עיונים לשוניים - פרשת ניצבים: דיוקי בניינים בחז"ל (ישיש, ושב)

נכתב על ידי איתיאל, 28/9/2019

על הפסוק שקראנו בשבת הקודמת (כי תבוא): 

"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ ה'עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם--כֵּן יָשִׂישׂ ה'עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם", 
דרשו חז"ל (מגילה י., הובא בקיצור ברש"י) שאין הכוונה שה' שמח להרע לנו, אלא הוא משמח אחרים. ומסיימת הגמרא:

"דייקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש" - כך יש לדייק גם ממה שכתב הפסוק "כן ישיש", ולא "ישוש".


המילה ישיש יכולה להתפרש בפועל בבניין קל עם מוספית י' לציון עתיד, ואז היא נסובה על הקב"ה, או שמדובר בבניין הפעיל (פועל יוצא), והי' השנייה חלק ממשקל הפעיל, ואז הכוונה שישמח את הגויים.

הגמרא מכריעה שבבניין קל יש לומר "ישוש" ולא "ישיש". 
ודאי ש"ישוש" אינו יכול להיות הפעיל, אך לכאורה "ישיש" יכול להיות גם קל וגם הפעיל?

קושי נוסף לעניין הוא שבפרשתנו לעניין הטובה נאמר: "כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ עַל-אֲבֹתֶיךָ" - בניין קל מובהק, עם ו' ולא עם י'.

המילה "ישוש / ישיש" היא מגזרת נעו"י, כלומר: האות האמצעית של השורש (ע' הפועל) בהם נחה ונוטה להיעלם. האות היא ו' או י', לא תמיד בהבחנה מובהקת. לכן מקובל תמיד לסמן את שניהם (עם לוכסן ביניהם). 
כאן נראה שהגמרא מכריעה במובהק שהשורש הוא שו"ש, והופעת היו"ד בהכרח מלמדת על בניין הפעיל.

נראה שלמרות פירוש חז"ל יש כמה פרשנים קדמונים שפירשו "ישיש" בבניין קל.

הראב"ע כתב: וטעם כאשר שש - שלא תחשוב כי יזיק לה' או יתאבל, כטעם: "אם צדקת - מה תיתן לו?!".
והעיר בעל "אבי עזר" עליו: נעלם ממנו דברי חז"ל: הוא אינו שש, אבל אחרים משיש. ותיבת "ישיש" פועל יוצא.

בתרגומים:
אני מניח שהתרגום המתאים בקל הוא יֶחֱדֵי, לעומת בהפעיל יַחְדֵּי (כפי שאכן מתורגם בפסוק "ושימח (פועל יוצא) את אשתו אשר לקח").

אונקלוס מתרגם יֶחֱדֵי = בניין קל. וכך גם בתרגום יונתן.
אלא ששם יש מבוכה:
ויהי היכדין דחדי מימרא דה' עליכון לאוטבותכון ולאסגאה יתכון - היכדין יֶחְדֵי מימרא דה' עליכון עממין נוכראין להובדא יתכון ולמשציא יתכון.

מחד, הוא מנקד כמו בקל. מאידך, הוא מוסיף מילים כפירוש חז"ל (ובאופן כללי תרגום יונתן הוא בעצמו מדרש). לכן נראה שיש טעות דפוס בניקוד, וצריך להיות יַחְדֵּי.

ובהפטרה שלנו "שוש אשיש בה'" - ברור שהכוונה לבניין קל ולא להפעיל (למי אגרום לשוש?). שלא כסברת חז"ל.

אלא נראה לבאר את דברי חז"ל כך:

אכן אין הכרעה מוחלטת במילה "ישיש", אך עצם העובדה שהתורה בחרה שלא להשתמש בצורה הברורה "ישוש" - מרמזת על הכוונה. זאת במיוחד כשמתבקש קודם כל להשוות למקבילה הקרובה, בפרשתנו, בה נאמר "לשוש" לטובה - דווקא בו' (ולא "לשיש").

וזאת בנוסף לסברה האמונית, שקשה להעלות על הדעת שה' ישמח במפלת בניו.

ועוד דרשת חז"ל בפרשתנו המבוססת על הבחנה בין בניינים:

"ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה" (דברים ל', ג').

פירש רש"י:

היה לו לכתוב והשיב (בניין הפעיל) את שבותך!
רבותינו למדו מכאן:
כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הִכְתִּיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם.

ועוד יש לומר: שגדול יום קבוץ גלויות ובקושי, כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו. כעניין שנאמר: ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל.

ובעל "תורה תמימה" עמד על כך שהתפקיד הרגיל של המילה "את" הוא לציין מושא (דבר המתאים לפועל יוצא), ולא כפירוש חז"ל כאן.

וכך הוא מתרץ:
כנראה מפרש הלשון "ושב את" כמו "ושב עִם".
שכמה פעמים מצינו המילה "את" משמש במקום מילת "עִם".

אשרינו שזכינו לראות בדורנו בקיבוץ הגלויות, עם כל הקושי והגודל, וחזרת שכינה עמנו!

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע