עולה שאפשר להתפלל למלאכים? המאירי (שבת שם ד''ה לעולם) כתב, שכאשר הגמרא כותבת שמלאכי השרת לא מתייחסים ללשון ארמית, כוונתה לכך שהאדם המתפלל מן הסתם אינו רגיל באותה הלשון, וממילא בעקבות כך תפילתו מגומגמת ולא תתקבל לפני הקב''ה (ועיין עוד בדברי האורחות חיים).

את הגמרא בברכות, שפוסקת שיש לנכנס לשירותים לבקש מהמלאכים שיחכו בחוץ עד שיצא, כדי שימשיכו לשמור אותו (דבר שעל פי הפשט לא נוהגים כיום), פירש רבי מאיר המעילי (מלחמת מצווה עמ' קעט), שאין הכוונה בלשון בקשה, אלא בלשון דרישה, מכיוון שהמלאכים מצווים מפי הקב''ה לשמור על היהודי מדברים רעים, אומר להם הנכנס לשירותים שלא יעזבו אותו.

למרות ערעורי הפוסקים הנ''ל, נראה שאחרי הכל השתרש המנהג בעם ישראל להגיד את הפיוט, וכפי שפסקו רבים מהאחרונים. מי שבכל זאת רוצה לחשוש לדעות המחמירות יכול לחשוב שהוא מתכוון לצדיקים כפי שהציע ר' יהודה אבן יקר, או שרק רוצים לעורר את הכוונה כפי שכתב המאירי (בישיבת מעלה אדומים בעקבות הרב רבינוביץ' שפוסק כרמב''ם, לא אומרים מכניסי רחמים או תפילות דומות).

2. עלייה לקברי מתים

בערב ראש השנה נוהגים ללכת לקברות הנפטרים, המקור למנהג זה מופיע בגמרא במסכת תענית (טז ע''א) הכותבת, שבמידה ויש עצרת גשמים הולכים לבית קברות, ונחלקו לוי ורבי חנינא בטעם הדבר. יש שהבין, שהמטרה לעורר רחמי שמים בכך שמראים לקב''ה שהרי אנו כמתים בעקבות המצב, ויש שהבין שהמטרה היא לפנות אל המתים שיתפללו בעבורנו:

''למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו (= מה הנפקא מינה בין השיטות)? איכא בינייהו קברי נכרים (= שלמי שסובר שאנו חשובים לפניך כמתים, אפשר ללכת גם לקברי גויים, אך מי שסובר שהמתים יתפללו בעדינו – רק לקברי ישראל יש ללכת).''

לכאורה דברי הסובר שהולכים לקברי צדיקים כדי שיתפללו בעדנו תמוהים, שהרי כפי שכותבת התורה בפרשת שופטים (יח, י) וכך נפסק להלכה בגמרא בסנהדרין (סה ע''ב) ובכל ספרי המצוות, יש איסור דאורייתא לדרוש אל המתים, אז כיצד אפשר לבקש מהמתים שיתפללו בעדינו?!

כמו כן, קשה מגמרא נוספת. הגמרא במסכת (סוטה לד ע''ב) כותבת, שכאשר נכנסו המרגלים לארץ ישראל, פרש מהם כלב בן יפונה והלך להתפלל לאבות בחברון שיבקשו עליו רחמים שיינצל מעצת המרגלים, ומדוע אין בכך איסור של דרישה אל המתים?

דורש אל המתים

א. קודם כל בפשטות (אך אפשר להבין אחרת), יש שאכן סברו שכל הליכה לבתי קברות להתפלל אל המתים אסורה. כאשר הרמב''ם בהלכות תעניות (ד, יח), פסק שהולכים אל המתים בעת צרה, הוא הביא רק טעמו של הסובר שהרי אנו חשובים לפניך כמתים. גם השולחן ערוך (תקעט, ג), כאשר פסק בהלכות תענית הזכיר רק את הטעם הזה.

בציוני מהר''ן (על הרמב''ם) הסביר, שהרמב''ם פסק שאנו חשובים לפניך כמתים, מכיוון שבתלמוד הירושלמי מוזכרת רק הדעה הזו, ומוכח שהלכה כך. כיצד הוא יתמודד עם דברי הגמרא בסוטה הכותבת שכלב הלך להתפלל אצל האבות? ייתכן שהוא הבין, שהגמרא הזאת היא כדעתו של הפוסק שהולכים אל המתים שיתפללו בעדנו, ואין הלכה כמותו.

ב. דעה מקילה יותר, מופיעה בדברי המשנה ברורה (תקפא, כז). הרמ''א (שם) פסק בעקבות המהרי''ל (הלכות תעניות, יח), שנוהגים ללכת בערב ראש השנה לקברי הצדיקים. המשנה ברורה כתב (וכך מסביר גם המהרי''ל), שאין הכוונה שמבקשים מהמתים שיתפללו בעד החיים, אלא שמקום קברו של הצדיק קדוש יותר, ולכן יש עניין להתפלל שם ולבקש מהקב''ה שיעזור בזכות הצדיק, ובלשונו:

''ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחנות: דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפילה מתקבלת שם יותר, אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מה' יתברך שייתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר ויקיף הקברות וייתן צדקה קודם שיאמר התחנות.''

הם יצטרכו לפרש, שכלב לא ממש ביקש מהאבות שיתפללו עליו (וכפי שמשמע מפשט הגמרא), אלא שהקב''ה יעזור לו בזכותם או שמדובר במקום קדוש ולכן יש עניין להתפלל שם (וכך פירש הב''ח יו''ד ריז, ועיין בדבריו ובחיי אדם קלח, ה).

ג. הדעה המקילה ביותר, מופיעה בדבריו של המהר''ם שיק (או''ח רצג, ועיין בסוף דבריו) והבן איש חי (ראשונה, נצבים ב) הם סברו, שמותר להתפלל גם ישירות אל הצדיק, לא שהוא יושיע את המתפלל דבר שאסור לכל הדעות, אלא שהצדיק יתפלל לקב''ה בשבילו. המהר''ם שיק הביא לדבריו מספר ראיות (הבן איש חי מסתמך ככל הנראה על הזוהר שהתיר):

קודם כל הוא כתב, שמכיוון שלא מבקשים מדמות בשר ודם אין בכך איסור, וכפי שפוסק הרמ''א (יו''ד קעט, יד) שאין איסור להשביע את נשמתו של הנפטר. נקודה נוספת, שצדיקים במיתתם קרויים חיים, כך שזה לא נחשב פנייה אל המתים (ראייה זו צריכה עיון, שהרי ברור שאין הכוונה שהצדיק ממש חי, אלא שיש לו כח השפעה מסויים). יש להוסיף שגם ככה משמע מפשט דברי הגמרא המספרת שכלב התפלל על קברי האבות.

גם המנחת אלעזר (א, סח) נשאל בעניין זה, וכתב שלא בלבד שאין בכך איסור, אלא אדרבה, יש בכך מצווה. הוא הביא לדבריו מספר ראיות מהגמרא ומהזוהר בפרשת אחרי מות הכותב, שבעת עצירת גשמים יש ללכת לקברי הצדיקים שיתפללו בעד עם ישראל, וכן נקטו בעקבותיו מספר פוסקים, כך שהמקל יש לו על מי לסמוך.  

לשנה טובה תכתבו (ותחתמו? עיין הערה[1])! סיימת לקרוא? קח לקרוא בשולחן החג או תעביר הלאה שעוד אנשים ייקראו[2]..



[1] לדעת התוספות (ר''ה טז ע''ב ד''ה ונחתמין) החתימה מתבצעת רק ביום כיפור, לכן אין לומר ותחתמו בראש השנה, וכן פסקו הרמ''א והגר''א (או''ח תקפב, ט). לעומת זאת לדעת הר''ן (ג ע''ב בדה''ר) גם בראש השנה יש חתימה, ולכן צריך לומר גם ותחתמו, וכן פסק המגן אברהם (שם).

[2]מצאת טעות? נקודה לא ברורה? רוצה לקבל את הדף למייל כל שבוע? מוזמן לפנות: tora2338@gmail.com 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע