chiddush logo

עשרה בטבת

נכתב על ידי יניב, 5/1/2020

 "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב" (מלכים ב כה,א). "כה אמר ה' צבאו'ת צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח,יט). 'חייבים להתענות בתשעה באב ובי"ז בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת, מפני דברים הרעים שאירעו בהם' (שו"ע או"ח סימן תקמ"ט סעיף א'). 'ועשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלים, והביאה במצור ובמצוק, ומזה נמשך החורבן' (משנה ברורה, ס"ק ב). לזכר העמדת המצור על ירושלים אנו צמים בעשרה בטבת '... וכל אלו הימים, כל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון הדברים אלו נשוב להיטיב, כמו שנאמר: "והתודו את עונם ואת עון אבותם" וגו' (רמב"ם)' (משנה ברורה, ס"ק א). המצור החל בי' בטבת וכנגדו אנו צמים, אולם מה יש ביום זה שדווקא בו החל המצור, הרי אין מקריות בעולם, אז מה המיוחד ביום זה דווקא (איזה רמז יש בו)? על חורבן המקדש נאמר בגמ': '... דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט, יא) "מי האיש החכם ויבן את זאת"? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב (ירמיהו ט, יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי" וגו'. היינו "לא שמעו בקולי”, היינו "לא הלכו בה”? אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה' (נדרים פא,א). והסביר המהר"ל (נתיב התורה, ז) שמה שלא ברכו בתורה תחילה זה היה התחלת הסרת התורה, שממנה התגבר עוד ועוד עד שעזבו לגמרי את התורה (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה' ימי בין המצרים 'בין עובד אלקים לאשר לא עבדו', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). ממילא יסוד החורבן החל בעזיבת התורה – שהתגלה ביחס לא ראוי לתורה, שלא ברכו בתורה תחילה. נראה שלא ברכו בתורה תחילה, זה היה תחילת הסרת התורה, ששניהם זהו פגיעה שמתגלת בהתחלה, לכן נראה שי' בטבת שזה התחלת המצור – התחלת הצרה, קשור בהדגשה לאותם שני דברים של התחלה, שזהו עזיבת התורה. לכן נראה שיום זה מרמז על כעין פגיעה בתורה, ולכן בו החל המצור. לכן מובן שמובא בחז"ל עוד דבר שהיה בעשרה בטבת, שזהו חושך שבא בעקבות תרגום התורה ליוונית ('בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחשך בא לעולם שלשה ימים'. מגילת תענית, יג) כיון שזהו פגיעה בתורה, עד שכעין הזכיר את מעשה העגל ('מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית, והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל, שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה'. סופרים א,ז). וכן ב-ט' טבת נפטר עזרא שהיה כעין משה בקשר לתורה (סנהדרין כא,ב), ממילא בי' כעין שאין כלל קשר לתורה (שב-ט' עוד היה חלק מהיום שעזרא היה חי בו). אולם מדוע זה מתגלה דווקא ב-י' טבת? על המשכן נאמר במדרש: 'אמר רבי חנינא: בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן' וכו' (פסיקתא רבתי ו,ה). המשכן נעשה בעקבות חטא העגל, כתיקון לפגם שנעשה בעגל (ראה ב'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), המשכן (ואחריו המקדש) היוו גשר בין שמים לארץ שנפגם בעגל. על המעמד של בנ"י במתן תורה לפני העגל נאמר בגמ': 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' (ע"ז ה,א). ממילא כח התורה מביא הגנה לבנ"י מהאומות, ושיא מעלת התורה מתגלה במקדש, שם הסנהדרין יושבת (וכן שם יש חיבור בין שמים וארץ), ושם הארון בקה"ק. היפוכו של זה, זהו עמלק, שהוא "לא ירא אלקים" (דברים כה,יח), הוא רחוק מגילוי ה' בעולם (שהתורה היא גילוי ה' בעולם [לכן כולה שמות ה', שזהו גילויי ה']). לכן הוא זה שהגיע לפגוע בבנ"י על ריחוק מהתורה: 'אחרים אומרים: אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם' (תנחומא "בשלח" סימן כה). לכן הוא שורש הרדיפה נגד היהודים (להיפך ממתן תורה שהיה הגנה מהגוים), ולכן גם נחשב שהוא אשם בחורבן המקדש: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק”. וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, "תמחה”. כשפשט ידו בכסא, "מחה אמחה”. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה”. ונאמר "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'” (שמ' יז טז)' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). שהוא שורש הפגיעה בקדושה ובתורה בעולם (ולכן ימחה לעתיד לבא בתיקון העולם). השבועה שה' נשבע שילחם בעמלק זה (גם) בקיצור שמו ל-י'ה ('נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו' וכו'. רש"י, שמות יז,טז). ממילא נראה שהמקדש שהוא כעין המשך כח ממתן תורה להגנת ישראל, הוא קשור לכ"ה כסלו שבו הסתיימה מלאכת המשכן, ואז כעין מתגלה השם י'ה שה' נשבע בקשר לקיום המקדש (שבשל שנעשה בו פגיעה ה' נשבע שימחה את עמלק), לכן בזמן הזה כעין יש קיום שלם לכח המקדש. 15 יום (גימטריה י'ה) לאחר כ"ה כסלו, יוצא ט' טבת, שעד אז כעין יש קיום שלם בכח המקדש, וממילא גם בהגנתו. אבל לאחריו באה מידת הדין ומקטרגת, האם באמת בנ"י ראוים להגנה של המקדש (שמביא הגנה כעין של מתן תורה לפני העגל)? לכן אז בי' בטבת מתחיל המצור על ירושלים, על הריחוק מהתורה, כעין שלא מגיע לנו כח ההגנה של המקדש, אלא מתגבר כח עמלק בעולם (עד החורבן). [וזה תחילת המצור, שאז מתחיל להתגלות הפגיעה, וכן כעין רמז שלא ראוי שנהיה מוגנים לגמרי כמו מה שהיה בהתחלה – במתן תורה, ולכן בו באה התחלה – של המצור. וכן כעין מזכיר שהיה בהתחלה עגל שעשו ופגעו בחיבור לתורה (וכך ירדה ההגנה), שכך גם מתרחקים עכשיו מהתורה, ולכן יורדת ההגנה ומתחיל המצור]. (ואפשר גם שבכ"ה כסלו נגמרה המלאכה, ומאחריו [כ"ו כסלו] מתחיל 15 יום עד י' טבת, כרמז שהחורבן [שהתחלת הצרה במצור וסופה בחורבן הבית] גורם לקיצור שם ה' לי'ה, ולכן התחלת המצור נרמז ב-15 יום לאחר זמן סיום מלאכת המשכן שהמשכו זהו המקדש, כרמז שהפגיעה במקדש גורמת לקיצור שם ה' לי'ה [גימטריה 15] – שלא ממשיך גילוי השם השלם [שהוא שם הויה, שיש בו יותר אותיות] שלכן כעין נפסק אז גילוי ה' [שהמשכן מרמז על גילוי ה'] שנפסק גילוי שם ה' בי'ה ולא יותר [שיותר זהו שם הויה השלם]). עוד נראה שזהו "צום העשירי", שרומז בחודש העשירי לעשרת הדברות, וכן ביום י' כרמז לעשרת הדברות, שהם היו ההתחלה של נתינת התורה לנו (שהמשיך באהל מועד), ולכן בשל הריחוק מהתורה, מתחיל אז המצור. עוד נראה, שחודש העשירי מרמז על חטא אדם הראשון, שעל השעה העשירית נאמר שחטא בעץ הדעת: 'עשירית חטא' (מדרש תהלים, צב). לכן בו מתחיל המצור, כרמז על התחלה, רמז להתחלת החטא בעולם – אצל אדם הראשון. שבמקום לתקן את העולם ע"י התורה (לדעת האמת), אנו התרחקנו ממנה, ולכן מקבלים עונש של התחלה, בזמן של התחלת החטא. אולי אפשר, שטבת זהו החודש הרביעי מתחילת השנה (מתשרי), שניתן שלושה חודשים כעין חזקה, להוכיח איפה אנחנו נמצאים בקשר לתיקון העולם (שבתשרי זהו המלכת ה' בעולם), ולכן כיון שהתחזקו בקשר לחטא, בא בטבת התחלת העונש. וכן כעין רמז שחודש רביעי כעין רמז לעולם, שבו ארבע רוחות העולם. שכיון שחטאו והתרחקו מתיקון העולם, אז בא עונש שיבואו מהעולם להצר לנו. וזהו מבבל שהוא בא מצפון: “ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ" (ירמיהו א,יד), '"מצפון תפתח הרעה" – בבל לצפונה של ארץ ישראל היא' (רש"י). שזה בא מצפון, כיון ששורש המקדש קשור בדוד, שהוא קנה וקידש את המקום ('כי קדיש דוד... דעד ארעית דתהומא קדיש'. זבחים כד,א), ועל דוד נאמר: 'כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר' (ברכות ג,ב). ממילא מעלת דוד ודבקותו בקדושה מתגלה במיוחד בקימה בעקבות הנגינה מהרוח הצפונית שמנשבת בכינור שלמעלה ממיטתו. לכן כשחטאו ובא עונש לחורבן המקדש, זה בא ברמז של ההיפך מדוד, שהם לא ראוים למקדש, שלא כדוד שקידשו (ודוד כבש עמים אחרים). לכן מרוח צפון באים הבבלים (עם אחר שכובש אותנו), ומחריבים את המקדש. (והחורבן בא בעקבות הריחוק מתורה, להיפך מדוד שהיה דבק בתורה, שהיה קם בחצות ולומד תורה).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע