שהחיינו ביום טוב שני של ראש השנה

נכתב על ידי גל גל, 26/9/2019

 

  ראש השנה (יו"ט שני): האם צריך לברך שהחיינו ביום השני של ראש השנה

פתיחה

בזמן הזה, כאשר יש לוחות מדויקים שנקבעו כבר בתקופתו של הלל הזקן (בעקבות פרעות שגרמו לכך שלא תהיה אפשרות לקדש את הלבנה באמצעות עדים), אפשר לדעת בדיוק באיזה יום יחול ראש חודש, והאם הוא נוהג יום אחד או יומיים. בעבר, כאשר קידשו את החודש באמצעות עדים שראו את הירח ובאו להעיד בבית הדין, לא היה ניתן לדעת כמה ימים יהיה ראש חודש.

מיד לאחר שקבעו אם החודש יחגג יום או יומיים היו יוצאים שליחים לכל המקומות להודיע להם מה נקבע, בכדי שידעו באיזה יום צריך לחגוג את חגי החודש (ראש השנה יח ע''א). מטבע הדברים, לא לכל המקומות הספיקו השליחים להגיע, ולכן במקומות אליהם לא הגיעו השליחים, חגגו את החג יומיים מספק (כי ייתכן שהחודש מעובר, ורק מחר החג), ובלשונו של רב האי גאון (אוצר הגאונים ביצה ד, ב):

''לאחר קידוש החודש, היו יוצאים שליחים לכל רחבי הארץ, להודיע אימתי נתקדש החודש ואימתי הוא זמן המועדים, אבל אל היהודים שנמצאו בחוץ לארץ לא הספיקו השליחים להגיע לפני החג, והנהיגו להם הנביאים הראשונים שיקיימו כל חג במשך יומיים מחמת הספק.''

למרות שבזמן הזה יש מקום לומר שגם בחו''ל יחגגו יום אחד (שהרי יודעים באיזה יום חל ראש חודש), בכל זאת גזרו חכמים שהדבר לא ישתנה, שמא יגיעו שוב למצב בו לא יודעים ותגרם תקלה (ביצה ד ע''ב). בארץ ישראל לעומת זאת, נהגו לחגוג יום אחד תמיד, מכיוון שהשליחים היו מספיקים להגיע לכל המקומות.

לפי זה צריך לשאול, מה נשתנה ראש השנה משאר החגים שגם בארץ ישראל חוגגים יומיים. כפי שנראה, דין זה נתון במחלוקת ראשונים. לא תמיד חגגו בארץ ישראל את ראש השנה יומיים. כמו כן נראה את ההשלכות של דין זה, ובעיקר נדון בשאלה האם צריך לברך שהחיינו ביום טוב השני של ראש השנה.

1. עדות על קידוש החודש

כפי שראינו, בארץ ישראל השליחים היו מגיעים לכל מקום ולכן את החגים היו חוגגים יום אחד. הגמרא במסכת ביצה (ה ע''א) מביאה את דברי רב ושמואל הסוברים, שבראש השנה כולם מודים שיש לחגוג יומיים.

מה הסיבה לכך? בעבר היו מקבלים את העדים שמעידים על החודש החדש עד זמן המנחה ולא יותר, כדי שלא יווצר מצב בו הלויים שרים בזמן המנחה שיר של חול, ולאחר מכן יבואו עדים שראו אתמול את הירח ויתברר שעכשיו ראש השנה ויש לשיר את השיר של החג. במידה ובכל זאת הגיעו עדים אחרי זמן המנחה, היו קובעים שהיום למחרת הוא ראש השנה.

הגמרא מוסיפה, שעד זמן המנחה היו מתנהגים כאילו מדובר בראש השנה עם כל האיסורים הכרוכים בכך, מכיוון שיש חשש שהעדים יגיעו ויתברר שמדובר ביום טוב. לכאורה, במידה והגיעו העדים אחרי זמן המנחה, כבר אין טעם להמשיך את האיסורים, שהרי נקבע שראש השנה יחול למחרת. למרות זאת כותבת הגמרא, שמכיוון שרוב היום עבר בקודש, יש לגמור את כולו כך:

''תנן: בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום כולו, פעם אחת נשתהו העדים לבוא ונתקלקלו הלוים בשיר. התקינו שלא יהו מקבלים את העדים אלא עד המנחה. ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה - נוהגין אותו היום קדש, ולמחר קדש.''

אומרים רב ושמואל, מוכח מדברי הגמרא, שגם כאשר לא היה ספק באיזה יום ראש השנה עדיין היו נוהגים לחגוג את החג יומיים, אם כן, גם בזמן הזה, שאין עדים עדיין יש לחגוג את החג יומיים. לכן למשל נפקא מינה לדין זה (מעבר לשאר האיסורים), שאם נולדה ביצה ביום טוב ראשון של ראש השנה, היא תהיה אסורה גם ביום טוב שני של ראש השנה. 

רבן יוחנן בן זכאי

הגמרא מקשה על דברי רב ושמואל, שהרי המשנה כותבת שלאחר חורבן בית המקדש תיקן רבן יוחנן בן זכאי שיקבלו את העדים כל היום ולא רק עד המנחה, כך שגם אם יגיעו העדים לאחר המנחה רק אותו היום יהיה קודש והיום למחרת לא, אז מדוע קבעו רב ושמואל שיש לנהוג שני ימים טובים?! הגמרא מביאה ארבעה תירוצים לקושיה זו, נראה שניים מהם:

א. 'הא לן והא להו', כלומר רב ושמואל שפסקו שיש לקיים יומיים ראש השנה התכוונו רק לבני בבל, שצריכים לחגוג שני ימים טובים בגלל שהשליחים לא מספיקים להגיע אליהם, אבל בני ארץ ישראל באמת צריכים לחגוג ראש השנה רק יום אחד, וכפי שפסק רבן יוחנן בן זכאי.

ב. רבא סובר, שרבן יוחנן בן זכאי כלל לא ביטל את העובדה שראש השנה חל יומיים. לפני החורבן היום הראשון של ראש השנה היה רק מדרבנן (שהרי ידוע שמחר ראש השנה, וממשיכים לחגוג רק בגלל שרוב היום עבר בקודש) והיום השני היה מדאורייתא.

לאחר החורבן תיקן רבן יוחנן בן זכאי שיהיה אפשר לקבל את העדים כל היום כולו. דבר זה גרם לכך, שבמידה והגיעו העדים לאחר מנחה, אז חוגגים את היום הראשון מדאורייתא, ולא רק מדרבנן מכיוון שרוב היום עבר בקודש וכפי שהיה בזמן בית המקדש. את היום השני לעומת זאת יקיימו רק מדרבנן, כזכר לזמן המקדש שנהגו את ראש השנה יומיים.

מחלוקת הראשונים

א. להלכה פסק הרי''ף (ג ע''א  בדה''ר), שגם בזמן הזה יש לחגוג את הראש השנה יומיים וכפי הסברו של רבא בגמרא, כך שהיום הראשון הוא מדאורייתא והיום השני מדרבנן.

ב. רבינו אפרים (מובא בר''ן שם ד''ה וכתב) ובעל המאור (שם) חלקו על דבריו וטענו, שגם רבא שסבר שיש לעשות יומיים ראש השנה זה רק בגלל שהיו מקדשים את החודש על פי הירח, שאז בגלל הספיקות והשאלה מתי העדים יגיעו ראש השנה חל יומיים, אבל בזמן הזה שיש לוח שנה וכך מקדשים את החודש - אין מקום לחגוג את ראש השנה יומיים.

עוד הוסיף בעל המאור, שכך גם היה המנהג הפשוט בארץ ישראל לחגוג יום אחד, ורק לאחרונה הגיעו חכמי פרובינציאה והנהיגו לעשות יומיים על פי פסיקת הרי''ף, אבל המנהג המקורי היה לחגוג בארץ ישראל יום אחד בלבד, ובלשונו:

''לא נאמרו דברי רבא אלא בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה, אבל בדורות הללו מאחר שהותקן סדר העיבור הרי חזרה כל ארץ ישראל אין להם ספק בקדושת היום ואינן חייבין לשמור כי אם יום אחד בין בראש השנה בין בשאר ימים טובים וכן נהגו לעשות כל הדורות שהיו לפנינו עד עתה חדשים מקרוב באו לשם מחכמי פרובינציאה והנהיגום לעשות שני ימים טובים בראש השנה על פי הלכות הרי"ף ז"ל.''     

הרמב''ן (מלחמות שם) דחה את דברי בעל המאור וכתב, שגם אם בזמן הזה מקדשים על פי לוח השנה, זאת לא סיבה לבטל את התקנה שיש לנהוג יומיים כפי שנהגו בזמן שהיו מקדשים על פי הירח, שהרי גם בחו''ל בזמן הזה נוהגים את כל הימים טובים לחגוג יומיים למרות שיש לוחות שנה, גזירה שמא יחזור הדבר לקדמותו למצב שאין לוחות.

הרמב''ן הסכים לדברי בעל המאור שנהגו לעשות בארץ ישראל רק יום אחד של ראש השנה (וכפי שעולה גם מדברי רב האי גאון ורבינו חננאל), אלא שהוא סבר שדבר זה נגרם בעקבות הגלות והבלבולים והעובדה שבארץ ישראל אין הרבה תלמידי חכמים, אבל זה לא ראייה שכך יש לעשות, וטוב שחכמי פרובינציאה החזירו את ההלכה לכפי שצריכה להיות - יומיים ראש השנה.

ברכת שהחיינו

להלכה נפסק בשולחן ערוך כדעתו של הרי''ף, שראש השנה נחגג יומיים בארץ ישראל וכפי שאנו נוהגים היום. נחלקו הראשונים, האם צריך לברך שהחיינו ביום השני של ראש השנה, ומחלוקתם תלויה בשאלה האם לראות את שני הימים כיום אחד ארוך, או כשני ימים נפרדים:

א. דעה ראשונה  מובאת ברא''ש (ג, יד) בשם הגאונים ור' יצחק בן יהודה שאין לברך שהחיינו ביום השני של ראש השנה. בטעם הדבר נימקו, שמכיוון שקבעו שיש לחגוג את ראש השנה יומיים בכל עניין, מוכח שבעצם מדובר 'ביומא אריכתא', דהיינו, היומיים של ראש השנה נחשבים כיום אחד ארוך. ממילא אין טעם לברך שהחיינו ביום השני שהרי כבר בירכו ביום הראשון.

לעומת זאת ביום טוב שני של גלויות, בוודאי שיש לומר שהחיינו בכל יום ויום, מכיוון שלא מדובר ביום אחד ארוך, אלא חוגגים יומיים בגלל שלא יודעים באיזה יום יש לחגוג.

ב. רש''י (שם) חלק על דבריהם וסבר, שמכיוון שרק היום הראשון הוא העיקרי והוא מדאורייתא, והיום השני הוא רק מדרבנן, קשה לא מסתבר לומר שמדובר ביום אחד ארוך. משום כך הוא פסק שיש לומר שהחיינו גם ביום השני של ראש השנה, וכן פסקו הרשב''ם (שם) ורבינו שמחה (הגהות מיימוניות ,ג, י), ובלשון הרא''ש:

''ולענין זמן בליל שני כתב רש"י בתשובה רבותינו אמרו שאין אומרים אלא ביום ראשון לפי שהן קדושה אחת וכיומא אריכתא דמי מה שאין כן בשני ימים טובים של גליות, אבל אני אומר שצריך לומר בו זמן וכן נוהגין במקומינו ובכל המקומות שעברתי ואין חילוק בין י"ט של ר"ה לשאר ימים טובים של גליות, וכן הלכה.''

הרא''ש כתב שבעיקרון ההלכה כדעת רש''י, אלא שראוי לחוש לדעת הגאונים. כיצד יש לעשות? לקחת פרי או בגד חדש שיש לברך עליו שהחיינו, לברך עליהם ולכוון לפטור את הברכה שעל עצם היום, וכך יוצאים ידי חובה לכולי עלמא, וכן פסק השולחן ערוך (תר, ב)[1]. במידה ואין פרי חדש וכדומה, יש לברך שהחיינו על עצם היום, מכיוון שדעתו של רש''י היא המרכזית להלכה.

2. שהחיינו על בגד חדש

אם כן נפסק להלכה, שטוב לברך שהחיינו על בגד חדש. על בגד חדש מברכים, אך ורק במידה והוא משמח את האדם הקונה (ברכות נט ע''ב), אך כיצד מודדים את רמת השמחה? נחלקו בכך הראשונים:

א. דעה ראשונה היא דעתו של ר''י (בתוספות ד''ה ורבי יוחנן) ותרומת הדשן (סי' לו, ועיין בסוף דבריו). הם סברו שיש מדד אובייקטיבי לברכת שהחיינו, ורק על בגדים שחשובים לרוב העולם יש לברך שהחיינו, אבל על בגדים פשוטים שרוב בני האדם לא שמחים בקנייתם, אין לברך שהחיינו גם אם הם משמחים את הקונה, ובלשונו של תרומת הדשן:

''שאלה: בחורי עניים, או שאר עניים כמותם, כשמתקנים להם חלוקות חדשות צריכין לברך ברכת שהחיינו, או לאו? תשובה: יראה דאין צריך לברך ברכת שהחיינו, דכל החיבורים כתבו בסתם דברי ר"י דאין מברכים על כלים חדשים, אלא אם כן חשובים קצת, אבל חלוק ואנפיליאות (גרביים) וכיוצא בהם לא.''

המגן אברהם (או''ח רכג) ביאר שסברתם מבוססת על השוואה בין ברכת שהחיינו על כלים חדשים לשהחיינו על פירות. כמו שעל פירות מברכים רק כאשר הם באים מזמן לזמן ויש בהם שמחה מיוחדת לרוב העולם, כך על בגדים חדשים מברכים רק אם יש בהם שמחה מיוחדת לרוב העולם, וכך פסקו להלכה הרמ''א (או''ח רכג, ו), הבן איש חי (ראשונה, ראה, ה) והילקוט יוסף (שם).

ב. הרא''ש (ט, טז) חלק על ר''י וסבר, שאין מדד אובייקטיבי לברכת שהחיינו על בגדים, והמדד הוא האם בשביל הקונה הקנייה נחשבת משמעותית והוא שמח בה. יש אדם שמצבו הכלכלי דחוק והוא שמח מקניית בגדים פשוטים, ועליהם הוא יברך שהחיינו, ויש אחד שרק בגדים יקרים נחשבים כקנייה משמעותית בשבילו, ועליהם הוא יברך.

ראייה לדבריו הביא הרא''ש מדברי הגמרא בנדרים (מט ע''ב), שמביאה שמרוב עוני לרב יהודה ולאשתו היה רק מעיל אחד, ומי שהיה צריך לצאת לשוק היה לובש אותו. למרות שמסתמא המעיל היה בלוי, כאשר רב יהודה היה לובש אותו הוא היה מברך 'ברוך שעטני מעיל'. מוכח (אומר הרא''ש), שגם על מעילים בלויים מברכים את כל הברכות כולל ברכת שהחיינו[2]. כדברי הרא''ש פסקו להלכה הרדב''ז (מובא בגר''א) והשולחן ערוך (רכג, ו).

שנה טובה! סיימת לקרוא? קח לקרוא בשולחן החג או תעביר הלאה שעוד אנשים ייקראו[3]...



[1] למרות שברכת שהחיינו מתייחסת בעיקרון לפרי, פסק הכתב סופר (או''ח כו), שמכיוון שאין ברירה אפשר לכוון לצאת ידי חובה גם על עצם היום. עוד הוסיף הגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה א, כ), שאפשר במקרה כזה גם שחברו יתכוון לברך שהחיינו על הפרי, והוא ישמע את ברכתו ויתכוון לצאת ידי חובת ברכת שהחיינו על עצם היום.

[2] את ראיית הרא''ש יכול ר''י לדחות בשתי אופנים, אפשרות ראשונה, שהמעיל שלבש רב יהודה היה מעיל טוב וחדש, ולמרות שלא היה לו כסף לשני מעילים, למעיל אחד טוב היה לו. אפשרות שניה, שאין קשר בין ברכת שהחיינו לברכת שעטני מעיל, ולכל ברכה יש את הגדרים שלה. בברכת שהחיינו על פי הרוב, וברכת שעטני מעיל מתייחסת להנאה האישית.

[3]מצאת טעות? נקודה לא ברורה? רוצה לקבל את הדף למייל כל שבוע? מוזמן לפנות: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע