האם חובה לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום

נכתב על ידי גל גל, 15/10/2019

  שמחת תורה: האם יש חובה ללמוד שניים מקרא ואחד תרגום

פתיחה

אחת לשנה, מסיימים את קריאת חמשת חומשי התורה ושמחים בשמחתה. מהו מקורו של חג 'שמחת תורה'? ככל הנראה מקורו בבבל ולא בארץ ישראל. הסיבה לכך היא, שבני בבל היו מסיימים את התורה כל שנה במועד אחד, ואילו בארץ ישראל, כל מקום סיים במועד אחר, ולאחר לפחות שלוש שנים, וכפי שכתוב בספר חילופי המנהגים (סי' מז – מח):

''אנשי בבל עושין שמחת תורה בכל שנה ושנה בחג הסוכות. ובכל מדינה ומדינה, עיר ועיר, קורין בפרשה אחת. ובני ארץ ישראל אין עושין שמחת תורה אלא לשלוש שנים ומחצה, וביום שישלימו הפרשה שקורין בפלך זה אין קורין בזה.''

ראיה נוספת לכך, שבארץ ישראל היו מנהגים שונים לקריאה בתורה היא, שבעוד שבספר חילופי המנהגים כתוב, שבארץ ישראל היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים ומחצה, הגמרא במגילה (כט ע''ב) אומרת, שהיו מסיימים את התורה כל שלוש שנים.

כיום, גם בארץ ישראל נוהגים כמנהג בבל ומסיימים את התורה כל שנה. בעקבות כך מתחילים לקרוא מחדש שניים מקרא ואחד תרגום, ובכך נעסוק בדף זה ובעיקר בשאלות, באלו מצבים יש חובה לקרוא שניים מקרא, מה הכוונה 'תרגום', ומה הן האפשרויות קריאה השונות שהציעו הפוסקים.

מקור הדין

הגמרא במסכת ברכות (ח ע''א) כותבת, 'שלעולם ישלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום'. למרות שמדברי הגמרא אפשר היה להבין שמדובר במעלה טובה בלבד, (וכמו למשל שכותבת הגמרא דף קודם (ז ע''א) 'לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה', שלא מדובר בחוב גמור אלא במעלה טובה), כל הפוסקים הבינו שמדובר בחוב גמור,וכך פסק השולחן ערוך (רפה, א).

הרב משה פיינשטיין (אג''מ או''ח ה, יז) הוסיף, שגם מי שעוסק בתורה כל היום חייב בקריאת שניים מקרא, ואפילו ר' שמעון בר יוחאי וחבריו שפטורים היו מכל המצוות, חייבים בקריאה. בטעם הדבר נימק, שאמנם רשב''י פטור מכל מלהתפלל, אבל בקריאת שניים מקרא לומדים תורה שבכתב, וגם עליהם יש חובה לדעת אותה - לכן הם חייבים בשניים מקרא ואחד תרגום.

טעם הקריאה

נחלקו הראשונים מה מטרת הקריאה, וכפי שנראה למחלוקת זו יש מספר נפקא מינות:

א. הראב''ן (סי' פח) סבר, שקריאת שניים מקרא אמורה להוות תחליף לקריאת התורה. כמו שהגמרא בברכות (ז ע''ב) כותבת שבמידה ואדם אין לו מניין, עליו להתפלל בשעה שהציבור מתפלל כדי לשתף את עצמו עם הציבור, כך במידה ואדם גר במקום בו אין מניין שקוראים בתורה (או שהוא לא נמצא בקריאת התורה), עליו לקרוא בעצמו את הפרשה בביתו בזמן שקורא הציבור, אבל במידה והוא שומע את הקריאה בבית כנסת, אין עניין לקרוא שתיים מקרא.

ראייה לדבריו הביא מכך שהגמרא כתבה שצריך לקרוא 'עם הציבור', למה היה צריך להוסיף "עם הציבור"? הרי גם בלי הציבור צריך לקרוא! אלא מוכח שרק במידה ואדם לא נמצא בבית כנסת עליו לקרוא במקביל לציבור, ובלשונו של הראב''ן:

''לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ב' מקרא ואחד תרגום. נראה לומר דביחיד שאין לו עשרה לקרות בתורה מיירי (= מדובר), שצריך לכוון השעה שקורין הציבור בפרשה בבית כנסת ויקרא גם הוא ביחיד, דאם לא לימא לעולם יקרא אדם הפרשה בשבת שנים מקרא וכו', עם הציבור למה לי, אלא ודאי עם הציבור ממש.''

למרות שדברי הראב''ן יכולים להיות קולא גדולה, רוב הפוסקים ובניהם הרי''ף (ד ע''ב בדה''ר) הרמב''ם (תפילה יג, כה) ורבינו יונה (שם ד''ה לעולם) חלקו על דבריו. הם סברו שיש חובה לקרוא שניים מקרא גם אם בהמשך ישמע הקורא את קריאת התורה עם הציבור, וכך פסק להלכה השולחן ערוך (רפה, א ועיין הערה[1]).

לפי שיטתם צריך לומר שכוונת הגמרא כאשר היא כתבה שצריך לקרוא 'עם הציבור' היא,  שזמן הקריאה מוגבל לשעה שהציבור קוראים את אותה הפרשה (מהו בדיוק הזמן הזה נראה בהמשך), ובמידה והקורא פספס הוא יכול להשלים את הקריאה של אותה הפרשה רק בערב שמחה תורה. מטרת הקריאה לשיטתם יכולה להיות אחת משתי אפשריות:

ב. בספר החינוך (הקדמת המחבר ד''ה ואחת) כתב שקוראים שניים מקרא, כדי שאדם יגיע לבית הכנסת מוכן לאחר שקרא כבר את הפסוקים בביתו, והוא יוכל להפיק תועלת מרובה יותר בבית הכנסת. כך הביא גם תרומת הדשן (סי' כג) בשם רבינו חננאל. לפי שיטתם עולה, שגם כאשר הציבור קורא בחגים בתורה יש לקרוא שניים מקרא, כי גם לפסוקים אלו יש להתכונן.

ג. תרומת הדשן (שם) כתב, שלמרות שהציבור מסיים כל שנה את התורה, חז''ל רצו שגם כל אדם במישור הפרטי יסיים את התורה כל השנה ולכן תיקנו שניים מקרא ואחד תרגום. כך הוא הבין גם בדברי הרמב''ם. לפי שיטתו עולה (וכך הוא כותב בפירוש), שאין צורך לקרוא שתיים מקרא על הקריאות שקוראים בחגים או לקרוא את ההפטרות, שהרי זה לא מקדם את האדם לסיים את התורה, וכן פסק בעקבותיו השולחן ערוך[2] (רפה, ז).

אמנם הרמ''א הוסיף שנוהגים לקרוא גם את ההפטרות, אבל כפי שכתב המשנה ברורה (יט) מדובר בטעם צדדי - שמא יקראו לו לקרוא את הפטרה, אך אין זו בחובה מעיקר הדין. המגן אברהם (ס''ק יא) הוסיף, שעל פי הקבלה יש עניין לקרוא את ההפטרה פעם מקרא ופעם תרגום, וכך פסק גם הבן איש חי (שנייה לך לך, יא).

מהו התרגום

אם כן כפי שראינו, הגמרא כותבת שצריך לקרוא גם את תרגום הפרשה, אך מה הכוונה "תרגום"? התוספות (ד''ה שניים) הביאו דעה, שהכוונה לפירוש המילים בלשון לועזית, כלומר, מכיוון ויש אנשים שלא מבינים כל במילה בעברית בצורה טובה, תיקנו חז''ל לקרוא גם את התרגום בלועזית.

התוספות (שם) והרא''ש (א, ח) חלקו על דעה זו, בעקבות הגמרא במסכת מגילה. הגמרא במגילה (ג ע''א) כותבת, שהתרגום לא תמיד מפרש את המילים בצורה מדויקת, ולפעמים הוא מוסיף תוספות משלו שלא כתובות בפירוש הפשוט של המילים. למשל, את המילים 'לא יהיה כלי גבר על אשה מפרש התרגום (יונתן): ''לָא יִהְיֶה גּוּלְיַין דְּצִיצִית וּתְפִילִין דאינון תיקוני גְבַר עַל אִיתָּא'', כך שלא מועיל לקרוא תרגום בלשון זרה, וצריך דווקא את התרגום, ובלשון התוספות:

''יש מפרשים והוא הדין ללועזות בלע"ז שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים. ולא נהירא (= ולא נכון) שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ג ע''א) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר (= אלמלא התרגום, לא הייתי מבין את הפסוק) על כן אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום.''

האם מותר ללמוד פירוש רש''י במקום תרגום אונקלוס?

א. הסמ''ג (עשין יט) כתב, שלא זו בלבד שאפשר לקרוא את פירושו של רש''י, אלא שהוא עדיף מפירושו של אונקלוס, מכיוון שהוא מרחיב יותר ומביא מדרשי חז''ל, וכך פסק גם המרדכי (ברכות יט). ב. אמנם הסמ''ג (שם) הביא גם את דברי רב עמרם גאון שסבר, שלמרות שרש''י מפרש יותר, ישנה עדיפות לתרגום, כיוון שהוא ניתן בסיני ויש בו קדושה מיוחדת.

למעשה פסק השולחן ערוך (רפה, ב) כדעת המרדכי, שאפשר לקרוא את פירוש רש''י במקום תרגום. עוד הוא הוסיף, שירא שמיים יקרא בנוסף לפירוש רש''י את התרגום, בגלל מעלתו המיוחדת כפי שראינו בדברי רב עמרם גאון.

במידה ואדם בחר לקרוא רק מפרש אחד, מדברי השולחן ערוך נראה שאין עדיפות לרש''י או לתרגום אחד על השני, וכל אדם יכול לבחור את המועדף בעיניו. הרש''ל (שערי תשובה ס''ק ב) הוסיף, שמי שלא מבין את התרגום כלל עדיף שיקרא את רש''י, כי אין טעם בקריאה ללא הבנה, אך על פי הסוד (ברכי יוסף דין ב') גם במקרה כזה יש להעדיף את התרגום.

זמן הקריאה

אם כן כפי שראינו לעיל בפירוש הרי''ף והרמב''ם, צריך לקרוא את שניים מקרא בזמן שהציבור קורא, אך באיזה זמן מדובר?

א. התוספות (ד''ה ישלים) כתבו, שלמרות שבדיני גיטין רק מיום רביעי והלאה, הימים נחשבים סמוכים לשבת, קריאת שניים מקרא אפשר להתחיל כבר לאחר מנחה של שבת, שאז קוראים בתורה את 'ראשון' של הפרשה הבאה וזה נחשב כאילו הציבור התחיל כבר לקרוא את הפרשה הסמוכה, וכך פסקו השולחן ערוך (רפה, ג) והמשנה ברורה (שם ס''ק ז).

התוספות מוסיפים, שסוף זמן הקריאה של הפרשה הקודמת הוא עד יום רביעי של שבוע הבא, שאז כבר הימים אינם נחשבים קשורים לשבת שעברה, ולמרות שלעניין התחלה אפשר להתחיל כבר ממנחה של שבת ולא רק מיום רביעי, לגבי סוף זמן הקריאה מקילים ואפשר עד יום רביעי.

עוד מביאים התוספות, שמצווה מן המובחר (כפי שכותב המדרש בשם רבינו הקדוש) לסיים את הקריאה לפני ארוחת שבת בבוקר. במידה ואדם פספס את זמן הקריאה, הוא יכול להשלים אותה עד שמחת התורה, שאז מתחילים את השניים מקרא של השנה הבאה, ובלשונם:

''נראה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור ואף על גב דלענין גיטין לא נקרא קמי שבת אלא מרביעי ואילך זמן להשלמה יש. ובמדרש ג' דברים ציווה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, משמע דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי.''

ב. הטור (רפה) חלק על התוספות וכתב, שרק מיום ראשון אפשר לקרוא את הפרשה הבאה. בטעם הדבר שהם לא קיבלו את דעת התוספות שאפשר לקרוא כבר ממנחה של שבת, כתב הכלבו (מובא בדרכי משה א), שמכיוון שבאותו יום קראו את השבת הקודמת, זה נחשב כיום ששייך לשבת שעברה, ואי אפשר להתחיל בו פרשה חדשה, וכך פסק שולחן ערוך הרב (רפה, ה).

ג. דעה שלישית היא דעתם של המקובלים (מגן אברהם ס''ק ה בשם השל''ה, בן איש חי לך לך יא) שכתבו שלכתחילה יש לקרוא ביום שישי לאחר התפילה, אך במידה ולא הייתה אפשרות לקרוא ביום שישי, יש לקרוא לפני הסעודה של שבת בבוקר וכפי שראינו לעיל בתוספות (הגר''א (מובא במשנ''ב ס''ק ז) היה נוהג לקרוא כל יום לאחר התפילה קטע מהפרשה, עד שהיה מסיים בשבת).

דינים נוספים

הגמרא במסכת סוטה כותבת שבשעה שנפתח ספר התורה, אסור לדבר אפילו בדברי תורה. מכל מקום, כפי שכתבו הרשב''א (ברכות ח ע''ב) ותרומת הדשן (סי' קט) מותר לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, וכן פסק להלכה השולחן ערוך (קמו, ב, ועיין פרי חדש). האם אפשר להקשיב לקריאת התורה של החזן, והיא תחשב כקריאת פעם אחת?

המגן אברהם (רפה ס''ק ח) כתב בשם הלחם חמודות, שבדיעבד אפשר רק על ידי ההקשבה. הסיבה לכך היא, כפי שכותבת הגמרא במסכת סוכה (לח ע''ב) שהשומע מהחזן נחשב כאומר ממש. בטעם הדבר שהלחם חמודות כותב שאפשר לסמוך על כך רק בדיעבד הסביר מחצית השקל (שם), שקשה מאוד להקשיב לכל מילה בקריאה, ואז השומע לא ייצא ידי חובתו.

אמנם כפי שהביא המשנה ברורה (שם, ב) הרבה מהאחרונים כתבו שאפילו בדיעבד לא יוצאים על ידי הקשבה, ובטעם הסביר הפרישה (שם, א), שיש שני דינים נפרדים: 1. קריאת שניים מקרא, 2. הקשבה לקריאת התורה, ואי אפשר לערבב ביניהם. מכל מקום כתבו הפוסקים, שבמידה וקוראים בלחש ביחד עם בעל הקורא - יוצאים ידי חובת קריאה אחת.

חג שמח! קח לקרוא בשולחן החג, או תעביר בבקשה הלאה כדי שעוד אנשים יקראו[3]...



[1] יש להוסיף, שגם הראב''ן עצמו כתב שלמעשה בעירו נוהגים לקרוא שניים מקרא למרות ששומעים את הקריאה בבית כנסת. הוא נימק את המנהג (שלשיטתו נגד פירוש הגמרא), שיש חשש שלא יתרכזו במהלך קריאת התורה בבית כנסת ולא יצאו ידי חובה.

[2] בעבר (פרשת וילך שנה א') ראינו שנחלקו המגן אברהם וערוך השולחן, האם נשים חייבות לשמוע קריאת התורה. למעשה המנהג הוא כדעת ערוך השולחן, שהן פטורות מקריאת התורה, ממילא גם הן פטורות מקריאת שניים מקרא. ייתכן שגם המגן אברהם פוטר את הנשים, מכיוון שיש שסברו שהחובה לקרוא שניים מקרא כלולה בחובה ללמוד תורה ממנו נשים פטורות, וכך פסק המשנה הלכות (ו, ס) ועוד.

 [3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה