סוכות שבעה ימים, דין על הגשם והאומות

נכתב על ידי יניב, 13/10/2019

 "בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג, מב-מג). חג הסוכות הוא שבעה ימים, מדוע שבעה ימים דווקא? על הטעם שנזכור את הסוכות שישבנו בהם ביציאת מצרים חלקו חז"ל על איזה סוכות מדובר: 'דתניא (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' (סוכה יא,ב). ע"פ הדעה שכנגד ענני הכבוד, מובן שישנם שבעה ימים כנגד העננים שהיו במדבר: '"וה' הולך לפניהם יומם" – נמצאת אומר שבעה עננים הם: "וה' הולך לפניהם יומם", וגו' (במדבר יד) "ועננך עומד עליהם", (שם) "ובעמוד ענן", (במדבר ט) "ובהאריך הענן", (שמות מ) "ובהעלות הענן", (שם) "ואם לא יעלה הענן", (שם) "כי ענן ה' על המשכן". שבעה עננים: ארבע מארבע רוחותיהם, אחד למעלה ואחד למטה, אחד שהיה מהלך לפניהם' וכו' (מכילתא שמות יג,כא [מסכתא ד"ויהי" פתיחתא]). למ"ד סוכות ממש, בדרך טבעית אי אפשר לחיות במדבר במקומות כאלו, גם אם מקימים סוכות ממש (לכן מובן שמ"ד ענני כבוד בא להשלים, שאמנם ישבו בסוכות, אבל היו חייבים ענני כבוד בשביל שהסוכות יעמדו), ממילא חייהם בסוכות היו חיים כעין על טבעיים, ולכן שבעה ימים כעין זמן בריאת העולם, שבעולם הטבעי לא יכלו להתקיים, והם בכ"ז חיו ע"י עזרת ה' כעין עולם שונה בטבעו. בנוסף, בזמן המדבר בנ"י למדו תורה והיא נספגה בהם להיות מחוברת אליהם (תנחומא "בשלח" סימן א), ממילא הם נעשו כמו אנשים חדשים: '... (קהלת ט, ה) "כי החיים יודעים שימותו" אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים, שנאמר (שמואל ב כג, כ) "ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג". בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? אלא בן איש חי, שאפילו במיתתו קרוי חי...  "והמתים אינם יודעים מאומה" אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים, שנאמר (יחזקאל כא, ל) "ואתה חלל רשע נשיא ישראל". ואי בעית אימא מהכא: (דברים יז, ו) "על פי שנים עדים או (על פי) שלשה עדים יומת המת" חי הוא! אלא המת מעיקרא' (ברכות יח,א-ב). הרי שבלי תורה נחשב כמת, ועם התורה נחשב כחי, ולכן בחיבור לתורה במדבר נעשו כחיים במקום להחשב מתים, שזהו כעין בריאה חדשה, ולכן שבוע ימים כנגד הבריאה, רמז לבריאה חדשה. בנוסף (בדומה), בלי תורה העולם לא יכול להתקיים (פסחים סח,ב), שנברא כדי שיקבלו את התורה: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). לכן במדבר שהתחברו לתורה, זה בעצם קיום הבריאה בעולם, ולכן שבוע כנגד הבריאה. כיון שזהו השפעה לכל העולם, שקיבלנו תורה כדי לתקן ולקדש את העולם, אז זה גם משפיע לכל הבריאה כולה, לכן בסוכות אנו מתייחסים בקרבנות גם לאומות: 'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות' (סוכה נה,ב). 'שבעים פרים – פרי החג שבעים הם, חוץ משל שמיני. כנגד שבעים אומות, לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם, לפי שנידונין בחג על המים' (רש"י). אנו משפיעים בחג סוכות קדושה לכל העולם, וזה בא לידי ביטוי בדין על המים, כיון שהתורה נמשלה למים: 'דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' (ב"ק פב,א). לכן כיון שההשפעה מגיע מהקשר לתורה בסוכות (במדבר), אז הביטוי הוא במים – הורדת גשמים. בנוסף, הגשמים הם ביטוי לקשר בין האדם לקב"ה: "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם" וגו' (ויקרא כו, ג-ד). לכן בהקשר לחיבור התורה בנו, יש הקשר לדין על הגשמים. בנוסף, סוכות כנגד ענני הכבוד, ועננים מרמזים על ענני גשם, ולכן בא לידי ביטוי בדין על הגשמים והמים. בנוסף, הדבר הכי בולט במדבר, הוא החוסר במים, ולכן בזמן שכנגד הגנת ה' עלינו במדבר, בא לידי ביטוי במיוחד עניין המים, ולכן נידונים על המים. (כמובן שבפשטות בסוכות יש דין על המים, כיון שאז מתחילים ימות הגשמים). כיון שאנו משפיעים קדושה לכל האומות בסוכות, לכן הם שבעה ימים, כנגד שבעים אומות שאנו משפיעים להם, שבנ"י ירדו למצרים שבעים נפש כנגד שבעים אומות (שבירידה למצרים היה קשר לאומות [למצרים], ולכן אז בא לידי ביטוי שבעים כנגד שבעים), ואנו בנפשות והם באומות, כך שאנו כעין בקטנה לעומתם, ולכן מסומל בסוכות בשבעה ימים (שזהו הקטנה של שבעים). (גם ישנם שבעים פנים לתורה [במדבר רבה יג,טז] שמרמז על החיבור שלנו לתורה [שלכן יוצא שבעים פנים שונים, כעין שבעים זקנים בסנהדרין, שכל זקן יש לו הבנה משלו בתורה] ולכן זהו הקשר לספיגת התורה בנו בזמן המדבר). בקרבנות שכנגד האומות, מתחילים ב-13 פרים ויורדים בכל יום עד שביום האחרון מקריבים שבעה פרים. אולי כנגד שביציאת מצרים נאמר "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים" (שמות יד,לא), וזמן המדבר (סוכות) זה מלאחר מכן, עד הכניסה לארץ. לכן מתחילים מיד אחרי "יד" (14) ולכן מ-13 פרים, ויורדים עד 7 כנגד שבעת העממין שבא"י (שגם בכניסה לארץ עדיין היה זמן המשך יציאת מצרים [כעין הנאמר ברוקח, ריט]). לכן בהתייחסות לאומות מתייחסים כמו הנרמז בגוים באותו זמן (מצרים ושבעת העממין). והפרים יורדים כנגד הורדת טומאת הגוים (ע"י מעשינו בקדושה), וקשור למים, כעין שהמצרים טבעו במים, ובא"י השמדנו את שבעת העממין שבא"י, שיש בה קשר קדושה למים (שה' נותן לנו מים ע"י הגשמים, ע"פ קשרנו לקדושה). והמצרים והעממין מסמלים את הטומאה בגוים: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח,ג), ולכן נרמז בהורדת הטומאה מהגוים (ולכן מיד אח"כ בא שמ"ע שכנגד בנ"י [סוכה נה,ב], להסמיך הורדת הטומאה בגוים, ע"י חיבור לקדושה ע"י בנ"י). (ובמדבר ה' נתן לנו עננים וכו', שבכך עזר לנו להתקיים, כך גם האומות מתקרבות לקדושה ע"י שפועלות למען בנ"י).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע